פעם דיברתי עם מכרה אחת שלי, שהלכה לאיזושהי בר מצווה בכותל. היא בחורה מאוד לא דתייה. האמת שהיא בכלל לא בחורה מאמינה. היא לבשה בכל זאת בגדים די צנועים, מכנסיים ארוכים וגולף עוטף. היא סיפרה לי על אחת החוויות הכי נוראיות ומכעיסות שהיא עברה אי פעם.
"אני נסעתי בשביל לצאת בסדר עם המשפחה. בכל זאת, בר מצווה זה מאוד מאוד חשוב. אז נסענו, ובהתחלה היינו צריכים להמתין, עד שהרב, או י שלא מארגן את הבר מצווה, יתפנה. אז הלכתי עם כמה מהנשים לחלק הקנטן של הנשים. אני בהלם שהילדות לא נאבדו לסבתות שלהן, או שלא נדרסו למוות. כמו עכברים בכלוב, ככה הנשים טיפסו אחת על השנייה, בשביל להתפלל. אני לא התקרבתי יותר מדי, אבל הפצירו בי, וזאת משפחה, אז התקרבתי בכל זאת. הכל בשביל הפרוטוקול. אני לא מבינה איזו מין קדושה אפשר להרגיש כשגברת רחל וגברת שרה נושמות על על העורף, גברת רבקה דורכת לך על כף הרגל, והודיה הקטנה מתרוצצת בין הרגליים. התרחקתי, ובהתחלה רציתי פשוט לצאת משם. אבל גברת בת שבע הסתכלה עלי במבט של מכשפה זדונית, לכן הלכתי עם הפנים לכותל. התאומה של הודיה הייתה מאחורי, וכמעט הפלתי אותה. אבל יצאנו מזה בשלום. לא רציתי להתקרב לשם יותר, ולהסתגר בשירותים המסריחים עד שהטקס יסתיים. אבל שוב, משפחה. הנשים התכלו כמו קופות, על כיסאות, על הבר מצווה של הילד. לא ראיתי שום דבר, אני מאוד נמוכה הרי. התביישתי מאוד, שהאישה שסחבה את הנער הצעיר עומדת כמו קופה מגושמת על כיסא, אחרי כל הכאב שעברה בשביל לגדל אותו(ועזוב לגדל אותו, בשביל להוציא אותו מעצמה!), והצלם יכול היה להיכנס ולהתרווח. באיזשהי שלב התייאשתי מהכיסא, וממילא לא ראיתי כלום, אז חיפשתי חומר קריאה. אני מאוד מתעניינת בתנ''ך, וראיתי שבצד של הגברים יש מין שולחן כזה עם המון ספרי תנ''ך. אצל הנשים לא מצאתי שום דבר. בטח לא היה להם מקום, הרי חלקת הנשים כל כך קטנה. ואז עליתי למעלה, להסתכל על הכותל מלמעלה. ראיתי את הנשים המקקיות, ואת הגברים הנהנתנים מדתם. והתביישתי מאוד. לא משנה מה ארצה להרגיש - בחיים לא אדרוך שוב ליד הכותל. המקום שבו אימא לא יכולה לחבק את בנה בבר מצווה שלו.
אז התאגדו כמה נשים אמיצות ומאמינות, שרוצות להתפלל בדרכם שלהן. ושוב, כמובן, חברינו הנאמנים(והעובדים) מכולם הגיעו והרסו לכולם את החגיגה. בנט בכלל מתחפן. מי אנחנו שניגע בתפארת הקדושה של הכותל, שאישה תשים על עצמה טלית ותקרא בספר התורה? חצופה ביותר. אבל הוא לא לגמרי דתי, הכיפה שלו מאוד קטנה, אז הוא חייב לזרוק לנשים המסכנות איזושהי עצם. כל דבר.
המצב כאן מביך. לא נותנים כאן להתחתן, לא נותנים כאן להתגרש, לא נותנים כאן לקחת אוטובוס בשבת, לא נותנים כאן בילויים ביום החופש היחידי שלנו, ועכשיו - גם לא נותנים כאן להתפלל. הרי מי את, אישה חצופה, שהעזת לבוא ולהתפלל כמותנו במקום ללכת ולהוליד עוד איזשהו יצחק רבינוביץ'?
בקרב על הכותל הפסדתן מזמן, נשים יקרות וחכמות, כי נשים אחרות עברו שטיפת מוח ונלקח מהן כל הרצון להיות שוות ואפילו טובות יותר מהגברים. ומה אכפת להן לאבד את הודיה הקטנה, הרי יש להן בדרך עוד יצחק רבינוביץ'.