קשקושי פילוסופיה נכחדת

אז - היום, או נדמה לי שבשמיני במרס דווקא (אף פעם לא הייתי להיט בתאריכים, עדיין לא זוכרת את תאריך יום ההולדת של החברה הכי טובה שלי) - חוגגים את יום האישה. יום מיותר לטעמי, שמגדיל את הפער הרעיוני ואת הריחוק שבין המינים, אבל לפמיניסטיות מתעניינות שכמותי (אגב, מטרת הפמיניזם הוא שוויון, לכל המתבלבלים) - יום מצויין לאיסוף אינפורמציה, תמיכה, ובעיקר גינוי. כי בכל זאת מדובר בי, ואני בנאדם מגנה. 

תופעה שסקרו היטב היא פער השכר שבין הנשים לגברים, והפער שבין כמות הגברים בתפקידי מפתח לבין כמות הנשים בתפקידים אלו. נשים עובדות, נשים משכילות אפילו יותר, אבל הן מרוויחות פחות ולא נמצאות בשולחן מקבלי ההחלטות. מציאות אומללה לפמיניזם ולשוויון בדעת רבים.

מספר סיבות לתופעה:

1. שוביניזם - נתחיל ממנו. הרעיון קל להבנה, כולנו מכירים אותו, כולנו קצת שוביניסטים אפילו. רעיון עתיק, יש כאלו שיגידו שיש בו היגיון, יש כאלו שיגידו שיש בו היגיון אבל בתור חיה חושבת אנחנו צריכות לשנות את הדברים, יש כאלו שמוצאים אותו מגעיל ויש כאלו שתומכים בו בלהט. אני חושבת שהוא מיושן ופוגם בהתפחות האדם - גבר או אישה, בהתפתחות החברה, במוחות חושבים וביצירות הכל כך חשובות לאנושות. 

בכל זאת, השוביניזם קיים. גברים מקדמים גברים, לגברים יש דעות קדומות כלפי נשים, וזה נראה לנו מוזר אבל לנשים יש דעות קדומות כלפי נשים, ומה שמונע מנשים כאלו ואחרות להתקדם הוא העניין שהיא פשוט נולדה עם מערכת רבייה שכזו. 

2. אמנם הנשים הולכות ללימודים ומוציאות תארים, אך עדיין, על פי הנתונים (וגם תפתחו את העיניים ותסתכלו על החברים והמכרים שלכם) - פחות נשים מגברים הולכות ללמוד רפואה, הנדסה, מחשבים וכו'. אמנם בתחום הפסיכולוגיה יש כסף, והוא פופולרי מאוד בקרב נשים,  אבל בסיעוד, סוציולוגיה וחינוך יש פחות כסף. זה לא שהמקצועות האלו פחות או יותר חשובים, העולם בנוי מאיזון והשקעה בכל. אין לומר שאישה מורה עושה עבודה חשובה פחות מרופא, כייון שלטעמי החינוך בונה את הכל והכל מתחיל ונגמר מהמערכת הזו, אבל מורה מרוויחה פחות מרופא. האם המצב הזה צודק הוא שאלה אחרת לחלוטין, ולטעמי התשובה היא לא בדיוק, אבל זה המצב. כך שלמרות שהשכלה זה נחמד - תואר בפילוסופיה לא מביא כסף, תואר בסוציולוגיה מביא כמות מועטה עד בינונית של כסף, ואילו מהנדס והייטקיסט ירוויחו יותר. 

3. הסיבה האחרונה היא הורות ונטל הבית. נשים אמנם יוצאות לשוק העבודה - אבל הטיפול בילדים ובבית גוזל מזמנן, הן יוצאות מהעבודה מוקדם יותר פעמים רבות, מחסירות בשביל הטיפול בילד, ולא יכולות להשקיע את כל זמנן בעבודה, בעיקר כשמדובר בתפקידי צמרת שבהם יש להחסיר לא רק מהבית - אלא אפילו מהמדינה שלך לזמן מה. אכן, לאימהות קשה להשתלב בתפקידים בכירים. 

ארצה להתייחס לסעיף 3, אבל לפני זה - הקדמה: 

הייתי היום באיזה כנס נשים לכבוד יום האישה, לא מבחירתי האישית אלא מחובת תפקידי בתור בת שירות במקום השירות שלי. היה לי משעמם, אבל מעבר לשיעמום שלי, אחת הנואמות התייחסה לאטימות של חברות וארגונים כלפי נשים - בכך שתפקידי צמרת דורשים שעות נוספות, נסיעות לחו''ל - ואף איסור לחיסורים רבים. שבשביל לקדם נשים צריכים לשנות את מסגרת התפקידים הבכירים. 

וכעת אתייחס לסעיף השלישי בשילוב עם הקדמתי.

אל לנשים לצפות להתקדם יותר בתחום הקריירה מגברים, ואפילו להשתוות אליהם, אם יש להן את תפקיד ההורה הדומיננטי. אני מכירה בקיומן של נשים שהצליחו יותר מגברים והן נושאות גם בתפקיד ההורה הדומיננטי, הן קיימות. אבל יש להבדיל בין הפרט לחברה. האישה האחת, ואפילו קבוצת הנשים האלו, יכולות בהחלט להיות אם השנה ומנכ''לית, פוליטיקאית וכו'. מנגד, חברה שלמה לא יכולה לשאת בנטל הכלכלה והקריירה ביחד עם תפקיד נוסף, ועוד תפקיד כה חשוב, כה גדול וכה משמעותי כמו ההורות. 

אין לזלזל בהורות - זה תפקיד קשה. תפקיד האם הוא תפקיד קשה, ואין זה מפתיע שנשים, כחברה, לא יוכלות לגבור ולהשוות לגברים חופשיים מטיפול ביחד, חיסורים בעקבות הילד והשקעה רבה ביחד. בעולם הפוך, גברים אבות לא יכלו לגבור והשתוות לנשים כמפנרסות עיקריות וההורה הפחות מעורב. 

כלומר - אין מדובר כאן במין, לא לטעמי לפחות. מדובר פה בחלוקה איזונית והגיונית.

אדם א' משקיע באומנות ובספורט. אדם ב' משקיע אך ורק באומנות. לשני אנשים אלו יכולות דומות על סף זהותף לפחות באופן כללי. מובן שאדם ב' יצליח יותר באומנות מאדם א' על פי הנתונים האלו. האם אדם רוצה להיות אדם א' - משקיע בתחומים רבים, או אדם ב' - משקיע בתחום אחד, זו בחירה אינדיבידואלית. אבל אין לקרוא לעולם שלנו שוביניסטי ונורא אם הנשים עדיין לוקחות על עצמן את תפקיד האם, ובעצם יש להן שתי עבודות. איך הם מצליחות לעמוד בנטל אינני יכולה להבין, אבל הן לא פחות טובות ופחות עובדות מגברים - הן עובדות יותר, בשתי עבודות (כמובן שאני מתייחסת אך ורק לנשים שלקחו על עצמן את תפקיד ההורה הדומיננטי בתוספת עבודה). 

כמובן שיש בעיות אחרות: דעות קדומות על כך שאם את אישה את בהכרח הההורה הדומיננטי (בעניין הזה, להוציא דעות קדומות נוספות), על כך שתשקיעי יותר בילד מאשר בעבודה, על כך שאין סיכוי שהגבר הוא ההורה הדומיננטי.

אז זהו, שיש. ויש אנשים כמוני, שבמידה ויביאו ילד - שואפים להורות שווינית וטיפול עד כמה שיותר שווה בילד. כמובן שיש כאלו שלא לוקחים לעבודה נשים הרות, או משתמשים בהיריון כסיבה לאי העסקה או אי קידום - ואלו שטויות של לא מתקדמים. אשת קריירה קיצונית, כמו מריסה מייר (המנכ''לית/מנהלת/אני באמת לא זוכרת מה התפקיד הבכיר שלה בYAHOO), יולידו ואחרי שבועיים יקפצו בחזרה לעבודה. דברים כאלו קורים רבות עם פוליטיקאיות, מנהלות וכמובן נשות רוח, אומנות ואקדמיה. אין סיבה שבמהלך הקריירה שלך תחסרי שבועיים וזה יהיה למחסום, זה דבר הגיוני, שאפשר להשוותו אפילו לכך שגבר, כמובן לא הריוני, חולה מדי פעם ולוקח חופשת מחלה. במצבים של ילודה, אין סיבה שלגבר לא יוענקו זכויות של חופשת לידה, אין סיבה שגבר לא יוכל להיות ''אימא''. פסול לקרוא לדבר כך, אב הוא אב, וגם לגברים מגיעה הזכות למממש את ההורות שלהם. 

בסה''כ - על האדם לבחור האם להשקיע רק באומנות, או באומנות וספורט, ואפילו עוד כמה דברים. כמה שתשקיע יותר במשהו אחד - כך שתצטיין בו יותר ותתקדם בו. ברגע שיש לך עוד דבר בחיים - העניין מקשה עליך. 

הדרישה לשינוי המערכת הוא טיפשי. אנשי כלכלה, הייטק, רפואה ופוליטיקה בכירים חייבים לעבוד מסביב לשעון, כל הזמן, ללא הפסקה. זה התפקיד. אישה יכולה להשתלב בו, ואני בטוחה ויודעת שיש נשים שעל אף היותן ההורה הדומיננטי הן הצליחו. ובכל זאת, אדם שעובד בשתי עבודות יתקשה יותר מאדם שעובד בעבודה אחת. כלל זה תקף לכולם, בין אם מדובר בגבר, אישה או חייזר. 

הערה: 

מקומות רבים, לרגל יום האישה, עושים דסנאות טיפוח, יופי ואסטתיקה. כאילו בתחומים האלו יש לנשים ממש מתחרים. 

הערה 2:

אני ממש נוראית בכותרות. אני אצטרך בעתיד שותף שימציא בשבילי כותרות.