יש כאן בעיית התנהגות חמורה ביותר. אני מודה, גם אני הייתי לפעמים בהמתי למדי, אבל אחרי גיל 14 עברתי את זה.
ישבתי היום ברכבת, כמו בכל בוקר, מתאמץ לקרוא את העיתון ולא את הארי פוטר. הייתי ממילא עצבני למדי ומדוכא למדי, הייתי לא נינוח, ובהחלט הדבר שייחלתי לו היה שקט נפשי. במקום שקט נפשי קיבלתי ארבעה בחורים צעירים, שזופים, עם כובעים מעטרי ראש, הכפכפים החדשים המוזרים האלה, עם הרצועה האחד מצד שמאל לצד ימין של הרגל, מין נעל בית שהחלק שבו נמצאות קצות האצבעות חשוף. הסתכלתי עליהם במבט חטוף, תוהה עם להתיישב. אם אני אתיישב, על פי נבואתי, אני אסבול צעקות, קללות, וצחוק חזק מדי, כאילו הכל נהיה מצחיק עד כדי כך, שכולם צריכים לדעת שמצחיק כל כך. אבל אם לא הייתי מתיישב, אני בספק אם הייתי מגיע לארגון (השירות הלאומי שלי הוא ארגון כלשהו), לכן החלטתי להתעלם מנבואות הפורענות שלי ולהתיישב בכל זאת בשורת הערסים האלו.
באיזשהו שלב מאסתי בעיתון, לא בגלל חוסר הריכוז המתמשך שלי והעצבנות הכללי שאפפה אותי, אלא בגלל שצף הטעויות הלשוניות, בגלל הצחוק הרועם, בגלל שהם פותחים רגליים קצת יותר מדי, מרגישים בנוח קצת יותר מדי, ומעירים בגסות לנוסעים שמסביב. שמחתי מאוד שהנסיעה שלי לתל אביב קצרה למדי, ומיהרתי אל עבר היציאה ברגע שהכריזו על בואנו לתחנה. בדרכי ראיתי את אחד הסדרנים פשוט עומד שם, מתעלם מכך שכל הקרון סובל מארבעת הערסים הצעירים המצויים שצוחקים קצת יותר מדי. אני לא הבנתי למה הוא לא עושה שום דבר בנידון.
זה עורר בי את המחשבות, לגבי הקבוצה הזאת, שאני לא כל כך מחבב, לה אני קורא פשוט יפי נפש צרים וחסרי הבדלה.
יש את אלו שמאשימים בגזענות, וברגע שאני טוען שחברת המסתננים היא חברה מסוכנת ולא רצויה, הם מגדירים אותי בתור גזען לכל הדעות.
יש את אלו שמאשימים בשוביניזם, וברגע שאני טוען שיש הבדלים פיזיים מהותיים וברורים מעליהם בין גבר לאישה, ושאישה לא תבצע את אותן היכולות הפיזיות של גבר במשחק כדורגל(ואני אפילו חושב שיכול להיות יוצא מהכלל), הם מגדירים אותי בתור שוביניסט חזירי. אחר כך אני מנסה להסביר להם שזה כמו לדרוש מגבר להוליד, אבל הם כבר הגדירו אותי בתור שוביניסט, מבלי לנסות אפילו לשנות את דעתי, שהיא גמישה למדי.
יש את אלו שמאשימים בהומופוביה, וכשאני טוען שלמרות שאתה הומו, אין סיבה שתתלבש...איך אני אסביר את זה, כמו הומו, לראיון עבודה. אני סה"כ אומר שחליפה לא קשורה לגבר סטרייט או גבר הומו, אבל אני, מבחינתם, לא נותן להם להתבטא. הינה, שוב, אני הומופוב.
ויש את סוגיית הערבים. כשאני אומר לשמאלני חביב שהחברה הזאת לא תפקדת כמו שצריך, אני לא רוצה שלום. מצד שני, כשאני מבקר את ההיסטוריה היהודית, ומסביר למה האנטישמיות הייתה חייבת לקרות, אני לא מוגדר בתור אנטישמי, כי מה זה כאילו-יהודי שהוא אנטישמי, אז אני מואשם בחוסר רגישות וחוסר פטריוטיות.
אני הכי רוצה לסטור לאלו שקוראים לי משתמט, אבל זה לא קשור לעניין, אני פשוט עצבני.
הערסים החביבים האלו העלו בי ייסורי מצפון. שפטתי את ההתנהגות שלהם מלכתחילה, כאילו אני מכיר אותם. הוכחתי כצודק, בסופו של דבר.
אמנם ערסים זה עניין מובהק של בחירה התנהגותית, פחות הוויה טבעית של בן אדם שהוא, אבל אפשר להבין כמה וכמה דברים ממה שאנשים נרתעים ממנו כל כך - סטיגמה. אני לא רוצה להיות יפה נפש, למרות שלפעמים היפות נפש הזאת משתלטת עלי. בעיניי זאת צרות לשמה, בדיוק כמו שאתאיסט שולל כל דת שהיא, ללא הוכחה מוצדקה, ורואה עצמו כאיש מתקדם. צרות משל עצמה היא פרימיטיבית, לכל כיוון שהוא.