הבטחתי לעצמי כשפתחתי את הבלוג שאני אכתוב פוסט על כל נושא חם שהוא. עמדתי בהבטחה זו בערך כמו שעמדתי בהבטחתי להפסיק לעשן, אבל בסה"כ זאת לא באמת אשמתי. היו כל מיני נושאים שאפילו לא הבנתי על מה מדובר, כך שהכתיבה היא בלתי אפשרית. וקצת יותר בענייניות -
בהתחלה לא הבנתי למה שתתנגד למשהו מתקדם, מהיר ויעיל כמו מאגר ביומטרי, תעודות חכמות וכו'. כלומר, אתה זה אתה, ואם אתה לא פושע, אז בסה"כ - למי אכפת? כלומר, אני לא מתכוון להיכנס לחיי הפשע, זה מלחיץ ובלתי מוסרי בסה"כ, אז למה שיהיה לי אכפת שטביעות האצבעות שלי יסתובבו להן? שיסתובבו. אני אשב איפה שאני אשב בחיים המוסריים וההוגנים שלי, מבלי שיהיה אפילו לאדם אחד משהו נגדי. ברמת האחרון, מחשבה זו אמורה לגרום לו לקפוץ עכשיו על שתי רגליי ולשקול ללכת למשרד הפנים. אבל אני בכל זאת נשאר כאן, משתי סיבות עיקריות -
1. תור למשרד הפנים ארוך יותר מהתור של השאול.
2. ואם למישהו כן יהיה משהו נגדי?
בכיתה י' הייתה לי אקסית שהיו לה המון המון חברות. מכל הסוגים והמינים האפשריים שיכולים להיות. אחת מהחברות האלו שלה אהבה מחשבה, ויום אחד החברה של האקסית הסופר חברותית שלי ניגשה אלי והתחילה לספר את סיפור חיי בעובדות קרות ופשוטות. זה קצת הלחיץ אותי בזמנו, אבל היא לא הייתה ממש מרושעת, וסיפרה לי שהיא הורידה איזשהו משהו (והינה הידע הגדול שלי במחשבים) של משרד הפנים, ושם היא יכולה להסתכל על פרטים אלו.
סיפור ידוע, חוסר האחראיות של משרד הפנים. אבל מה עם חוסר המוסר של אלו שהם לא בכיתה י', ויכולים להשיג משהו מפליל כמו טביעת אצבע?
משהו צריך להישאר לעצמך. הממסד לוקח ממך הכל - הוא כותב את השם שלך בכל מקום, הוא נותן לך מספר מזדיין, הוא שמחליט איפה תגור וכמה תשלם ומה תאכל, ואילו ספריות יהיו, וכמה האדמה שלך תעלה. הממסד גם המצאי מאות ואלפי מאות של חוקים ביורוקרטים שלא מקלים על אף אחד באופן האישי. החברתי - בהחלט כן. וגם התעודות החכמות יטיבו עימנו כחברה - טביעות האצבעות של כולם בהישג המשטרה, ובעולם מוסרי אך הגיוני, היה פשע, אבל המקורות הפנימיים של הממסד והממשל היו בסדר. והם לא. בכל מקום, בכל מדינה. כל שליט גדול רוצה להיות האח הגדול, לשלוט ברוח אופנת הממשל לזמנו בעמו, ואם אפשר - אז בכל העולם. וכרגע האופנה היא דמוקרטיה. במקומות רבים כמו ניגריה או רוסיה, הדמוקרטיה מקולקלת עם הוכחות ברורות ומספריות, כך שאין סיבה להביא אותן בתור דוגמאות אפילו. ויש אלו שמשתמשים בדמוקרטיה, בסדר ובשוויון, ומנטווים את אנשיהם בדיוק באופן שהם היו רוצים.
כמה שיודעים עליכם יותר, כך אתם חשופים יותר. להכל. אם הייתי מאמין בחברה ובממשל, ורוצה בחיים טובים ופשוטים - בהחלט הייתי אומר כן למאגר שכזה. מהיר יותר, וודאי יותר, נוח יותר ואף בטוח יותר.
אבל אני לא מאמין לחברה, ואני לא מאמין לממשלה, ואמנם הייתי רוצה בפשטות הביטחון (מאבקים כאלו ואחרים לא מעניינים אותי, לא בעולם הזה) אפילו שאני מגדירה מעט בלתי אפשרית, אבל אני לא מוכן שיסתובבו פרטים כמוסים וקריטיים לגבי ולגבי יקיריי מחבורה לחבורה שאני בכלל לא מכירים. ואם אחד מהם יהיה ממורמר מספיק - יוכלי לבחור בי, או בכל אחד מאיתנו, ולהפכו לשעיר לעזאזל. כן, תסריטים הזויים מעט שמזכירים סרטים. אבל גם המלחמה הקרה קרתה, והכרתי מישהו שבטעות התבלבל וחשב שהמלחמה הקרה היא סרט פעולה מוצלח.
הכל קורה, הכל יכול לקרות. העולם לא הוגן, ולא שוויוני. הממשל עושה איתך מה שהוא רוצה. ולפעמים - זה קריטי, וזה חשוב, וזה שומר על משהו יותר חשוב מאגו, הפרנויה והחופש פרטיות, והוא כמובן החיים. כך שבמקומות כאלו ואחרים(לא כולם), אני לא מתנגד גדול לציטוט, ריגול ומודיעין. יש הרבה ענייני תלות, אבל באופן כללי למדי. אבל להשתלטות על האזרח הפשוט, כשיש להם את כל הדרכים להשתלט עלי ואפילו עלינו, אני חייב להתנגד.
כרגע אני לא עושה סיפור גדול, אבל ברגע שיכריחו אותי למסור את טביעת האצבע שלי מבלי שאהיה מעורבב במעשה פשע שהוא על פי הקלאסיקה, אהיה חייב להתנגד. זה בערך הדבר התכליתי היחידי שנותר, ומשהו תמיד חייב להישאר.
-
להיות במומלצים זה תואר שאין כמותו. סיפור הצלחה של ממש.עד שזה נהפך לנורא. אני מרגיש כמו אטלס שקולל ואחראי לכל העולם בערך. כאילו שאם אני לא נכנס לבלוג להגיב לקוראיי הנאמנים (חוחו
) אז אני לא בלוגר טוב. אוי זה נורא. אסור לי להתלונן, אני יודע...אבל גודל האחראיות הזה! זה הורג אותי.
-
איך קוראים לדברים האלה? -
אני מנסה להיזכר בשם של זה ימים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Faust