קשקושי פילוסופיה נכחדת

מדהים ששיטת ההיכרות והניסיון היא השיטה היעילה ביותר. אתה הומופוב עד שאתה פוגש בהומו שיגרום לך להבין שהומוסקסואליות היא בסדר, אתה גזעני עד שאתה פוגש באדם מגזע אחר שמקסים אותך, אתה שוביניסט עד שאתה פוגש באישה (זו אמורה להיות אימא שלך, אגב) שגורמת לך לכבד נשים, אתה שונא-ערבים עד שאתה פוגש במשפחה חביבה באמצע סיני שמארחת אותך ונותנת לך מכל טובה המיוחד. אבל שיטה זו עובדת גם בצורה ההפוכה  - אני משרת בדרום תל אביב, כך שאני מבין פחות או יותר מה עובר לישראלים שחיים שם בראש, רק שאני לא נמצא שם בערבים ובורח משם כל יום - והם לא. 

כמה וכמה פעמים קרה שראיתי התקהלות שהעידה שסודני כלשהו גנב לאיזו ילדה את הטלפון, ראיתי את הפחד בעיניים של אנשים כשהם ראו חבורות גדולות של אפריקאים משוטטים להם, ראיתי שהנשים הולכות שם מהר מאוד בשעות הערב, הרבה יותר מהר מכאן. 

יצא לי ביד המקרה לשמוע כמה סיפורי שוטרים, מכרים של מכרים, או כל מיני קרובי משפחה של מכרים. סיפורי אונס מבחילים, גניבות מטרידות, פלישה לקרקעות פרטיות. לא שמעתי שום דבר על רצח, האמת שגם לא בחדשות, אבל הגניבות עצמן מספיקות בשביל שהישראלים לא יראו את האוכלוסייה המסתננת שלא בעין יפה, אבל סיפורי האונס הם אלו שבעיקר גורמים לאנשים לא לרחם עליהם. 

הכרתי אפריקאי מקסים, גם כן במקום השירות שלי. איש חייכן, שאפתני, מנומס להפליא ונעים. לא הייתי רוצה שיכלאו אותו במתקני הכליאה האלו כי אני מחבב את האיש, ולא הייתי עושה משהו כה טיפשי כמו המתקן כליאה גם לאלו שאני מפחד מהם. זה פתרון בקושי זמני, לא הומאני לאף צד, חסר היגיון - והחבר'ה הרעים ממילא יברחו ממנו, ואילו אלו שבאמת יוכלו לעלות דמעות בעינייך יהיו כלואים לחינם - לא עובדים, לא משתלבים, לא חוזרים - חיים שם מבלי עתיד. וכמובן אי אפשר לשכוח שאותם מתקני כליאה עולים לנו כסף, לאילו שבנו את המדינה, לאילו שהיו נרדפים, לאילו שבנו את הבית שלהם. 

"אז מה ההבדל בין הסודנים שבורחים מסודן לבין היהודים שברחו מהנאצים?" 

לדעתי התשובה נמצאת בגוף השאלה. הסודנים ברחו מסודן, האריתראים ברחו מאריתראה, ואילו היהודים ברחו מאירופה. שימו לב שאין ממש דימיון בין המילה 'יהודים' לבין המילה 'אירופה', ואילו בין המילים 'סודני' ו'סודן' יש דימיון שורשי בלתי ניתן לפספוס. 

להם יש קרקע, אדמה, ארץ ומולדת. יש להם בית. אם הבית שלך נשרף אל לך לעזוב אותו, עליך להילחם עליו עד טיפת הדם האחרונה. אם טרוריסטים ורוצחים משתלטים לך על הבית - תלחם בהם בחזרה, אל תתן להם את הבית שלך. 

כשיש לך קרקע יש לך אחראיות. לכל אחד מגיע בית, אך עם הבית מגיעות המטלות, ואם אתה מתחמק מהמטלות האלו, מהצרות ומהאסונות שבאו ויבואו על הבית - אתה יכול להיות אורח, אתה יכול לבקש עזרה, אבל אתה לא יכול לחדור לבית של אחרים.

אני מאמין מובהק שבהפרדת תרבויות. לדעתי אפשר לחיות עם השוני בשכנות, אך לא בבית אחד. אני לא הייתי יכול להסתדר עם אדם ששומע מוזיקה מזרחית כל היום בקולי קולות בבית אחד, ואם הייתי שכנו הייתי מבקש ממנו בנימוס שלפעמים ינמיך. לפעמים לא, כי מגיע גם לו להינות מהמוסיקה שלו בקולי קולות לפעמים. ואני מדבר רק על שטות כמו קולות, תחשבו כשמדובר במערכת תרבות שלמה. 

אני מאוד אוהב את מתייפיפי הנפש, שחושבים שכולם יכולים להסתדר תחת אותה קורת גג. לדעתי הם נאיבים או עיוורים, ובהחלט טועים. החילונים מסתדרים עם החרדים בקושי, ולהם יש דבר אחד מרכזי ומשותף - כולם יהודים. היהודים שיהדותם חשובה להם ימשיכו לחיות בישראל לא משנה מה, על אף שהם בקושי מסתדרים עם החרדים, כי בכל זאת כולם יהודים, זה גם הבית שלהם, הם כמו האח שבחיים לא תסתדר איתו, אבל אתה חייב לנסות כי אתם אחים. 

המשותף היחידי בין ישראלים לבין אפריקאים פליטים\מסתננים (לא אמור באמת לעניין אף אחד) הוא עצם היותם בני אדם. משותף חשוב מאוד, וכבני אדם כולם יכולים להבין שהדבר הראשון שחשוב לך זו המשפחה שלך, החברים שלך, הסביבה שלך, הקרקע שלך וקורותיך שלך. לאף אחד אין את הזכות להגיע לכאן ולהזיק להם ולהשחית אותם. וכמובן שלא כולם מזיקים ומשחיתים - אבל גם הם כחברה אמורים לקחת אחראיות. חברת פליטים או מסתננים. אם הגעתם לאנשהו ואנשים מפחדים מכם - יש סיבה, בעיקר בעידן שבו לא כל אדם עיוור לשנאה פרימיטיבית וזעם פנימי עמוק לשבט אחר. 

מי שלא רואה בפליטים המסכנים או במסתננים המסוכנים בני אדם הוא אדם לא רגיש, לא אינטליגנט, וסה"כ אחד שלא הייתי רוצה בחברתו. אבל חייבים להגן על כך שהמדינה תישאר יהודים, שהאזרחים לא יסבלו מהאוכלוסייה הזרה, והכי חשוב - שכולם יהיו בטוחים. 

אני חושב שהם צריכים לחזור לארצם. לדעתי כל עם צריך לחזור לארצו כי כרגע אנחנו אוכלוסייה מפוצצת מדי ועדיין שמרנית מספיק בשביל לחיות על פי אורח חיים וצורת חיים ולא על פי מוצא, אבל גם הליכותיו השליליות של המוצא שלך אתה יכול לשנות.

העולם חיים לעזור לאפריקה. לא לתת להם כסף - אלא להתערב כאן ועכשיו, לקחת אחריות על המוסר שלהם ועל טוב ליבם, הרי לתרום מהבית תמיד היה הדבר הקל והמנחם בעולם ללב אנושי ממוצע. אבל למדינות צפון ומערב אירופה יש את היכולות ואת הזמן לעשות משהו, הם יכולים להתחיל בהליכים מדיניים ואף צבאיים. כולם עייפו מלהילחם - אבל איך אפשר לעצום עינך כשאנשים סובלים? אם יש לך חומות ומבצרים - לך ועזור לכפר השכן. אבל גם ישראל כרגע בגדר כפר מתפתח, כלומר - יש לנו את הכלכלה והדמוקרטיה(טוב, כמעט דמוקרטיה) של מדינות אירופה וארה''ב, אבל אנחנו מותקפים, אנחנו קטנים, ואפילו במדינת ישראל אנחנו לא יכולים לשכוח מהאנטישמיות. ישראל כרגע במלחמה, נורווגיה לא. אם נורווגיה הייתה במלחמה וישראל לא - ישראל הייתה צריכה לקחת את המושכות לידיה שלה, לעזור לשאר העולם לבנות חומות ומבצרים. 

העולם צריך להתערב באפריקה, לא לקחת את אפריקה לאירופה וארה''ב. באפריקה יש כל כך הרבה קסם, באנשים האפריקאים יש כל כך הרבה חום ופוטנציאל - הם פשוט במלחמה. אירופה ידעה הרבה מלחמות, יש לה רזומה מסויים. עליה לעזור לאפריקה, ולא רק מהבנקים של שוויץ.