קשקושי פילוסופיה נכחדת

כשאדם שהוא (ללא רדיפת כוח הרסנית ודיקטטורית) נשאל על דמיון, הוא בדר''כ יגיב בחיוביות צפויה מראש. כמה מדהים זה, לזמזם צלילים לא ידועים, לחיות בקרב יצורים לא ידועים ולחיות בארץ לא ידועה. כמה נפלא, שבאפשרות האדם להטיל ספק ביציבות המציאות והאמת. 

כששאלתי את עצמי, לפני זמן לא רב מדי, מדוע אנו חייבים שדבר מה יהיה אמת, הגענו למסקנה שמבלי האמת האדם מרגיש כאילו איננו אדון לגורלנו, כאילו היציבות איננה מוצקה אלא נוזלית, ושהכל יכול להתפרק בכל רגע נתון. 

כששאלתי את אבא שלי, אם הוא מעדיף לחיות בשקר ולמות מאושר, או לחיות עם האמת שלא תטיב עימו במשך כל ימי חייו, כולל מותו. הוא חיגך ואמר לי שהוא לא מטומטם, הוא מעדיף למות מאושר. 

הענייו פתאום נהיה לא ברור כל כך. האמת היא כחובה לחיינו, הרי בלעדיה הפחד להתמוטט הוא רב מדי. אבל היא עצמה אכזרית, מכוערת ומרושעת. האם הייתם רוצים לקרוא את המחשבות של חבריכם? בני משפחתכם? אהוביכם? כמובן שלא. "איזה טיפש", "פשוט בנאדם מרגיז", "הוא השמין", "אם לא הייתי במערכת יחסים הייתי עושה אותו", "אני חושב על בגידה, אוי, זה לא טוב. חה.", "איזה בנאדם לא מוצלח" וכו' ארוך כל כך שלא אחיה מספיק בשביל לציין את כל העלבונות, פגיעות ואימרות טבו האפשריים. לקרוא אחד לשני את המחשבות היה מבודד כל אחד מאדם אחר, או היה מחנך אנשים לקבל את כל העלבונות על מנת לא להישאר לבד. כך או כך, האדם לא היה מאושר, או שהיה לוקח לו עידנים נצחיים כמעט להסתגל למצב החדש.  כלומר, מעטפת השתיקה כשקר היא, אבל היא ששומרת על יחסים טובים, או לפחות אפשריים.

האמת חובה היא, גם מבחינה הגיונית רופפת, וגם מבחינה טבעית לחלוטין. איש לא יוכל להתאהב ברובוט, האיש זקוק לחיים. החיים עצמם כאמת הם, אך האם האמת הזו מספקת מספיק?

הבא ואשאל אתכם שאלה נוספת - הייתם מוכנים להתחבר לעולם בדיוני? תוכנה מופלאה שתפתיע אתכם ותאתגר אתכם, תהיה אמינה בסה''כ, אבל בסופו של דבר אתם תחיו בדיוק בעולם שאתם רוצים לחיות בו, למצוא את אהבת חייכם, חבר אמת ומטרה. בקרב מול ציקלופ אימתני הייתם מפחדים, אבל הייתם בכל זאת מפתחים את תחושת הניצחון הוודאי. שום דבר לאיכול להביסכם. ובכל זאת, למרות כל הטוב, כנראה תסרבו. מסיבה אחת - זה לא אמיתי. 

מטרת החיים היא החיים. החיים זקוק לחיים. כנראה שהחיים הם האמת, ומבלי שמשהו חי - איננו יכולים לחיות בתוכו. 

הדימיון הרעיל אותי, מוטט אותי, פגע בכל גופי ונשמתי. אני מרגיש שאני מחפש אחר האמת, הרי בכל זאת, חי אני. ובכל זאת - הייתי רוצה שיעדכנו אותי, הייתי רוצה שסימבה לא יצליח להרוג את סקאר, ושאש לא תמיד היה מנצח בסוף. הייתי רוצה לדעת מהי האמת שכולנו מכורים אליה כל כך - מכוערת ומלאת תקוות.

זה ילדותי נורא, אבל התכנית הזאת על האוגרים שימחה אותי מאוד. היא עדיין משמחת אותי. אהבתי אותה כל כך, שרציתי אוגר. ואז אימא שלי סירבה, ואמרה לי שהאוגר שלי, האמיתי, לא יהיה כמו המטארו, הבדיוני. 

אני עדיין מאמין שיכול להיות שיש אוגר שבאמת מתרוצץ בתעלות ופותר לאנשים ויצורים את הצרות שלהם. אני עדיין מאמין בדרקונים, ובאלפים, וברוחות, וגם באלוהים, ובאהבה, ובטוהר. אך האמונה שלי לא שווה דבר, ללא ידיעתה המלאה.