קשקושי פילוסופיה נכחדת

אתמול קראתי בעיתון את אחת ממסגרות הדעה האלו, שכותבים כל מיני עיתונאים\פוליטיים\פרופסורים\אנשים שקשורים לידיעה המדוברת\בטח-יש-עוד-אופציות-של-תפקידים. הייתה שם ידיעה על החופש הגדול. זה לא באמת נוגע לי, כך שלא קראתי את הכל. אבל קראתי את המסגרת הדעתנית הזאת. גברת נחמדה כלשהי כתבה על זה שההורים צריכים להירגע לגבי התעודה של הילד, שזה לא סוף העולם אם לא כל הציונים של הילד הם 90+, שאין צורך להשוות אותו לילדים אחרים, ועוד יותר שאין להטיח בו אשמות ולהרוס לו את שמחת החופש. היא כתבה שיש לזכור איך גם ההורים, כשהיו ילדים, לא תמיד הגיעו עם מה שנקרא תעודת הצטיינות הביתה. היא צודקת למדי, לדעתי זאת גישה קצת רכה מדי, אבל בסה"כ כן. לא צריך להתפרץ על ילד בכיתה ו' על זה שהוא קיבל 70 במדעים. אבל אז היא כתבה שתעודת מצטיינת, כלומר - ציונים של 90 נקודות ומעלה, היא "תעודה משעממת". 

לדעתי זאת גישת ההורות החדשה, שנתקלתי בה רבות תוך חיי במדינת ישראל. כשאני מדבר על הורות חדשה, אני לא מתכוון לכך שההורים לא מרביצים לילדים שלהם, לא כופים עליהם את רצונתיהם לגבי העתיד, ולא מנדים אותם מהבית ומסלקים אותם החוצה לעולם האכזרי כי הם הומוסקסואלים, בעלי אמונות דתיות שונות, או הביאו הביתה בן זוג ממוצא אחר שההורים לא כל כך מסמפתים. אני לא מדבר על ההתקדמות החיובית בהורות, אלא על התהליך השלילי שהתרחש בישראל. תהליך שלילי, שקורא לתעודה מצטיינת תעודה "משעממת". זה כמו לקרוא לספר משעמם על פני קטטה מלאת אדרנלין, זה כמו לקרוא לעתיד מגובש משעמם על פני עתיד של עוני וחוסר וודאות. כמובן שאני לא מדבר על כך שכל הילדים צריכים להצטיין באופנת-המאה, שכרגע היא מתמטיקה לא כל כך מעניינת ואנגלית, ולפני כמה מאות שנים, היא הייתה מתמטיקה, מדעים, מוסיקה ופילוסופיה. בספרטה היה הדגש על הספורט. אני לא חושב שכל ילד יכול להתמודד עם הדרישות ב-100% הצלחה. אבל אני לא חושב שיש סיבה לקרוא להצטיינות משעממת. אמנם כן, מערכת החינוך בנויה בצורה מביכה, הידע של הילדים והנוער כן מביש, ויחד עם זה אין לאף אחד זמן לחוגים, כי יש ערימת שיעורי בית מטופשים(לא כי הם שיעורי בית, אלא כי אופיים מטופש), ובחמש מגיע המורה הפרטי ללמד אותם את מה שהמורים לא הצליחו, בגלל שהם לא יכולים להשתלט על ארבעים תלמידים בכיתה. רובם באמת כי הם מורים לא מוצלחים במיוחד, אבל אין להאשים חלק על כך שלהשתלט על ארבעים נפשות מלאות הורמונים ואנרגיות זה לא מטלה קלה. אין לתלמידים זמן למעניין של ממש, אני מסכים. יש לעשות איזו רפורמה בינונית או לפחות שתיים קטנות, אבל אין סיבה לקרוא להצלחה משעממת. זאת ההורות החדשה. ההורות המתירנית, ההורים שמבחינתה "העיקר שהילד מאושר". אבל הילד מאושר משביתה במשק, בגלל שהוא לא צריך לבוא לבית הספר. הילד מאושר כשיש גרסא חדשה לאנגרי-בירדס. הילד מאושר כשהוא אוכל מקדונלדס ופיצות כל היום. הילד לאו דווקא מאושר ממה שיעשה לו טוב. צריכים לתת לו יומיים בשנה בהם הוא יכול לנוח בבית מבלי שהוא מתחזה לחולה, והוא יכול לשחק באנגרסי בירדס כמות זמן מסויימת ביום, וגם מותר לו לאכול פיצה. אבל הבעיה מגיעה כשההורות החדשה המתירנית נותנת לו הכל, רק שלא ייבכה. 

ההורים האלה קונים לילדים אינספור צעצועים, כל כך הרבה שתמידית יש בלאגן בבית. ההורים האלה לא כל כך מלמדים את הילדים איך לאכול, ולא מדובר במזלג ביד שמאל וסכין ביד ימין, אלא בלאכול עם פה פתוח כשכל הקטשופ על הרצפה, ועל התקרה, ועל אימא ועל אבא ואפילו על האוגר. ההורים לא מלמדים את הילדים שלהם הם להתנהג במקום ציבורי. הילדים אף פעם לא מתנהגים למופת, ותמיד הם קצת רועשים מדי, וקצת מלוכלכים מדי, וזה בסדר. אבל כשההורה לא מחנך את הילד שלו להרים את כל הצ'יפסים שהוא הפיל על הרצפה של המסעדה כשהם עוזבים את המקום - זה לא הורה שמחנך את הילד שלו להיות בנאדם מנומס, נעים, עם שאיפה לחברה טובה יותר. ההורים האלה לא מבינים איך המורות יכולות להתנהג איך שהם מתנהגות. כלומר, מה זאת אומרת לשים את הילד בפינה לשעה שלמה, מסכנות הרגליים הקטנטנות שלו, כי הילד התחיל לזרוק את הטושים היקרים וחסרי השימוש שלו בכל הכיתה. המורה היא לפחות יוסיף סטאלין, ממש הופכת את הילד לעבד קטן. ומה זאת אומרת שהוא נשאר אחרי בית הספר כי הוא מדבר לא כל כך יפה? המורה לא יודעת לחנך. שמעתי אגב על סיפורים שבאמת הופלצו ממקומות הזויים על התנהגות של מורים, אבל לרוב ההורים הפלצניים מגזימים. 
בחופשות ההתנהלות נוראית. ההורים הרגילו את הילדים שמותר להם, באמת מותר להם, הכל. והם מציקים, והם בוכים, והם מתנהגים כמו יטוש מוצץ דם, זמן וכסף - והם לא נענשים. ההורים מרחמים עליהם באיזשהו שלב. הם לא מלמדים ילד בן 10 להעסיק את עצמו בחופשה לאילת. כמובן שכל הילדים נודניקים בכיינים, וכמובן שאפשר וצריך להענות לרצונותיהם לפעמים, אבל מדהימה אותי תופעת שלטון הילד. הילדים יכולים לעשות כל מה שהם רוצים, ההורים מסכימים לזה. 

זה לא בריא לא להורים, לא לחברה, וכמובן שלא לילדים. הילדים האלה גדלים להיות נערים מפונקים שלא מוכנים לשתות טקילה שהיא לא קוורבו. יש להם דרישות, והם לא מסתדרים במסגרות כמו דרישות התיכון הגבוהות, הצבא, ובעיקר הפסיכומטרי. כל כך הרבה נערים לא מצליחים במבחן הפסיכומטרי. יותר מחצי לא מצליחים כי המערכת הצליחה לחשוב על מזימת העל שלה בשביל לדכא את החיים של הנשמות הצעירות, הרגישות, שלאט לאט מוותרות על החלומות שלהן כי קורס של יואל גבע עולה 9000 שקל ולאימא ואבא אין כסף, אבל חלקם הגדול לא מצליח כי ההורים מפנקים אותו ושולחים אותו למכללה יפה, ואלו שלהורים שלהם אין באמת כסף - פשוט נדפקים. הם התחנכו שמצויינות זה משעמם, אז הם הולכים לרקוד במסיבות, רק לרקוד במסיבות, וללכת לים, ולדבר עם חברים. שזה מצויין - אבל איך אתה מתכוון לשלם על זה? 

אם יהיו לי ילדים, אחנך אותם למצויינות של מחשבה, התפתחות הידע, וצורת עיבוד הנתונים. אני לא אתקע אותם בבית ואכריח אותם ללמוד, וגם לא אכעס על 70 במדעים. אני אלמד אותם למה מדעים זה כיף ומעניין, וכמה מדהים זה לראות תעודה מצטיינת. אני אלמד אותם שלא חייבים באמת לעבוד במשרד ולהרוויח הון, אפשר לעבוד מבחינתי בתור ספרן - העיקר שאתה נהנה מזה, ויודע את ההשלכות הכספיות, כי להיות רעב ובחובות אלה לא חיים מאושרים. לפחות לא לרובנו, יש כאלו שבאמת לא אכפת להם, העיקר שהם יוצרים את המוסיקה שלהם. וזה מצויין שיש אנשים כאלו, העיקר להיות מודע להכל. אני תמיד אהיה שם, אני אשלם להם על האוניברסיטה כי זה לא הגיוני לשלם עליה לבדך כיום, אבל אלמד אותם להיות עצמאיים, וללמוד לבד, ושלא צריכים מורה פרטי. אני אלמד אותם איך להתמודד עם החיים, ואיך להיות אדם נעים בחברה, שמרים את הצ'יפסים שלו.