קשקושי פילוסופיה נכחדת

אחרי כמה קריאות ''סבתא סבתא'' שקיבלתי מהבית, החלטתי להפריך את הטענות שאני זקנה שלא יודעת לבלות (שזה לא לגמרי לא נכון), ולרכז במדויק מדוע אני לא רוצה ולא מתכוונת לעשות טיול אחרי השירות הלאומי.

1. אני עושה שירות לאומי בגלל שבתור נערה בת 17 התמרדתי נגד כלום, הייתי טיפשית, ויצא לי ככה עם הצבא. אני לא בדיוק מתחרטת על זה, אבל אני גם לא בדיוק שמחה שזה קרה. בכל מקרה, הגעתי לשירות לאומי לא מתוך זעקת התנדבות, אלא בגלל שכולם עושים וגם אני רציתי לעשות משהו. פלוס, טוב שיהיה לך רשום שעבדת לחינם בשביל המדינה למשך תקופת זמן כזו או אחרת. 

כשהגעתי לשירות הלאומי רוח ההתנדבות הכתה בי. לאחר חודש במקום רוח ההתנדבות הזו עזבה אותי כליל. לא שלא הרגשתי תורמת, הרגשתי שיכולתי לעשות הרבה יותר לא רק בשביל עצמי - אלא בשביל העולם - אם לא הייתי בשירות הלאומי הזה. אם הייתי מקשיבה רק לרחשי לבי הייתי עוזבת את השירות הלאומי לאחר חודש ההתנסות הזה, אבל בכל זאת הייתי צריכה את הדף, וכמו כן - כבר לא נשפטתי בתור משתמטת מסריחה כי עשיתי שירות לאומי. 

בהתחלה חשבתי לעשות עוד שנה, אבל ככל שהחודשים עברו, הרגשתי פחות ופחות תורמת ויותר ויותר משתגעת. להיות מזכירה שעונה לטלפונים ללא תמורה זה נורא, ושוב, אני פספסתי את הפואנטה. בתור אדם שאוהב להיות פעיל חברתית ומאמין בהפיכת העולם למקום טוב יותר - לא רציתי להתבזבז על מזכירות בחינם ולא יכולתי לשאת מערכת שבה אני צריכה להיות עם אוכלוסיה מתקשה כל יום ויום, כיוון שאני לא חושבת שאני האדם לזה. בכל מקרה, המחשבה על עוד שנת שירות הפוררו מיד, ונרשמתי לאוניברסיטה. 

בגלל שאני מרגישה שלא עשיתי שום דבר רציתי בשנה הזו, אלא סתם בזבזתי את הזמן והבאתי תועלת כספית לארגון שבו התנדבתי, אני רוצה לעשות משהו רציני. טיול זה כיף, אבל זה לא רציני. אני רוצה ללכת ללמוד, אני רוצה לפגוש אנשים שלא פגשתי כיוון ששירות לאומי הוא מקום בודד לחלוטין אם אתה באוכלוסיית המזכירות, אני רוצה למצוא מקומות שארגיש שאני עושה בהם משהו, מועילה לזכות של מישהו או משהו. בעלי חיים, נשים, חיות, פעילות שמתנגדת לגזענות, או לאלימות, או לעיוורון שלנו לגבי הזועות שמתרחשות בעולם - זה לא משנה, אני מאמינה בכולם. לא הזזתי שום דבר מזה. להפך, חברי הארגון שבו התנדבתי רק גרמו לי לשנוא בני אדם קצת יותר מעכשיו. 

2. אני לא אוהבת להיות מחוץ לבית להרבה זמן. אני מאבדת כיוון. אני לא יכולה שלא לקרוא, לכתוב ולהבטט בבית לחודשים. עד חודש זה בסדר, אבל לא הבנתי איך אפשר להיות חצי שנה ומעלה בדרום אמריקה או הודו. כלומר, מובן שאני יכולה לקרוא, לכתוב ולהתבטט גם בחו''ל, אבל אז אני ארגיש שבזבזתי כסף לחינם ואני לא מתנצלת את המקומות שאני נמצאת בהם.

3. אני לא יכולה לסבול להיות בחברת אנוש למשך הרבה זמן. אני אדם מתבודד שצריך את השקט שלו. להסתדר עם אנשים הוא דבר שאני לא מצטיינת בו כלל וכלל. ושוב, להיות יותר מחודש בצמוד לאדם שהוא, במקום שהוא - נשמע לי דבר שלא הייתי מצליחה לשאת. אחד החלומות שלי הוא ממילא טיול לבד. אבל אני תמיד מפחדת שיחטפו אותי, וזו בעיה.

4. אני רוצה לחסוך כסף ולעבור לחיות עם בחיר לבי. אם אחסוך לטיול - לא תהיה לנו את האפשרות לחיות ביחד, גם אם אתקע טיולון קצר לפני האוניברסיטה. אני תמיד האמנתי בכך שחיי השגרה שלך אמורים להיות משמעותיים יותר ואף מרגשים יותר מאירועים חד פעמיים, למרות שטמון כאן פרדוקס פנימי. אמנם אני אדם מרובע למדי שיכול באמת ובתמים להתלהב מפעולות יומיום, כמו לכתוב לאנשים ברשת למשל, או לעבור ליד בניין. מובן שאירועים גדולים ירגשו אף אותי יותר, אבל הם לא נראים לי שווים דבר אם השגרה שלך ובסיס החיים שלך לא משתדרגים, או לפחות לא נפגעים באופן משמעותי מהאירוע הגדול.

5. אני לא יודעת לבלות. השילוב בין להיות עם חברת אדם ועם הזמן שאני צריכה להשקיע בהם מפריע לי. אני אוהבת לשבת וללמוד, לשבת וליצור, לשבת ולחשוב, או לשבת ולדבר. אני אוהבת לטייל ואני אוהבת לצלם, אבל בעיקר לבד, או עם אנשים שאני לא צריכה ממש להיות איתם. חוץ מזה, אני מתעצלת לדבר על רב הדברים שאפשר לדבר עליהם, אני מתעצלת להתלבש יפה, אני מתעצלת להיות חברותית, אני מתעצלת לעשות הרבה דברים טריוויאלים שכאלו שגורמים לאנשים להנות.

6 נראה לי קסום לסיים תואר בגיל 24. כבר יהיה לי משהו בידיים, וגם אם אעשה טיול אחרי התואר הראשון - לא טיול ארוך במיוחד כמובן - אוכל אפילו לחפש לעצמי עתיד שהוא פה ושם, בידיעה שכבר השגתי דבר מה, אני אדם בוגר עם תעודה שהוא יודע משהו בעולמנו זה. חיפוש האפשרויות נראה לי קסום הרבה יותר מחיפוש החופשה.

7. אני אדם כוחני שחייב להיות בתהליך מתמיד ולהשיג תוצאות נראות לעין. טיול הוא מותרה, ואף פעם לא אהבתי מותרות. חוץ מצעצועים ומשחקים, לעולם לא וויתרתי עליהם.

8. אני סבתא זקנה שלא יודעת לבלות, כן כן (-: אבל אני סבתא מגניבה שאוהבת הבי מטאל, וכולם מתלהבים סבתות שאוהבות הבי מטאל, כך שאני אתמודד עם העניין.

אוי זה נורא, יש לי 8, וזה ממש לא מספר טוב, אבל אצטרך להסתפק בזה.

המסקנה היא שאני מקנאה באנשים שיכולים להנות מדברים כל כך מציאותיים, ולא מתוכן שמון בראשינו, או תארים שלא באמת שווים משהו לנפש האדם. כמו שאני מקנאה באנשים שיכולים להנות בחיק המשפחה, או אנשים שקל להם להנות מחברת אנשים. אבל זו קנאה שמחה ומאושרת. לאחר שנים של הדחקת תכונות אלו אצלי, השלמתי איתן לאחרונה. האפקט מדהים. אני יודעת מה טוב, יודעת מה רע, יודעת מה טוב ורע בשבילי, ואני שמחה ושלמה עם הכל. מדהים.

חוץ מזה, אני בהחלט רוצה לראות את העולם ואת הקסם שבו. אבל חייבת להיות בו מטרה שהיא לא הנאה בלבד, אחרת לא אהנה מכך.