קשקושי פילוסופיה נכחדת

הוראות הפעלה הן דבר מצחיק, האמת. פעם חשבתי שמוזר שאלוהים לא הביא לאדם וחווה הוראות הפעלה של ממש בשביל הדבר החדש הזה שהוא יצר. 

כשראיתי מה הוא הנושא החם החדש, חשבתי לעצמי כמה מקורי ומעניין הוא! ואז חשבתי לעצמי, שאין לי דבר כזה הוראות הפעלה. נוראי היה אם היו לי הוראות הפעלה, נוראי אם היו הוראות הפעלה לכל דבר שהוא! חוסר הסינכרון בין בני אדם יוצר את העימותים, ואלה יוצרים את ההתפתחות האנושית. אמנם אין צורך בהריגת מליונים, אבל הצתת תגובות בלתי צפויה היא זו שמערערת את דמותנו העצמית, וגורמת לנו להתפתח. 

אבל אילו הייתי אלוהים, ואני די שמח שאני לא כל יכול ושאני לא אלוהים, הייתי נותן הוראות הפעלה דמויות לעולם. מין תזכורת לאנושיות. האמת היא שהוראות הפעלה היא מושג קצת פשיסטי כשזה נוגע לבני אדם, אך המלצה היא עניין אחר לחלוטין. תחשבו לרגע, מה היה קורה, אם הדתות היו בגדר המלצה בלבד. לא חובה, ולא עיוורון. עולמנו היה מתמלא בהרמוניה, והעימותים היחידים היו ביני לבינו, אדם לחברו. לא רצח מול מהומה. 

נסחפתי מעט, והגיע הזמן להגיע לעיקר. שוב, הוראות הפעלה הוא מושג מרושע למדי, אבל ככה הייתי רוצה שינהגו בעולם, וינהגו בי, בהבנה ובשאיפה לאיזון. 

1. המטרה העליונה ביותר של האדם היא להגיע להארת הטוהר. בשביל להגיע לטוהר, אתה צריך להתעלות מעל התחושות הרגילות והשקפות העולם הרגילות. האדם צריך להגיע לנקודת על-אגואיזם, ולהגיע למצב של הקרבה מירבית בשביל מקור הטוהר שלך.

2. יחסי הגומלין בין זוגות היחסים השונים הוא מאה אחוז מול מאה אחוז, בשביל להגיע לטוהר המצויין בסעיף א'. לשאר הנאהבים שלך, אחוז ההקרבה שלך מגיע לתשעים ותשעה אחוז, כשהאחוז החסר מוקדש למקור הטוהר שלך.

3. אתה לא תקדיש אף זמן לאדם שלא נותן לך תחושה טובה ביחס לעקרונותיו. יש להילחם נגד מה שהולך נגד הטוה שלך. 

4. בשביל לממש את האנושיות יש להגיע לנקודה הקרובה ביותר לטוהר סביבתי, כלומר - לשאוב כמה שיותר מהעולם כעולם, מהטבע, מהתרבויות, ומהאנשים כל עוד הם לא פוגעים בך בצורה חמורה מספיק. צריכים לפקח על החיים שלך שתגיע לתחושה הטובה ביותר, לנקודת הידע הקיצונית ביותר, לתחושת רגש מירבית תוך כדי שאתה משאיר משהו מעצמך, הדבר היחידי שאתה יכול להעניק לעולם, החזק בהרבה מהאנושיות. 

5. החיים באופן הציורי הם אוסף מזכרות. כל מזכרת עושה לבעליה תחושה שונה, אבל ההתממשות החזקה ביותר היא האוסף החזק ביותר. 

6. המראה לא חשוב. הקישוט הוא תחביב בשביל לשעשע את לב האדם האישי שלו, ללא שום התייחסות למראה הסובבים. אפשר לחלוק ביחד את התחביב, אבל להשאיר את המראה כדבר זניח וכמותרות מבדרת. המראה נוגד את השקפת התבונה והרגש. המראה הולך נגד השאיפה לטוהר. 

7. הלאום הוא דבר המצאה נוחה פסיכולוגית, כיוון שכך מעבר לבית האישי והפרטי שלך, לאדם יש מה להילחם עליו בשביל להרגיש חלק ממכונה גדולה באמת. הלאום צריך להתבסס על תחרות הישגים תרבותית, בדומה לקבוצות שבטים שנוחות לבני האדם שחייבים קבוצה בשביל להשתייך. האדם יכול לנוע מכל לאום כפי שיירצה, בתנאי שתנאי הלאום מתקבלים עליו. אין סיבה שבצרפת יטיפו על איסלם, כיוון שצרפת לא מאמינה בצרפת. החיבור צריך להיות בין הלאום האתני ללאום הערכי דמוקרטי. 

8. צריך להגיע לאיזון המושלם שבין החדשנות עם ערכי התחרותיות לבין החיפוש אחרי האנושיות המירבית. האדם בטבעו הוא לא האדם שצריל לשאוף אליו. 

9. האדם בטבעו המציא את המוסר. החלק החלש של החברה השתמש ברגש ההזדהות שמושרש בפסיכולוגיה בשביל ליצור את המוסר. המוסר מגן על החלשים, על המיעוט, על אלה שלא השתלבו מבחינה אינטרסים בחברה. המוסר מונע מהם להיפגע ע''י אלו שנמצאים בראש הפירמידה.

10. בחיים לא לשלול. לדוגמא, אם אדם מגיע אליך בטענה שראה דרקון, תחפש איתו את הדרקון בשביל לשלוח אותו לבית משוגעים. 

11. בחיים לא להאשים אדם שבגללו קרה לו את מה שקרה. המעשה הרע הוא הדרך להגיע לטוהר נגד הנגטיביות. אם אדם אנס בחורה, לעולם אי אפשר לפתור אותו מאשמה רק כי השמלה הקצרה והשחורה עוררה את תשוקתו. 

12. האדם יכול להפוך לטוב. צריך לתת לאדם מקום להשמיע בו את הסיפור הטרגי שלו ולעורר בו מחדש את האנושיות הריגשית והתבונתית שבו תוך נתינת אהבה והבנה. יש להגן על אנשים מפני אלמינציה. 

13. הניסיון הוא החשוב ביותר. אין להיתקבע על האפשרי בלבד, כך היווצרות הבלתי אפשרית לא תהיה נגישה. יש להילחם בעצלנות שלה תוך כדי ניצולה לטובתך. כלומר, מנוחת חולים היא בעלת פוטנציאל לחשיבה מבלי הסחות מטלות האחריות, או ששמיעת מוסיקה יכולה לעורר את הדימיון שמתעורר עקב החיבור בין הנפש לבין הצלילים ולבין המסר. זו דוגמא להשתרשראות האנושיות בשיאה - האומנות, הטכנולוגיה והפיתוח. נתינה עצמך בתור אישיות ונפש כשהאחר מקבל אותה ושואף ממנה את האישיות שלו עצמו.

14. צריך להגיע לנקודת שיגעון. בנקודת השיגעון האדם טהור מתוך הניגודים העזים שיש בין בני אדם. בצורה הפשוטה ביותר, אם כל האנשים יגיעו לנקודת השיגעון שלהם, השוני התרבותי והעקרוני יטושטש והאישיות המפתחת שבין בני האדם תוך ניצול טוב הלב והעקרונות המקבלים את הכל ומוכנים לכל יגיעו להרמוניה המירבית שאפשר להפיק מבני אדם. 

15. אחת הסיבות למלחמות היא הרצון העז של בני האדם לעניין ולתחושה שיש מטרה. בזמן קשה, גם להיות שליח פשוט של דואר מקבל תחושת סיפוק עצמי שבלעדיו, המפקד לא היה מקבל את המסמך שמשנה את הכיוון במלחמה. בני אדם צריכים לנטב את המלחמה לחדשניות - להגיע לידע המירבי. המטרה העליונה ביותר של האדם היא לוחמה נגד המוח המרובע, הוא צריך לפתוח את עצמו לתחושות ומחשבות שנראות לנו בלתי אפשריות(כגון קבלת האופציה שהמוות מסתיר בתוכו את הכלום המוחלט), וכמובן המידע שאנו צריכים בשביל לפתוח את עצמנו לתחושות הנ''ל הוא לגלות דברים חדשים. העולם מרגיש אינסופי, ותוך כדי חקירה אינדווידואלים בין האנשים לבין עצמם(כמו במצויין בסעיף 13) והפיתוח בתוך יוחסי הגומלין שבין הישויות השונות - כקבוצה האנשים צריכים להגיע למטרת חקירת העולם דרך המדע והטכנולוגיה, וכמובן, להגיע הכי רחוק בצורה הפיזית שמממשת לנו הפוטנציאל הריגשי בנו - וזהו החלל. חיפוש בחלל הוא דבר שאי אפשר להזניח באף צורה שהיא. 

16. כפי שנאמר, אין לשלול את האפשרות שאחרי המוות הנפשות שלנו הופכות לריק. לכן, יש להימנע מהמוות, לא לזרוק את עצמך לסיטואציות מסוכנות ולדעת להגן על עצמך מהאנשים שלא דוגלים בהרמוניה ובפיתוח דרך דרכי שלום. אך, למרות כל זה, יש לקחת א המוות בטבעיותו ובצורה בלתי נמנעת. לדוגמא, היסטריית העישון היא מיותרת. העישון הוא הנאה, ואין שום סיבה שיהיו כל כך הרבה איסורים לגבי עישון, כי זוהי אופנה בהיסטרייה של האנושות בגלל הפחד שלנו מהמוות. יש לאזן את עצמך, כי האיזון הוא הדבר החשוב ביותר, אבל הדבר החשוב עוד יותר הוא הניסיון. אם נמנע מכל דבר מסוכן, המוות לא אמור להפחיד אותנו, בצורה אירונית, כיוון שהחיים עצמם הם מלאים בכלום. 

17. המתאבד הוא אגואיסט. אבל זכותו המלאה לשלוט בגופו ובחיים שלו. יש לעזור לאדם במצוקה כמה שאפשר, אבל יש אלו שרואים בחיים שום דבר מלבד מועקה. חייבים לכבד את הרצון של כל אדם. אמנם האגואיזם שלו פוגע באוהבים אותו, אבל אלה מערכות יחסים פרטיות ולא פגיעה אישית באדם כאדם או בזכויות שיש לו. 

18. אין להימנע מההנאות, אין לשפוט הנאות, אין לשלול אותן. מושגי רחוב ביקורתיים כגון "שרמוטה" לבחורה שנהנית להשתובב עם גברים הוא דבר שצריך להישלל, כי אין לו סיבה. אין להתנז מאלכוהול, מסיגריות, ממשחקים ומההנאות הבריאות יותר ע''פ ההגדרה האנושית - כגון קריאה למשל. האדם רשאי למלא את עצמו בכל אלה, כל עוד הוא לא פוגע באחרים. אם האדם רוצה לשמור על ההתממשות שלו תוך הערכים של האנושיות, הטוהר וההגשמה העצמית - ההתנזרות עדיין מיותרת, אבל האיזון הכרחי. כמו כן, אם האדם נסחף, האחריות הראשונית של הסובבים אותו היא לעזור לו. אם האדם נהנה לפגוע בעצמו במקרים מיוחדים של אישיות ותסביכי פסיכולוגיה שונים, אם הוא לא רואה דבר חיובי מלבד המסע שלו למה שאנחנו קוראים לו הרס עצמי(כמו ההתאבדות), שוב, אין להתערב בחייו כל עוד מעשיו לא פוגעים באופן אישי באף אחד(ולא באופן פרטי בסובבים אותו, כיוון שאי אפשר להימלט מהפגיעה כשאדם נמצא בתוך מערכת יחסים שמבוססת על אהבה). 

19. האדם צריך לאהוב. האהבה היא הרגש הקרוב ביותר לטוהר. לאהוב את מי או את מה זו הבחירה האישית שאין לנו את הזכות להתערב בה, אבל האדם חייב אהבה לעצמו ולמישהו, או משהו, מלבדו. 

האמת שכתבתי את זה מזמן. אבל חשבתי שזה יתחבר לא רע.