קשקושי פילוסופיה נכחדת

תמיד תהיתי איך אנשים שאוהבים אנימה יכולים להיות מגעילים. תמיד תהיתי למה באופן כללי אנשים הם לא בריות נחמדות במיוחד, אבל במיוחד הופתעתי עם חובבי אנימות למיניהם. 

לא ראיתי הרבה אנימות, באופן כללי אני איטית למדי בכל הנוגע להספק. הרעיון העיקרי של החיים שלי הוא הספק, אבל באופן אירוני לא אני מצליחה להספיק שום דבר. כרגע אני רואה נארוטו, ולמרות שזה לא ירשים אף אחד, אני כבר בפרק 100. כמובן שלא בדיוק ספגתי עקרונות חדשים כי בסה"כ כל הרעיונות של שונן די דומים אחד לשני. מדובר באהבה, כבוד, חברות, נאמנות, עקשנות, ורעיון יפהפה שאתה לא חייב להיוולד מוצלח בשביל להיות מוצלח. רעיון שאנשים כמוני נמוגים ממנו, כיוון שהוא מציל אותם מגורל תכונות ההיוולדות. 

רעיונות אלו חדרו אלי כבר כשראיתי את העונה הראשונה של פוקימון בישראל. אמנם לא הבנתי מילה, אבל אהבתי את הפוקימונים. אחרי שנה כבר התחלתי להבין במה מדובר, ובעיקר ערכי החברות חדרו אלי. למדתי לקבל את השונה ממך, למדתי לאהוב, למדתי שאם תפתח את הלב שלך לסביבה שלך הסביבה שלך תפרח. גם כשנהגו להציק לי בגלל שאני רוסיה, וגויה, ולא יודעת עברית, ושמנה, וסתם להציק לי כי לא הייתי פופולרית במיוחד - התייחסתי לאנשים בטוב לב, וראיתי אנשים משתנים מול העיניים שלי. למרות הקושי הענקי, אנימות לימדו אותי לבטוח בעצמי, ברצונות שלי וביכולות שלי, גם ביכולת להיות טובה לאחרים. בסך הכל פיקששתי בשנים האחרונות, אבל הינה, חזרתי לראות אנימות ואני מתביישת בעצמי שלא המשכתי להיות אותה ילדה לא יפה במיוחד שהייתה תמיד טובה לבני אדם. הייתי טובה לכולם ללא פשרות, נתתי לכולם הזדמנות שנייה, ניסיתי לעזור לסביבה שלי, ובמיוחד לא להשפיל או להעליב אף אחד. 

כשהייתי קטנה ושמנמנה חשבתי שבסופו של דבר כולם כאלו, טובי לב, ושזו המטרה בסופו של דבר. לא האמנתי בדיוק שכולם נולדו טובים, אבל האמנתי בכל לבי שכולם רוצים להיות טובים. במהלך השנים לא קרו לי דברים רעים, אבל ככל שהן עברו חשבתי שאנשים הם יצורים רעים. אני עדיין מאמינה בשינוי, ובכך שהטוב אפשרי, אבל אני לא מבינה איך אפשר לעזאזל לספוג סדרות עם כל כך הרבה עקרונות ולהתנהג כמו זבל אנושי.

אני מדברת על אוכלוסיה שרבים ממנה מנסים לשאוב את התרבות היפנית, והרבה פעמים צוללים כל כך עמוק אל תוך העולם הזה שמנסים לקשר את חייהם אליו בדרכים מגוונות, יצירתיות, ולפעמים משוגעות למדי. למרות שיש באנימות אלמנטים לא קיימים בעולמו כרגע כמו קסמים, פיראטים, נינג'ות, שינויי צורה, חיות מדברות, חבר מכוכב אחר, וכו' וכו' וכו' - בסך הכל אנימות מראות שהדבר העיקרי והמרכזי ביותר הם יחסי אנוש. כל העניין הוא יחסי אנוש, גם מדובר במשחקים, או בקסמים, או בלוחמים. הסדרה מתחילה ביחסי אנוש ומסתיימת באלו, וכל השאר הם תוספת עלילתית נחמדה, בשביל שיהיה אקשן והתפתחות  ובסה"כ יהיה מעניין. אבל בכל אנימה שהיא הנקודות העמוקות והמרכזיות הן ערכי החברות וטוב הלב האנושי. אז איך לעזאזל אנשים שחיים את העולם הזה והוזים את העולם הזה לא מתחילים עם הדבר היחידי שהם יכולים לממש? איך אנשים, בפורומים למשל, כל כך ביקורתיים כלפי, למשל, מישהי כמוני. שלא הגיעה אפילו לנארוטו שיפודן, לא סיימה את דת' נוט, שהאנימה האהובה עליה היא יוגיהו, ולא ראיתי יותר מ20 אנימות. סיימתי בערך 2. 

איך אנשים בכנסים מרימים את האף על תחפושות שלא נראות להם? או מבקרים את הדמויות שאחרים אוהבים בשאת נפש שכזו כאילו עשית דבר רע? כמובן שאני לא מדברת כל כולם, למען האמת זו אוכלוסיה מוזרה ומקסימה שהייתי רוצה להיות חלק ממנה, אבל דווקא אוכלוסית האנימיסטים המגעילים מפליאה אותי כמעט כמו יהודים גזענים. כלומר, אתם סבלתם מהתנכלויות, אתם חיים על תרבות עם מערכת עקרונות יתנה שמראה לך כמה אנשים יכולים להיות טובים, וכמה הרוע הוא עניין יחסי וניתן למיגור, אתם מצאתם מקום בו תוכלו להיות שייכים ובו תוכלו להיות חברים עם אנשים כמוכם, אתם אלו שמתמכרים לדמויות שמתאבדות בשביל להציל את העולם - ואתם כל כך מזעזעים?

אני חושבת שאנחנו לא לומדים מספיק, לא מפנימים מספיק. אני נוהגת לפנטז כמה מדהים זה יכול היה להיות אם הייתי מוצאת חברים כמו באנימות. וואו, כמה מדהים זה יכול היה להיות. אם היינו לומדים איך להיות טובים יותר, והיינו הופכים את העניין לאפשרי וממשי. 

מקווה שלא אפגוש אנשים מפתיעים שכאלו בכנס הקרוב. אני אפילו כמעט מתחפשת, ומעניין אם אפנת הFREE HUGS עדיין תקפה. זה היה קצת מביך, אבל בסה"כ אהבתי את זה.