קשקושי פילוסופיה נכחדת

קוטף הפירות היה איש עני מאוד. בארץ המדבר בה הוא וכל בני עמו חיו, היו מעט מאוד פירות. אבל הסיפורים היו שאבות אבויו של קוטף הפירות היו אנשים עשירים מאוד, כיווון שפעם בני עמו חיו בארץ צפונית ויפהפיה, שמלאה בפירות וכל טוב. לקוטף הפירות היה בעיקר לא אכפת. הוא היה איש ממורמר ומתבודד, שאהב בעיקר לקטוף ענבים ולעשות מהם מין משקה מסחרר שכזה. אם היה מפסיק את המכרותו לסחרחורת זו, אולי היה מרוויח קצת יותר על עמל כפיו, אך לא יכול היה לוותר על קמצוץ הרוגע שתחושה זו העניקה לו.

קוטף הפירות, בשנות השלושים לחייו, קיבל בהבנה את מצבו. הוא רצה לחפש לעצמו אישה מבית עני, להתחתן איתה ולהביא ילדים שלא יוכל לכלכל בכבוד, אבל לפחות יהיו לו ילדים, ואולי הם יצליחו להוציא את שם משפחתו מאגדות הפאר ומאמת העוני. קוטף הפירות עבר מבית לבית, והציע את עצמו בתור חתן. קוטף הפירות היה איש נאה למדי - עורו היה בריא ומנצנץ, ריחו היה טוב, וידיו היו חסונות. למרות יופיו, אף בחורה לא הסכימה להינשא לו. בת התופרת לא רצתה לגור בחלקה הצפונית שבה קוטף הפירות ניסה את מזלו, בטענה שרוצה להיות קרובה לאימה. בת אחד הציידים לא חשבה אפילו לרגע וסירבה בפירוש, בזה על התעסקותו המשעממת בצמחים במקום בחיות. אפילו הבת המגמגמת של נגן הכפר לא הסכימה להינשא לו, אבל את סיבתה שלה לא הצליח לפענח. 

קוטף הפירות דידה ברחובות העיירה, מקווה לתפוס בעיניו מיכול להיות שהייתה מחבבת אותו. הוא הלך למסבאה, על אף שהיה נוהג להסתחרר לבד מפאת עוניו. הוא חשב שזה מקום פוטנציאלי למצוא אישה עתידית, הרי רק מי שמתקשה למצוא לה זיווג הולכת למקום כמו המסבאה. הוא נכנס בבגדיו הבלויים למסבאה, ואיש לא שם לב אליו. הוא שמח שמנע מעצמו את המבוכה, ופשוט התיישב בשולחן מרוחק והזמין את המשקה הזול ביותר שיכול היה להזמין. הוא החליט רק להאזין לשיחות המסחוררים, ולא להתערב בשום דבר. הוא לגם מהמשקה שלו, לו היה טעם חריף ונורא, והאזין למישהו במימדים ענקיים, שנראה כמו וותיק המקום. הוא בעיקר צעק ופלט ריר מבין שיניו, אך כולם כיבדו אותו והיו סבלניים כלפיו. 

"אישתי," פתח הענק הרירי, "היא האישה היפה ביותר בכל העיירה! אני נשבע ומבטיח! אם רק תראו את שיערה הגולש והזהוב, את גזרתה המעוגלת והגמישה, את תנועותיה העדינות והיציבות, לא תוכלו לעמוד בפניה. ואיך שהיא מדברת, וואו, איך שהיא מדברת. קולה מתוק כל כך, אך עמוק כל כך." הענק ירק כמה פעמים על נער קטן קומה שהיה ממש לידה, אך הנער רק ניגב בחופזה את הרוק, ודאג שאף אחד לא ישים לב. כנראה איש זה היה איש חשוב מאוד. הוא המשיך לקשקש על חיי הנישואין המאושרים שלו בכזאת התלהבות, שקוטף הפירות נעמד על שתי רגליו בן רגע, הניח כמה מטבעות מוסר  על גבי השולחן, והלך מהמסבאה. ריתק אותו מדוע כולם התייחסו כל כך יפה לאיש הזה, והרתיח אותו שהענק המיירר זכה באישה קסומה, ואילו גבר חטוב ונאה כמותו קיבל סירוב אפילו מבת הפסנתרן המגמגמת! הוא מיהר ללכת למכרו היחידי ביותר - הסנדלר. הסנדלר הוא זה שהמצליח לו על בת התופרת הבודדה, כיוון שעבד בצמוד לאימה התופרת, והיא נראתה לו כבחורה נחמדה ובודדה מאוד. הסנדלר היה במצב כלכלי יציב, והיה בעשר שנים צעיר יותר מקוטף הפירות, לכן עדיין לא חיפש לעצמו אישה. קוטף הפירות הגיע על סף בית הסנדלר, ודפק בדלתו בחוזקה. אגרופו כאב מעט מההדף, אבל משהו התחיל להתרחש בתוך תוכו, והוא חיפש נואשות אחרי התשובות לשאלות שלא הניחו ללבו להיות שלם עם עצמו כבדרך כלל. 
הסנדלר צעק כמה מילים שקוטף הפירות לא הבין, ופתח את הדלת. הסנדלר חיבב ובעיקר ריחם על חוסר המזל של הקוטף, לכן היה סובלני מאוד לזעמו הבלתי מוסבר.
"אני לא יודע מה להגיד אפילו!" זעם קוטף הפירות. "האיש הזה דומה לבהמה ירקנית! הוא ירק על נער אחד כעשר פעמים, והוא לא אמר לו כלום. להפך, הוא אפילו לא ניגב את הרוק הזה מעצמו כחמש פעמים מתוך העשר, ביראת כבוד שכזו. ואישתו, אישתו נשמעת כל כך מקסימה ושובה לב. אישה בריאה וחכמה, שנעים לשרות בסביבתה. וכרסו, אתה לא מתאר לעצמך כמה כרסו גדולה, ולדמיין לעצמי בזבוז שכזה! מדוע אליו מתייחסים כולם יפה כל כך?!"

הסנדלר, שהיה חביב על כל העיירה, גם ידע פרטים רבים אודות התושבים שבה. הוא פחד מעט מזעמו של קוטף הפירות, אבל החליט לדבר בכל זאת. "הוא מגדל פרות." עיניו של קוטף הפירות נפערו. מלבד לקטוף את הפירות, הוא היה מגדל פירות. "עוד בתקופה שבני אדם לא נלחמו זה בזה, בני עמנו חיו הרי בארץ צפונית וחמה מאוד. חקלאות פרחה מאוד בארץ זו, אך מגדלי הצאן והבקר חטפו מפלה קשה - הייתה מגפה נוראית, והמיתה בעיקר את הפרות. משפחתו של מגדל הפרות נודעה בביש המזל שלה. הצאצאים של מגדל הפרות הראשון נועדו לכשלון בגלל האב הראשוני שלהם, אך מגדל הפרות לא וויתר, והחליט להפוך את הקערה על פיה. ברגע שנדדנו לארץ זו בשל התנים שתקפו אותנו, מגדל הפרות החליט פתח כאן חווה, והיא שגשגה מאוד. הפרות שלו שמנות וטובות. חלבן משובח, והעיירה כולה נהנית מבשרן הטרי והטוב. פרה אחת מגדל הפרות לא מוכן לשחוט - וזו הפרה הבוגרת הצעירה ביותר שלו. גוונה מעט אדמדם, וחלבה הוא המשובח ביותר, ממנו מצליח מגדל הפרות להפיק גבינות ערבות לחיך. לא משנה באיזה מחיר שליטי כל האזור רוצים לקנותה, מגדל הפרות לא מוכן לוותר עליה ולעזובה. שמו הולך לפניו, ואשתו מוקסמת מכך שהתגבר על הגורל המר שיועד לו." מגדל הפירות כעס מאוד. הוא לא היה בטוח מה בדיוק הוא מרגיש, אך הוא רצה ברעתו של מגדל הפרות. הרי משפחתו שלו נועדה לגדולות, ורק הארץ המקוללת הזו לא נתנה לפירותיו לגדול כמו שצריף, והקטיף עצמו היה קצר מאוד, כך שאפילו תפקידו המיועד היה מביש. הוא יצא בסערת רגשות מפתח ביתו של הסנדלר הצעיר והנעים, ורץ לביתו בכעס. הוא קילל את מגדל הפרות על הצלחתו, ורצה להרסו, או לפחות ללמד אותו לקח. הוא לא היה בטוח מה הוא הלקח שרצה ללמדו, אך היה סבור ובטוח שהצלחתו של מגדל הפירות המגוחך לא הגיעה לו. ההצלחה יועדה לו - וקוטף הפירות איבד את השקט הנפשי שלו.
כשהגיע לביתו היה כבר אחרי חצות, וקוטף הפירות הגה במשך שעתיים תכנית שתוכיח את מגדל הפרות. בשתיים בלילה יצא מפתח ביתו עם סוסו, הדבר היחידי אחרון שנותר לו מהצלחת משפחתו, שני שקים, האחד בינוני והשני ענקי, מקל גדול מימדים, נר, עשבים טעימים למאכל וסכין קטנה להגנה עצמית. הוא מצא את החווה המפוארת של מגדל הפרות בשלוש בלילה, והתגנב עליה כשהשק על ראשו. הוא יצר שני חורים קטנים בשביל שיוכל לראות, ונכנס אל תוך החווה בחשאיות. הוא הדליק את הנר, וחיפש אחר הפרה הזהובה. לאחר חיפש בן חצי שעה, מצא את הפרה, מופרדת משאר הפרות. הוא שם את השק הגדול על ראשה של הפרה הקטנה, ובו שם את העשב הטעים למאכל. הפרה אהבה אותו כל כך, שלא שמה לב שקוטף הפירות מובילה אל מחוץ לחווה. בגע שהיה ליד הכרכרה, חבט בראשו של הפרה חבטה חזקה בעזרת המקל, והניחה בתוך הכרכרה. הוא נסע לביתו, שמח ומאושר מהשלל שלו.

בבוקר התעורר קוטף הפירות מאוחר למדי, והיה שמח ומאושר. הוא קשר את הפרה אל מחוץ לעיירה, מלאכה שגמרה רק בחמש לפנות בוקר, ושב לביתו רק בשש בבוקר. השעה עכשיו הייתה קרובה לאחת בצהריים, והוא החליט לחגוג עם עצמו וללכת שוב למסבאה. לפני שנכנס, הוא דווקא היה רוצה שישימו לב אליו, לכן החליט לקנות חליפה אלגנטית. הוא התלבש וזרק את בגדיו הישנים בפח שליד המסבאה, ונכנס פנימה. כולם שתקו, והוא ראה שהסנדלר דיבר עם האיש שמאחורי הבר הקטן. הוא האזין לשיחתם, הסתתר מעט, פן ישאל אותו הסנדלר שאלות שיעדיף לא לענות עליהן.
"הפרה האדמדמה שלו נעלמה. הוא הרוס. הוא גידל אותה יותר טוב משיגדל את ילדיו, הוא פשוט הרוס. איך יכלה להיעלם? היא הייתה מופרדת משאר הפירות, ואין ביכולת לפתוח את הגדר. אין לי מושג אפילו מה הוא עושה עכשיו, מלבד להתייפח ביתו. שמעתי שהוא לא שם לב לאישתו המקסימה, שמנסה לשמחו בכל דרך שתוכל. הוא אבוד בלי הפרה הזאת שלו." קוטף הפירות שמח ביותר, מרוצה מהשתלשלות העניינים.

"חשבתי על משהו." אמר הסנדלר. "בעבר, משפחתי עסקה במקצוע שנקרא פילוסופיה. ברמת העקרון, זה מקצוע שעוסק בבני אדם. אנחנו חושבים על החיים, ועל האפשרויות שהמצב שבו בני האדם נמצאים, כלומר תנאי החיים, שיכולות לקרות. וחשבתי לעצמי...אולי מישהו פשוט...לקח לו אותה?" האיש שמאחורי הבר נבהל רק למשמע המחשבה. הוא החל לקלל את הסנדלר, וניסה להעיפו מהמסבאה. 
"אל תבהל!" צעק עליו הסנדלר. "משפחתי הנאורה הפסיקה עם תחום הפילוסופיה בגלל בהלתכם כששמעתם על משהו שלא תואם לחברה השיתופית והנוחה שבה אנו נמצאים. הבט על החיות! גם בני אותו הזן פוגעים לפעמים אחד בשני כשיש ביניהם איזושהי אי התאמתם רצונות. תחשוב על זה שניה, תחשבו על זה כולכם!" הסנדלר החל לצעוק על כל הנוכחים בבר, שכולם היו במין בהלה שהמזל הרע הגיע לעיירה. "יש לנו מישהו בעיירה שלקח את הפרה הזו ללא רשות! יש לנו בעיירה מישהו שפגע באחד מאיתנו!" המצב הזה היה לא מובן לבני אותה תקופה. אמנם סיפרו להם על אנשים שהחלו לפגוע זה בזו וליצור מלחמות, אך אף אחד לא פגע זה בזה בתוך עמו. אמנם מדי פעם היו קטטות, אבל אף אחד עדיין לא המציא את המילה גניבה. 

בני העיירה נבהלו כל כך שחיפשו את הפושע במשך זמן רב, אך קוטף הפירות היה זריז מהם. הוא הבין במהרה שאיש לאיש הוכחות שהיה זה הוא שלקח את הפרה ללא רשות בשביל להתנקם במגדל הפרות שהוא הצליח לעומת קוטף הפירות. קוטף הפירות גם הבין שבני עמו לא ינוחו ולא ישקטו עד שיימצאו את מי שהחלו הם לקרוא לו גנב, ובעיקר החל לחשוש שהסנדלר האינטליגנט יחשוד בו בתור מי שהם קראו לו גנב. קוטף הפירות הלך במהירות אל ביתו, עוד לפני תום הדיון של יושבי המסבאה על החיפוש אחר מי שהם קוראים לו גנב. הוא הגיע ליעדו במהירות, אסף את כל מה שהיה לו, לקח את סוסו וכרכרתו, מילא אותה במעט שאסף, ונסע אל החורשה בה החביא את הפרה. הפרה כבר התאוששה מהמכה, רק הייתה מעט מסוחררת, כך שלא התנגדה כלל כשהאיש שפעם קראו לו קוטף הפירות, והפך למי שקוראים לו גנב ונוכל, קשר אותה אל הכרכרה ונסע ימים רבים עד שהגיעה לעיירה חדשה. 

לאחר כחודש הסנדלר האינטליגנט, על אף חוסר נסיונו במצב שקוראים לו גניבה, הבין שמדובר בקוטף הפירות לשעבר. הוא ופמליית החיפוש שהקים פרצו ללבו של קוטף הפירות לשעבר, אך מצאו בו כלום. הם חיפשו את קוטף הפירות כמה ימים, עד שהחלו לקרוא לו קוטף הפירות שלעבר. התאורייה של הסנדלר אומתה, ולאחריה הפסיק לעסוק בסנדלרות שהביאה לו פרנסה נאה, והחל לכתוב ספרים על חוסר מוסר ופשע. בחייו הוא היה עני מאוד ועבר בין עיירה לעיירה, מפיץ את תורתו ואת האמת החדשה שנוצרה בעולם. הוא לעולם לא הגיע לעיירה שבה השתקע מי שהיה פעם קוטף פירות כושל, וכעת ההיה גנב ונוכל מצליח. הוא לעולם לא חזה בהצלחת הפשע, לכן תורתו לא הייתה הושלמה לעולם. 

תורת הפילוסוף והסנדלר לשעבר הגיע בעל פה אל העיירה בה שלט הגנב והנוכל המצליח, עם אישה בריאה וקסומה שמצא. הוא הבין מי הוא מפיץ תורה זו, ושמח שהדבר הגיע לעיירה בה בחר להשתקע לאחר שהפסיק עם מסע הפשיעה שלו. במהלך עשר שנים קוטף הפירות לשעבר גנב כל טוב מהאנשים, ופתח לעצמו עסק מצליח, לו קרא "כל בו". זו בעצם הייתה חנות לכל מוצרי המזון, ולא רק לסוג אוכל מסויים. חנותו הצליחה כל כך, שיצא לו שם גדול מאוד, והוא נבחר לראש העיירה. הוא חיי חיים טובים ורגועים, ולו חמישה ילדים יפים ובריאים, אישה אוהבת ובית גדול.

לאחר מותו, אחד מילדיו, המצליח ביותר מבין החמישה, החל לחשוד בהצלחה של אביו. הוא התעניין מאוד במושג החדש שנוצר בעולם,והמציא משרה חדשה לחלוטין - חוקר. הוא חקר את היסטוריית הגניבות, והבין שחנות הכל בו של אביו הייתה מסע הגניבות והמרמה שלו. הוא הזעזע לנוכח המחשבה שאביו היה זה שהמציא את הדבר הנוראי ביותר אחרי רוצח - גנב. החוקר הצעיר גם פגש בילדיו של הפילוסוף, והם סיפרו לו את המעשייה בקוטף הפירות שחטף פרה. החוקר החליט לקרוא לזעמו הבלתי מוסבר של אביו - קנאה. רגש כעס וחוסר נינוחות כשאתה בעצם רוצה במשהו ששייך למישהו אחר. הוא הפיץ את הסיפור בכל העולם, מקווה שאנשים ילמדו שהגניבה היא מעשה פסול אשר מפריע לאורח חיים בריא, שלו ובטוח. אך בני האדם הבינו את המעשייה בקוטף הפירות שחטף פרה באופן אחר לחלוטין, ומעשו בתפקידם אשר לא הביא להם שום פרי, והחלו במרמה ופשיעה, צוברים הון, רכוש ומעמד תוך כדי פגיעה באחרים. את זה לא זכה החוקר הצעיר לראות בחייו, ועל ערש הדווי חייך חיוך גדול, בטוח שהציל את העולם מהרס אביו.