קשקושי פילוסופיה נכחדת

כשאמות אני רוצה שיבדקו את הגוף שלי. אם חולים יכולים להשתמש במשהו מהגוף שלי - שייקחו אותו. רגליים, ידיים, שיער, אף, שלל של איברים פנימיים. שיקחו את מה שהם רוצים, לי לא יהיה שימוש בזה יותר.
הם יכולים לקחת את השלד שלי ולהראות לתלמידים למיניהם מהו שלד אדם. הם יכולים לפתוח את הגוף שלי בעודו טרי בשיעור רפואה. הם יכולים להוציא ממני מה שהם רוצים.
אם אין להם צורך בשום דבר, שישרפן אותי. יפזרו אותי ביחד עם האדם שאני אוהבת אם הוא יחפוץ בכך, ואם לא, הוא מוזמן לעשות עם האפר שלי מה שהוא רוצה. הוא יכול להיקבר ביחד איתו, הוא יכול לפזר אותו במקום שנראה לו ראוי, הוא יכול לשמור אותו על המדף. הוא, או הרשויות, יכולים לעשות כל דבר שלא מנגד את כבוד המתים. לא הייתי רוצה שישליכו אותי לכלבים, או שיזרקו את הגופה שלי בעודה טריה למקום שבו נקרומן ימצא בה נחמה. אם יהיה רעב עולמי לא יהיה אכפת לי שכן יאכלו את בשרי, הוא לא משמעותי לי באמת. אני סה"כ יודעת מהו כבוד המת בפומבי, וככל אדם, לא אוכל שלא להתייחס לאחר. 

לא אכפת לי מגופי. גופי הוא כלי עבורי, שמאמינה בסיכוי לנשמה. אינני יכולה להגיד שהיא קיימת, אך אינני יכולה להגיד שהיא אינה. אני כן מקווה שהיא שם, אבל גם אם לא, גופי הרי שימש אותי בעודני בחיים, אך בשלב המוות אני לא זקוקה לא עוד. אף אחד לא זקוק לו עוד, אבל אני לא אטיף לאחר מה לעשות עם שאריותיו, אני רק רוצה שלשאריות שלי תהיה תועלת. ארצה לפזר מעט אנרגיה חיובית בעולם עם כל מה שיש לי, והרי זה ממילא לא עולה לי בדבר, הרי אהיה מתה.
אני לא חשבת שאדם מת צריך לתפוס טריטוריה של החיים. המוות הוא בסך הכל מוות, וזיכרוני או העדר זכרוני יהיו עם מצבה או בלעדיה. אני לא ארצה להיות חלק משורות מתים שבאים לבכות עליהם, אני רוצה ששאריתיי יהיו שמחות, שבמקום שבו הייתי יכולה להיקבר ולשמש לשום דבר מלבד איזשהו כבוד או זיכרון בדויים - יהיה בית לאדם, לחיה או לצמח. אינני רוצה שהעצמות המתפוררות שלי יקחו מאף אחד מהם חלקת אדמה שתהיה מזוהה עם מוות.
אני גם לא רוצה לחשוב שזכרוני יהיה קבוע בחלקה שלא אני בחרתי, כאילו דמותי לאחרים נמצאת שם, במקום כה עצוב. 

אני כמובן לא רוצה למות, אבל זה בסך הכל מוות. ולא משנה מתי המוות יקטוף אותי - אספיק לעשות משהו טוב גם לאחריו.