קשקושי פילוסופיה נכחדת

תמיד הייתי מתנגד נלהב כל כך לסמים. חשבתי שזו קללת השטן, שזה מלוכלך, שזה ניבזי. חשבתי כמה טיפש וחלש אדם יכול להיות - בשביל לגרום לעצמו לחיות סביב חומר שהוא, שהופך למהות עולמו, הופך לתשוקתו הגדולה ביותר. חומר שסופו סתום, שפל או מסוכן, חומר שלא יועיל לו בדבר, מלבד מבט מעניין יותר על חדי קרן ופרפרים ענקיים. חשבתי כמה טיפשי זה - להיות נרקומן, מסריח, מוזנח, לא יודע דבר, נטל, אדם שהופך את עצמו לסכיזופרן במו ידיו. 

חשבתי שצריכים להחרים את כל הסמים - גם את הסמים הקלים. תמיד שאלו אותי מדוע אינני מחשיב את האלכוהול כמסוכן ונבזי באותה המידה, ותמיד עניתי שלאלכוהול יש תרבות ומהות, ואילו הסמים ריקים מכולם. אתה מרים אלכוהול לחיים, אתה יכול לשתות מבלי להיות מסטול, לאלכוהול יש טעם, היסטוריה ואסתטיקה משלו. כשלוקחים סמים זה לוקחים סמים, אין לכך מהות חברתית של ממש חוץ מלהמסטל ביד, ואין לדעת האם החומר יכול להיות מסוכן או לא. הכרתי אדם שהכיר אדם שאחותו ניסתה 'ירוק'. הסתבר שזה לא היה ירוק, זה היה חרא, והחרא הזה דפק לה איזה משהו בשכל שהוביל בסופו של דבר להדרדרות פסיכיאטרית עד לרמה שיום אחד הובילו אותה למוסד לחולי נפש. מאז אותו סיפור יצאתי כנגד כל אדם שלוקח סמים, לא משנה באיזו צורה, לא משנה אילו סמים. 

הייתי מתנגד נסער עד גיל תשע-עשרה. בגיל תשע-עשרה כבר לא היה לי ממש אכפת מסמים קלים, המהות שלהם עדיין עיצבנה אותי, אבל לפחות הפסקתי להתכחש למהותם הקיימת. לפני כמה חודשים התחלתי לפתח את המחשבה שאפשר להפוך כמעט כל דבר לחיובי, בסדר ובארגון הנכונים. הייתי בעד סמים קלים, שבדומה לפוסט שכתבתי לגבי זנות חוקית, הטענות שלי היו שאין בזה משהו שלילי בעקרו, ודבר כזה ימנע מכך שנערים ואנשים בוגרים יעשנו חומר לא בטוח, ויגרום לאנשים להינות מהסמים הקלים בבטחה, תוך כדי למידה והתמדת הסברה על סמים אחרים. ממש כמו אלכוהול - קצת זה בסדר, להפוך לאלכוהוליסט זה רע. 

הרי כמה טיפשי זה לאסור סמים, אלכוהול, סקס, קלוריות,ביטוי אישי כזה או אחר, חריפות בצורה כזו או אחר. אפשר להפוך כל דבר כמעט לחיובי, אפשר לנטב אנרגיה של כל פגע רע לחיוב, הנאה ואף תועלת. 

הייתי חייב לנסות, אבל פחדתי שיקרה לי מה שקרה לאחותו של החבר של האדם שדיברתי איתו על הנושא. אני גם לא סומך על החברים שלי, לדעתי ערך החברות, הנאמנות והדבקות לעזור זה לזה, בימינו שלנו, הוא קלישאה פופולרית, ביורקרטיה מוסרית. לא רציתי לנסות שום דבר בחברה שאני לא סומך עליה, ולא רציתי להדאיג אדם מסוים שאכפת לו מאוד ממני. במקרה ביום ראשון האחרון הלכתי לבר מכוער למדי עם אותו אדם שאכפת לו מאוד ממני. פצחנו בשיחה עם הסובבים שלנו, ואחד מאותם אישים היה מעשן מריחואנה קבוע. הוא מאוד פרו-סמים קלים, מנגד בתוקף לסמים קשים, מעשן כבר למעלה מעשר שנה, ובשביל להוכיח לסטיגמות שלי על מעשני ירוק שהן טיפשיות לחלוטין - התברר לי שהוא סטודנט לרפואה. הייתה לנו שיחה נעימה למדי מולו, התחלתי להתבשם קלות מהבירה מכמויות הבירה (המועטות) ששתיתי, והינה אני מריח ריח של עשבים חזקים. עשבים בישול, מזכירים לי את סבתא שלי מכינה לי איזה תה מצמחים שהיא גידלה בגינה. 

"הוא מעשן עכשיו." הפרטנר לשיחה שלי צחקק. "זה ריח של מרחיאונה."

"כמו עשבים טבעיים?" תהיתי, והוא הסביר לי שמריחואנה אמיתית וטבעית מריחה בדיוק ככה. "רוצה אולי לנסות?" שאלתי אותו. הוא אף פעם לא ניסה, בדיוק כמוני. אז הלכנו לנסות.

התחושה שהרגשתי לא משנה כלום. זה היה נחמד, אבל הכפיתיות לשליטה שלי גוברת עלי ועל הרצון שלי להתטמטם לפעמים, כך שאת נסיוני הבא אשמור למערך חברתי שאצטרך בו עזרה. כל פעם זה ככה אצלי, אני מנסה מאוד חזק להתחבר לאנשים סביבי, אבל באיזשהו שלב אני מובך מהם, מעצמי ומהסיטואציה. אז אני צריך משהו שיטשטש אותי, שיעזור לי להתמודד עם נושאי השיחה האלו שגורמים לעפעפיים שלי לעלות במשקל. תמיד בחרתי באלכוהול כמובן, אבל מריחואנה זה בסדר גמור. זה דומה מאוד, לא משגע, לא גרם לי להיות שמח מאוד, לא גרם לי להשתנות יותר מדי. "זה עזר חברתי", כך הגדרתי את זה לעצמי, בדיוק כמו אלכוהול, "אני לא מאותם אנשים שנוטים להתמכרויות, אני מנסה קצת מכל העולמות, נעזר בהם בעת הצורך, משתמש בהם מבלי שישתלטו עלי", אפילו לעשן סיגריות רגילות כמעט הפסקתי, והרגשתי מרוצה מהפסיקה החדשה שלי לגבי עצמי. אני הרי אדם חזק, אדם שמנסה הכל בבגרות ובאחריות, אחד שלא נותן לשום דבר לשלוט בו. הרגשתי את הכפיתיות שלי מתגאה בי, ואז היא סוג של הקיאה עלי. נזכרתי בספרים.

במה הם טובים יותר, כל הסיפורים האלו? כל הדמויות האלו שאני מעריץ, שאני מחכה לפגוש? כל העלילות האלו שהייתי רוצה לחוות? כל האנשים והמקומות שהייתי רוצה להציל? כל היצורים שהייתי רוצה להכיר? להרגיש שמשהו קרה לי - ושעכשיו אני יכול לחיות את חיי בשלווה. שעשיתי את האיקס על סעיף ''הרפתקאה מסעירה'' בTO DO LIST שלי, שעכשיו אוכל לבנות לעצמי בית ולכתוב ספר על ההרפתקאה הזו.

הייתי רוצה להיות קוסם, והייתי רוצה להיות גיבור, והייתי רוצה ללטף דרקון, והייתי רוצה לעוף על גבי חיה מעופפת, והייתי רוצה להילחם בחייזרי מרושעים, והייתי רוצה לפתור תעלומות, והייתי רוצה להיות חצי אל, או חצי בעל חיים, או לגלות שההורים האמיתיים שלי היו קשורים לשושלת המלוכה ושעכשיו מתוקף יורשם אני חייב למשול על איזה חבל ארץ. הייתי רוצה לדבר עם חיות, או לחיות חיה, או פשוט לצעוד עם חיים שאני מעריך ואוהב, יצורים שצורתם לא משנה לי, העיקר שארגיש סולידריות שכזו שאני לא אצטרך שום עזרים.

אני הוזה כל פעם שאני שוקע לספר. רבים מאיתנו עושים את זה, אבל אני לא אשפוט את אופן הקריאה שלכם. 

שאלו אותי רבות מדוע אני לא קורא אף ספר שיכול להתרחש במציאות. התשובה שלי חוזרת על עצמה שוב ושוב - ספר הוא אוסף של מחשבות, רעיונות ותחושות. למה לי לקרוא על משהו ריאלי, על משהו שיש באפשרותי להרגיש ולחוות, כשאני יכול להיחשף לאוסף של גוונים מרתקים וא-ריאליים, אשר בהם אוכל להרגיש דברים חדשים, לחשוב על רעיונות חדשים, לפתח כל נקודה ונקודה שבי - נקודות ישנוניות, נקודות רדומות ונקודות שנבראות ביחד עם היצירה. הכוונה שלי היא שכל יצירה תחשוף אותי לנקודה אחרת שבי, או שיכולה להיות בי - מבחינה אינטלקטואלית כמובן. האמת היא שאני פשוט בז למציאות שסביבי, ולוקח את סם ההזיות שלי, במקרה משפר לי את ההשכלה ואת יכולת החשיבה והיצירתיות - ובכך אני מתרץ לעצמי את ההתמכרות החדשה שלי.

הזיקה לחברים היא החזקה ביותר, אבל אני לא מאמין לאנשים, אני לא מאמין למערך שלנו, לסדר ולצורת הארגון שלנו. אנשים הם לא באמת חברים טובים, וכל האנשים מסביבי גורמים לי לחוסר נעימות, עצבים ולפעמים אף עצב עמוק במיוחד. הרי זה הדבר הקסום ביותר - אהבה בין אנשים. לא משנה באיזה סוג אהבה מדובר, זה לא מעניין אותי. הייתי רוצה להרגיש את השלווה והאושר הזה שאדם יכול לגרום לך להרגיש, וזה לא כאן לידי  לכן אני הוזה את זה, שוב ושוב, אני לוקח את המנה שלי כמעט כל יום - בצורה אינטלקטואל חדש וסקרן. אני אמנם סקרן, ואני בהחלט רוצה להיות אינטלקטואל - אבל אני יודע מה האמת. האמת היא שאלו הסמים שלי, והאמת היא שלבעדיהם אני מרגיש ריק וחולני. זה הסם שלי, הסם הקל והכבד ביותר שלי, והוא חוקי לחלוטין. 

אז אתה כמה חזק אני - אותו אחד שבז לתחליפים אבל צורך אותם על בסיס יומיומי? כמה מחורבנים אנחנו והעולם שיצרנו - שכמעט כל אחד מאיתנו חייב תחליפים אלו?