קשקושי פילוסופיה נכחדת

יש כל מיני דברים שאני ממש מפחד שייעלמו מהעולם, מתול התיישנות, ייעול או אבדון העניין האנושי בהם. אני אפילו לא אדם שאוהב ומעריך יותר מדי דברים, למען האמת אני מתנגד יותר מאשר מסכים, מבקר יותר מאשר מקבל, אבל עדיין - יש דברים שנראים שחייבים להישאר. לא חייבים שממש יישארו לנצח, אבל לפחות עד שאני אמות.

1. סרטים מצויירים לא בתלת מימד
לדעתי זה ממש ממש חסר. אני אוהב את הסרטים המצויירים החדשים יותר מאשר את הישנים. הם שנונים ומצחיקים הרבה יותר, יש בהן רמיזות משעשעות להפליא, הם בעלי עקרונות שמתאימים לתקופתנו, הם עם עקרונות חזקים ויפים באופן כללי, הם מתוחכמים יותר והם בהחלט עלו רמה. אבל בכל זאת - שרק הוא הסרט היחידי שאהבתי את הציור שלו ברמה כזאת שלא הייתי רוצה שיעשו לו גירסא לא תלת מימדית.

אחת הסיבות שאני אוהב אנימות היא בגלל הציור הדו מימדי, הצבעוני, שלא רואים בו אינספור פרטים. פרטים אלו אמנם מוסיפים, אבל הם נראים יותר מדי מאולצים, יותר מדי לא אמיתיים. סרטים מצויירים דו מימדיים לא נותנים תחושה של חיקוי המציאות, אלא תיעודה. הייתי מתרגש לראות סרט מצוייר ברמה המודרנית מבחינת הטקסט עם הציור הישן של פעם.

2. ספרים

לא המילה הכתובה כמובן, המילה הכתובה תתקיים עוד הרבה הרבה שנים, עד שימציאו מכונות שיעבירו לתודעה שלנו את האינפורמציה, אבל גם התכנות שלהם יהיה כתוב איכשהו, לא?

ברמת העקרון, אני בעד קינדלים וספרים אלקטרוניים. לדעתי זה חסכוני ובעיקר עושה טוב לעצים, ואני ידוע בתור אוהב עצים, אבל הפולחן שבספר משכר. התחושה של הדפים, התחושה של להעביר דפים, לחזור לדפים קודמים, הריח של ספר חדש, הריח של ספר ישן, כל דבר בספר פשוט משכר לי את העקרונות הירוקים שלי. קשה לי להגיד את זה עם רעיונות הקידמה והשמירה על הסבירה שלי - אבל אני בהחלט מעדיף ספר קלאסי וטוב על פני ספר אלקטרוני. 

3. סיגריות

עניין הסיגריות נמצא קצת על סף הכחדה, ואני בעצמי החלטתי להפסיק לעשן בתום השירות, אבל אני לא רוצה שסיגריות יעלמו. רק מהבחינה שזה כיף, ובכמויות מבוקרות זה ממש לא קטסטרופלי, וזה כיף. זה נותן את ההוואי הצעיר והמרדני, שאני לא אוהד הדוק שלו, אבל לפעמים כולנו צריכים את התחושה הזאת. 

הייתי כותב גם אלכוהול, אבל אני לא מפחד לקיומו יותר מדי. 

4. תיאטרון העממי

התיאטרון העממי פחות או יותר מת כשנכנס הקולנוע, ועכשיו התיאטרון הוא לאנשים מאוד מאוד מסויימים, בדר''כ כאלו שיכולים לאפשר לעצמם. הייתי רוצה שתרבות התיאטרון, המשחק החי והנושם, הייתה חלק עממי יותר בחיי כולנו, לא משהו נדיר שקורה לעיתים רחוקות. הייתי רוצה שהתיאטרון לא היה נעלם, ולא היה ממשיך להיעלם מעיניי הציבור הרחב, מפנה את כל הדרו לקולנוע. שעם כל הערכתי אליו - לא חי ובועט כמו התיאטרון. 

5. חוסר עריכה מוסיקאית

פעם מישהו שאל אותי למה אני לא אוהב מוסיקה עכשיו, בעיקר על מטאל עכשווי שאלו אותי. "זה חזק יותר, מהיר יותר, עצבני יותר, אתה אוהב את זה."
"יש בזה משהו...משהו שאני לא יכול להסביר. משהו שלא מתיישב כל כך טוב, למרות התכונות הטובות של המוסיקה. זה מרגיש לא חי מספיק". 

המוסיקה האמיתית גם היא גוססת. הכל נשמע ארוך, מבויים להחריד, פופוליסטי וזול.  נדיר לי לשמוע להקה ולהגיד:"וואו, הם מרגישים אמיתיים". זה לאו דווקא הקטע הטכני עצמו, אלא התחושה. הלהקה העכשווית היחידה שאהבתי היא ארקטיק מנקיז. 

6. טבע

ממש לא הייתי רוצה שיחריבו את הטבע. הייתי רוצה שהתרבות שלנו תהיה קצת יותר מיושנת, ושנצא אשכרה החוצה, בלי אייפונים ובלי טאבלטים. הייתי רוצה פארקים יותר גדולים, חופים יותר נקיים, חיות שלא נכחדות. הכל נראה על סף קריסה, על סף גסיסה של ממש. גם התרבות הצעירה - ילדי הסמארטפונים - וגם המציאות הקודרת של הסביבה והמשאבים שלנו. הפכנו לזללניים מדי, לא מבינים עד כמה זה יתנקם בנו בסופו של דבר.

7. פוקימון

הייתי חייב לשים את זה כאן. אני באמת אהיה עצוב נורא כשלאנשים יימאס. העולם של פוקימון הוא העולם האוטופי. 

8. דלק

פתאום הרעיון של מכונית נשמע מוגזם ולא ריאלי עם מחירי הדלק. המכונית זה מוצר מצויין, וזה מתפס אט אט, בדומה לתיאטרון, לסקלות גבוהות למדי בחברה. 

9. נחלה משלך

הרעיון על בית משלי נשמע לי גם כן הזוי, כי ההורים שלי לא מקושרים ואין לי כסף התחלתי. זה לא בכל העולם ככה, נכון? כלומר, אני אוכל למות בשקט בבית שלי ובלי חובות משכנא מטורפות? 

10. דמוקרטיה

לפעמים אני חושש לקיומך, יקירה. 

גל גדות תשחק את וונדר-וומן. אוי זה מצחיק.