קשקושי פילוסופיה נכחדת

תמיד הייתי קיצוני למדי בנושא מוסר. תמיד ניסיתי להימנע מלדון על הנושא עם אחרים, כי תמיד ראו בי פנאט קיצוני למוסר. בודדים אמרו לי ללכת ללמוד משפטים ולהפוך לשופט. הייתה תקופה שרציתי באמת להיות שופט, אבל פחדתי שאני קיצוני מדי, ואני ממילא לא סמכתי על עצמי מספיק.

אם היה לי Death note, כמו באנימה המפורסמת, הייתי נוהג כנראה כמו קירה. הייתי קוטל את הרוצחים והאנסים מבלי לחשוש, מבלי לחשוש מייסורי מצפון. האמת שמוזר לי מאוד, שאין עונש מוות לרוצח או אנס (כן, תמיד ראיתי באונס פשע נבזי בדיוק כמו רצח). היה לי מוזר מאוד, שאפשר לשחרר אדם מהכלא על התנהגות טובה או שיקומית. אין סיבה לא לערוך משפט חוזר במידת הצורך. נכון שיש את הסיכון שהאדם בעצם הופלל, אז אין להטיל עליו עונש מוות, פן תתגלה הטעות. וכמובן שמישהי יכולה לשקר ולתת ראיות מדהימות ומשכנעות על כך שמישהו אנס אותה, והיא יכולה להיות שקרנית מדרגה ראשונה שנפטרה מאדם כלשהו בגלל שהיא הקורבן. אבל ביחד עם זה, טעויות קורות. זה נורא להגיד את הדבר את זה, אבל זאת עובדה ידועה וברורה שאין להתכחש לה. לכן לעולם לא ראיתי בכך שרוצח נטו ייקבל עונש מוות נטו, אלא יש לחשוב ולחשב את כל האופציות והתסביכים. משפט אייכמן זאת דוגמא לא רעה, כיוון שלדעתי, הוכיחו בצורה מספקת בהחלט את אשמתו. 

תנאי הכלא גם הם מקלים מדי לטעמי. "אבל גם הם בני אדם" זאת טענה פופולרית יותר משחשבתי שתהיה. אני תוהה עד כמה אם סופר הומניטרית תטען טענה זו אם האנס של הילדה שלה יישב בכיף בתא הכלא שלו, ייקרא ספרים ויגלוש באינטרנט. אלה אמנם לא חיים שאיש היה רוצה, בכל זאת לחי יש זיקה לחופש, אבל אני לא מבין למה לא לכלוא פושעים בתאים קטנטנים, כשכל מה שהם יכולים לעשות הוא בערך כלום. זאת ענישה הוגנת, זאת ענישה מפחידה. 

השיקום גם הוא יכול לקרות, אבל אני לא רואה צדק בכך שאדם שהיה עד כדי כך מסוכן ישתחרר לחופשי בגלל שיקום. שוב, ברוצחים ואנסים אני רואה כהמנצחים הגדולים במשפט הנבזות, כאלו שהורסים חיים לחלוטין, כאלו שהחברה צריכה לגנות, ולהעניש כראוי. 

"אבל אונסים לא רצחו" זאת גם טענה פופולרית. נכון, הקורבן חי, אבל לפעמים בחיים יש מועקה גדולה מבמוות. ואולי הקורבן יכול להשתקם, בשונה מקורבן נרצח, אבל האונס פופולרי כל כך, חייתי כל כך ומסוכן כל כך, שאני לא רואה סיבה שיש להקל על אנסים בהשוואה לרוצחים. 

מאסר עולם צריך להיות מאסר עולם - עד יום מותו של הפושע. עשרים שנות מאסר זה דבר אחר לחלוטין. אולי למטריד מינית. 

מקלים יותר מדי עם פשע. אמנם גם 20 שנות מעצר זה עונש נורא, אבל הוא לא שווה ערץ לטרגדיה שהפושעים גרמו לחברה ולפרט. לגבי כאלו ששפיוטתם עטמדת בספק הסיפור כמובן שונה לחלוטין. הם אנשים חולים, ובחולה צריכים לטפל. אם הוא לא משתקם, הוא ממילא כלוא במשך כל חייו בבית החולים הפסיכיאטרי, ככה שהדבר לא מסוכן לחברה. 

אבל עונש מוות יכול לקרות רק בחברה מתוקנת. בישראל אסור שהדבר ייקרה, כיוון שהערבים יחושמלו כאן על ימין ועל שמאל, ואילו יהודים-ישראלים וכמעט-יהודים-ישראלים יזכו בנסיבות מיוחדות. אירוני, שרק עולם מתוקן יכול לאפשר לעצמו עונש מוות. אבל כפי שאמרתי, טעויות קורות. לפעמים בכוונה.

- - - 

אני מאוכזב מעט מהעולם, לכן אני שוקע בעולם בדיוני. קשה לי אפילו להשקיע זמן בבלוג זה, אותו הבטחתי לעצמי לא להזניח אף פעם, אבל הוא ריאליסטי מדי.