קשקושי פילוסופיה נכחדת

בהתחלה לא הבנתי מדוע יש התלהבות מועדת שקד. כלומר, כן, זה בהחלט היסטורי, אבל זה לא באמת שוויוני. האם יש לה כיפה וגודלה הוא זה שקבע האם תתגייס ולכמה זמן, ובתור אחת שקשה לה לקבל את התנהלות השסע החברתי החרדי - כעסתי על כך שיהיו חרדים שיתגייסו, ויהיו כאלו שלא יתגייסו. לא הבנתי מדוע חילונים עם עקרונות ורצון ללמוד יהיו חייבים לשרת כולם, ואילו לחרדים יהיו תלמידים שימשיכו את לימודי התורה. תורה שאני מעריכה ומסוקרנת ממנה, אך לא רואה בה בתור האור הלימודי הנאור והמתקדם. עד היום בבוקר הייתי בעד גיוס כולל לכולם, לא משנה כמה אתה לומד תורה, כולם ישרתו וישרתו שירות מלא. כמובן שאני לא פוסלת שירות לאומי בגלל שקודם כל אני בת שירות, ובנוסף אני מבינה אנשים שקשה להם להסתגל לשירות צבאי ובכל זאת רוצים לתרום את חלקם, או במקרה שלי - אם כולם עושים - אז גם אני אעשה. 

אלו היו עקרונות המחשבה שלי עד היום בבוקר. אבל לפני שאשתף אתכם בשינוי הקטן שהתרחש בי היום, הייתי רוצה להבהיר נקודה: אני לא בשירות צבאי ואין לי מקורות צבאיים רבים ושופעים, ככה שאני לא מומחה בעניינים צבאיים של כוח אדם. כל מה שאני יודעת קראתי ברשת או בעיתונים, ושמעתי מחיילים. כך שמובן לי שיש קשיים ואינפורמציה שלא ידועים לי, אני לא מתיימרת לדעת טוב מכולם, או אפילו לדעת מספיק. אבל בתור אחת שמתעניינת במערכת הצבאית, בחיילים ובפניה של מדינת ישראל, הייתי רוצה שהשוויון בנטל יפעל בצורה מעט אחרת.

לדעתי מדינה בנויה ממספר אבני דרך, אך אלו שארצה לדבר עליהם הם המערכת הצבאית, הלימוד הדתי והלימוד ה''חילוני'' (אקרא לו ככה למען הנוחות), ותרבות. מדינה חייבת לשמור על המערכה הצבאית שלה במצב מדיני-צבאי כמו של ישראל, אך יחד עם זה ישראל חייבת לשמר את המסורת שלה וההיסטוריה שלה (שזהו הלימוד הדתי ותורת ישראל), ולפתח את המדענים וההייטקיסטים הישראלים, יחד עם אנשי רוח ואומנות ישראליים וספורטאים ישראליים. לכל אחד מהסעיפים האלו מגיעה נציגות.

אני מבינה מדוע תורת ישראל צריכה להילמד ולהישמר. אם הייתם חיים בעולם שלי לא היה בו דת, ולימודי תאולוגיה היו גם הם חילונים לחלוטין, אבל אנחנו לא חיים בעולם שלי, לכן אני זו שצריכה ללמוד לכבד ולהבין את אמונתו ודרך חייו של אחר. והיום הבנתי, לכן אני בעד כך שתלמידים מצטיינים ימשיכו ללמוד תורה, יחזקו את המורשת והחכמה היהודית, ולהבת זו לא תכבה לפחות לעוד הרבה זמן. אבל יחד עם זה - ישראל עם הרובד ה''חילוני'' חייבת להמשיך ולפתח את עצמה, ולא לחשוב אך ורק במערך הצבאי. 

שמעתי רק מצהובים מאוד או לחוצים מאוד שבצה''ל אין מספיק כוח אדם. למען האמת, בכל מקום שקראתי ומכל החיילים שדיברתי איתם הבנתי שיש לצה''ל יותר מדי אנשים (מי שיודע שאין נתון זה נכון מוזמן לתקן אותי ולזכור את ההבהרה שלי). הבנתי שבמחזורים רבים לא מגייסים יהודים, בעיקר יהודיות, לצה''ל בגלל עודף כוח אדם. הבנתי שעודף כוח האדם מבזבז לצה''ל כספים, ובעצם לאנשים רבים אין עבודה רבה והם, על פי האינטרסים של צה''ל, מבזבזים להם את המשאבים. ובמידה וגם אם אין עודף כוח אדם - בכל זאת ישראל לא יכולה להיות רק צבאית. בישראל צריכים להיות מדענים, אמנים, אנשי רוח וחברה, הייטקיסטים, ספורטאים ואפילו דוגמניות (כולנו ראינו כמה בר רפאלי עשתה טוב לפני ישראל). נוער חילוני מצטיין בתחומים אלו נקרע מחייו ופעמרים רבות שנתיים או שלוש שנים הוא נמצא בפסק זמן מהצמיחה שלו. פסק זמן חשוב - כי כל שאר העולם המערבי מפתח את היכולות והביצועים של נוער זה, וכך יוצא שרבים מאותם מצטיינים בורחים לא רק מצה''ל - אלא גם מישראל. 

מובן שאני לא מדברת על כך שכל נער אינטליגנט לא ישרת, ממש לא. אני מדברת על קומץ עוסקים בתחום, עם רף ציונים וחובת המשכיות הלימודים. כמו שהצעירים החרדים המובחרים ימשיכו ללמוד ויקבלו פטור צבאי על הלימודיהם והצטיינותם - כך גם הנוער החילוני, שיעסוק במגוון תחומים שישראל צריכה לטפח. 

אנשים אוהבים סרטים, ספרים וציורים. אנשים אוהבים לצפות באולימפיאדה. אנשים מעריכים יותר מדינה מסויימת כשפטנטים יוצאים ממנה, ומחקרים חדשים מתרחשים בתוכה. אין אני אומרת שתהליכים אלו לא קורים בישראל, הם בהחלט קורים. אבל הם מטופחים פחות על ידי הממשל, שרואה בנוער טרום חיילים בלבד. צריכים לנתב את המצטיינים למקומות נוספים, הישרדות מדינה היא גם תעמולה, פניה ותרבותה. פעמים רבות נערים מבינים שאין להם מקום ליצור סרטים או לכתוב ספרים, או אפילו להתאמן לליגות ספורט, אז הם משתמטים. יש עליהם צלקת חברתית לא קלה (למרות שכבר לא נוראית), וקשה להם להמשיך את החיים שלהם כאנשי חברה בישראל. ביקורות רבות, פעמים רבות אי מתן מענקים ומלגות למרות הצטיינותם, ועוד קשיים רבים נוספים. 

מובן שכל אחד יכול לתרום, אבל לטעמם להוציא ספורטאי מצטיין, מוזיקאי מצטיין או היסטוריון מצטיין אינו תורם למדינה? 

לדעתי אנשים אלו יתרמו יותר מאשר להיות חיילים, שפעמים רבות משרתים בתפקידים לא משמעותיים.