קשקושי פילוסופיה נכחדת

איש אחד בכל מעודו קיווה להיות נווד. הוא לא רצה בשום דבר, וגם לא צלחה מלאכתו בדבר. הוא רק התבונן היטב, הסתובב בכל מקום בו ניתן להניח את כף הרגל. הוא התעופף בכל פעם שפנו אליו בדיבורי כזב על רדידות אורח החיים ומשמעותם, וקיווה שיימצא את הדרך ללמוד את דברי הפלא שהעולם מציע לו. אמנם כולם צחקו בפניו, כמו שנהוג כמובן בכל סיפור שמכבד את עצמו, אך אותו האיש המשיך בכבוד את תרבות הסיפורים - צחק להם בפנים, והחליט שממי שמוגדר "איש אחד" - הוא הופך לנווד. 

הנווד חיפש בכל בניין ובניין, הוא אפילו יצא אל היער שליד עיירתו. הזמן היה זמן מורדני, והיער היה קסום, אך הרוס מבחוץ, שומר בקנאות את פלאותיו - שמא ייהרסו בני אדם גם אותם. הנווד החדש חיפש בדקדקנות, אך עדיין קיווה שיימצא את ספר הלימוד לו כה נכספף. כיסופיו לא הניחו לו שבועות רבים. הוא המשיך באורח חייו הדליל מאוד, בידיעה מלאה שהוא צריך להמשיך להיות "איש אחד", ולא נווד, בשביל לכלכל את עצמו. יום אחד, תוך כדי שהאיש עדיין מגדיר את עצמו בתור נווד, הוא קיבל העלאה בתפקידו בתור איש אחד. אותו נווד ביטל מיד את הרעיון שיצטרך להשקיע יותר בעבודתו המשעממת, אך אותו איש אחד חשב שזה דווקא רעיון לא רע. הרי ככה יוכל לחיות חיים טובים יותר, נוחים יותר, עם מקרר מלא יותר. הוא כמובן לא סתם וויתר לדלילות שבעניין - הוא תירץ את בחירתו בתפקיד החדש בתור מקור מצויין לכסף שישמש אותו לטיסות אל מעבר לארצו, ושם יוכל לגלות דברים חדשים וקסומים.

עברו מספר שנים. איש אחד עלה במעמדו, והפך לאיש אחד חשוב מאוד. לנווד, עם השנים, היה פחות ופחות מקום. יחד עם זה, איש אחד פגש אישה אחת, ולהם נולד כבר ילד אחד. יש להם משפחה אחת שמחה למדי. אשתו, אישה אחת, היא אחות מקסימה עם לב טהור. הוא אוהב את מה שהיא עושה. הוא אוהב אותה, ואוהב לראות את בנו, ילד אחד, גדל ומתפתח. הם גם אימצו ארנב אחד ואוגר אחד. יש לילדו אהבה גדולה למכרסמים. איש אחד חשב שהיה מאושר, ויום אחד נעשה מאושר באמת, שמח ממעמדו ומהצלחת משפחתו האוהבת. יום אחד אותו איש אחד מצא ספר על מדף בנו. הספר היה ספר הרפתקאות בלוי, שבנו מצא כנראה בספרייתו המפוצצת של האיש. איש אחד נהיה חיוור ואפרפר, מוכה הלם, על חלומו ששכב ממש על השולחן האחד שקנו מחנות אחת, במחיר סביר בתשלום אחד! ליבו צנח מטה, ועלה מעלה, והכל במהירות מסחרחרת ומטורפת. איש אחד היה כבר גבר מבוגר למדי, הוא היה בן חמישים וארבע. שנותיו עברו עליו כל כך מהר, והפעם היחידה שזכה לראות את אפריקה היה בסרט "מלך האריות". לבו של האיש אותת לו שגופו בהלם, נשמתו בסכנה. איש אחד לא ידע למה שספר אחד ישפיע עליו כל כך. הוא נאחז בעצמו, ואמר לעצמו שזה מספיק, יש לו כמה עניינים לעשות והספר לא יוכל להשפיע עליו.  הוא לקח את הספר, וזרק אותו אל פח האשפה מחוץ לביתו המפואר.
למחרת בבוקר, שהיה סתם עוד בוקר אחד, האיש התעורר, ולבו עדיין לא היה שקט. הוא אפילו שתה חלב חם עם דבש, אך גופו עדיין לא נרגע. הוא החל לכעוס על גופו, ובעודו כועס ומכחיש את כך שנשמתו זועקת ממנו, הלך לבדוק את הספר. הספר היה על איש אחד שחלם חלום אחד והגשים אותו. שמו של האיש מפורסם כל כך, שאין אפילו צורך לציינו, כנראה שפשוט תבינו על מי מדובר. אותו איש אחד הסתכל בפח שבו זרק את הספר. הפח היה צח ומצוחצח, כיאה לשכונה טובה בפרברי העיר הגדולה. לבו של האיש כמעט ולא החזיק מעמד. רוח הנווד שבו ניסתה לפרוץ החוצה, אבל אולי כרס המשרד מנעה זאת ממנו.

איש אחד, נהייה כל כך איש אחד, שלא הבין שהייתה לו הזדמנות להיות נווד. לראות את אפריקה. היה לו אך ורק חלום אחד - אך גם הוא תוייק רק כמספר.