קשקושי פילוסופיה נכחדת

למה שיהיה לנו אכפת? למה שלמישהו חוץ מהמשפחה יהיה אכפת? למה אכפת לבריטים עצמם ממשהו טיפשי ורדוד כמו ממלכה? הרי אין לזה תוכן של ממש, וגם לא ממש תפקיד. אני מבין את הייצוגיות של הדבר, אבל למה אנשים לעזאזל יתרגשו מזה שלויליאם וקייט המקסימה נולד צאצא, שמשום מה הדם שלו, עד כמה שהעניין לא דמוקרטי, שוויוני, או תקני בכל דרך שהיא - הוא דם מלכותי. 

אני ישבתי וחשבתי, למה לעזאזל לאנשים אכפת. אני שאלתי את הקרובים אלי, למה לאנשים אכפת. למה לבריטים אכפת, ומהעולם בכלל. חשבתי שאולי בגלל ששקעתי כל כך בתמיהה הזו, גם לי יהיה אכפת. עדיין לא היה לי. הבריטים רחוקים ממני שנות אור(לצערי...), ואני בכלל לא מבין את ההיגיון הזה, להגדיר מדינה על פי המלך שלה, להיצמד להיסטוריה, שאנשים ללא הצדקה שלטו באלפי בני אדם ורצחו אפילו יותר, כי הם נולדו עם 'דם מלכותי'. כמה שדרך הזמנים הקדומים של השליטה והמלחמה, המלכים הפכו לשליטים יצוגיים ללא תכונות נדרשות, אבל היה לו מעמד, ואנשים פחדו לשנות.

ה"וואו" העולמי והמקומי ממשהו טיפשי כמו מסורת חסרת תועלת ומלוכה, הוא פשוט מאפיים פשוט של בני אדם. אין לנו אופי. כל כך אין לנו אופי, שאנחנו מחפשים אותו באופי של אנשים אחרים. לרבים האופי הוענק, שוב, דוגמאת הדם המלכותי תקפה, חלקים גיבשו את אופיים והשליכו אותו החוצה. לחלק יש אופי אמיתי וחזק, אבל לא אכפת להם מההתנגות האווילית של העולם, אז הם חיים בשקט, או לפחות בשקט מדומה, עם עצמם. אנחנו ממש רוצים להיות חלק ממשהו גדול ועצום, וחוסר-האופי של אבות אבותינו, גרמו לסתם עוד משפחה לקבל מעמד של משפחת מלוכה, משפחה שמקבלת יותר מדי על מעט מדי. זה האופי של בריטניה, זאת הדמות עליה חושבים כשחושבים על בריטניה. אני לא מבין בשביל מה לאתר את הדמות היצוגית שלך בנוצות ולהגיד:"הינה, הגברת הנחמדה הזאת שלא עושה שום דבר, זה האופי הבריטי!". 

זה כמו ריכול. אנחנו מרכלים, אם אין לנו תחומי עניין אמיתיים. אין לנו תחומי עניין אמיתיים, כי אנחנו נולדו לעולם של חומר. אנחנו מתמכרים לחומר, כי זה נוח. הנוחות מצאה חן בעינינו, ועכשיו אנחנו כותבים על היורש המלכותי שלא יעשה שום דבר לאף אחד חוץ מלחיות טוב ולחייך מצויין, במקום על הוירוס הסופר מגניב ומיסתורי שנמצא, ומשערים שמקורו ממעדים. הצאצא של מאדים נדמה לי בעל תפקיד, ההתלהבות ממנו נראית לי בעלת תוכן, אבל התלהבות של נוסטלגיית גדולה בדמות תינוק - נראית לי בעיקר לא מתקדמת. 

בני אדם כל כך רוצים להיות חלק ממשהו גדול, שנוצר הצורך להמציא דברים גדולים. תפקידים משמעותיים. רבים מהם בהחלט משמעותיים, אני מבין את ההתלהבות מתואר פרופסור או ודוקטור. אתה עושה משהו, אתה עושה משהו גדול, יש בך תועלת, ואתה מתפתח הרבה יותר ממה שאתה אמור. זה יפה. 

לרכוש יצירת אומנות עתיקה, היא חלק מתחושת החיים והסקרנות. הסקרנות היא המפתחת אותנו, המאפיינת אותנו, ביחד עם היכולת שלנו ליצור. יש כאלו שיגידו שההתמכרות לכלים היא בעצם הדרך הפשוטה שלנו להרגיש את תחושת האלוהיות שלפעמים אנחנו נכווים בה. האלוהות יוצרת, אנחנו גם כן יוצרים. זה מדהים. 

צריכים שלמדינה יהיה אופי. המדינה עצמה היא ביטוי לפרמיטיביות האלימה של בני אדם. אתה מרגיש "רוסי", כי אתה רוצה להרגיש שהמקום שממנו באת, שווה משהו. אתה מרגיש "אמריקאי", כי אתה רוצה להרגיש בגדולה של אמריקה. אבל התרבות עצמה, בעלת בחירה היא. לבני אדם קשה כל כך לבחור אופי משלהם, כך שאופי של הקבוצה השבטית המפותחת שלך, שמועבר אליך עצם היוולדותך, הוא נוח מאוד. 

אבל המסקנה היא שאין לנו אופי. זאת המסקנה שלי, לפחות.

למה אנחנו מתלהבים משטות שכזאת? למה יש לנו צורך לרכל, להתמקד בלא חשוב? בחגיגיות חסרת תוכן שכזו? 

אני עדיין חושב על זה.