קשקושי פילוסופיה נכחדת

ראיתי אתמול את Frozen. כולם כל כך התלהבו ממנו, כולם אמרו לי שזה סרט מדהים שאני חייבת לצפות בו, וכולן ממש התלהבו מאלזה, אז הייתי חייבת באופן טבעי לדעת במה מדובר. 

אתמול הסרט הושג בדרכים חוקיות לחלוטין, והיו בו כתוביות כי זה מש מטרד לצפות במשהו בלי כתוביות בשתיים בלילה כשכל הבית ישן, והייתי מתחת לסמיכה והייתה אווירה טובה. התרגשתי לראות את פרוזן, כי הרי כולם התלהבו ממנו כל כך, וכמעט אף אחד לא מתלהב מסרטים מצויירים כמוני. הייתי מוכנה ומזומנה לגלות במה מדובר, וגיליתי שמדובר בסרט דיסני.

אני מאסתי בדיסני מאוד מוקדם בחיי, למרות שכמה סרטים כמובן נשמרו איתי, אבל בסה"כ אני חושבת שהאולפן של דיסני מאוד מיושן. אולפנים אחרים, מנגד, מצאו נושאים מעבר לנסיכות ונסיכים, אהבת אמת, אהבה ממבט ראשון, ומגוון של שטויות שאפילו ילדים מפקפקים בקיומם. יש אמת וריאליזם בסרטים מצויירים אחרים מהשנים האחרונות. לא מהבחינה שמדובר במצב ריאליסטי, יצורים צהובים וקטנים הם לא מצב ריאלי במיוחד, גם לא כלי תחבורה מדברים, אבל האופי שלהם קל להזדהות וחיבור אישי.

בפרוזן מדובר בנסיכות. לעולם לא אהבתי נסיכות, אבל כולן היו נסיכות אז ראיתי את כולן. בחיים לא רציתי להיות נסיכה, ולמרות שדיסני הצליח לתאר את אנה בתור שלומיאלית מקסימה שמריירת על עצמה בזמן שהיא ישנה (בכל זאת, אפילו דיסני התקדמו לדמויות ריאליות ולא חינניות עד כדי כך) ולא טובה במיוחד בללכת מבלי ליפול - היא עדיין יפה, ויש לה ארמון, ויש לה שמלות יפות ומשרתים רבים. נמאס לי מהתרחיש הזה. אפשר לעשות אותו טוב, הוא יכול להיות מעניין ומרתק ושונה מכל מה שראינו - אבל הוא בכל זאת מאוס למדי. 

דבר מאוס נוסף הוא החיפוש אחר אהבה. כמובן שדיסני חייבים לתקוע סיפור אהבה, בעיקר כשמדובר בבחורות. דיסני עדיין לא התעלו על כך שהדבר שבחורה צעירה מחפשת יכול להיות לא בחור ולא אהבה ממבט ראשון. כמובן שכולם טיפשיים ומאוהבים, אבל שוב, החיפוש המוגזם הזה של בחורה למציאת "האחד", "אהבת אמת", ו"טוב בוא נתחתן כי דיברנו על סנדוויצ'ים". סתם, אני לא מזלזלת דווקא בזה. יש כמה זוגות שהתחתנו אחרי היכרות בת יום והם מאושרים יותר מכולם ביחד, אבל בכל זאת, אנה מתעוררת וחושבת על אהבה. וופ, הינה, שוב. נסיכה שרוצה נסיך. כמה מקסים.

עוד יותר מקסים הוא נסיכה שמתאהבת בפשוט עם מסריח (הוא באמת תואר כמסריח, לא כהכפשה חסרת הקשר)! למען האמת, בהתחלה, חשבתי שיש בפרוזן קונפליקט מדהים בין האנס הנסיך לבין נער האיילים (כריסטוף?), ושניהם נראו כמו אחלה בחורים וזה באמת היה חתיכת קונפליקט לבחורה מקסימה כמו אנה. אבל אז האנס הנסיך רע וכריסטוף נער האיילים וילד של גובלינים טוב, ורץ אליה, ורוצה להציל אותה בכל מעודו. הקטע שהוא שם לה את הכובע שלו הקסים אפילו אותי, אבל אם באופן קלאסי שכזה האנס לא היה רשע ומנוול - כריסטוף היה עצוב להרבה מאוד זמן ואנה הייתה הולכת לנסיך. רק תרחיש קלאסי שכזה איפשר אושר לדמות הטובה יותר. הקונפליקט שנראה בעיניי מרתק נעלם לו באותו תרחיש קלאסי, והפך את סיפור האהבה בין אנה לכריסטוף למובן מעליו בלית ברירה. הנסיך הלך, ועכשיו יש אותו. למרות שאנה באמת בחורה מקסימה, היה לי קצת חבל על כריסטוף. הוא לא מרגישה סוג ב'? 

העלילה עצמה הייתה מאוד דיסני. התגעגעתי לשירים בזמן הסרט, אבל השירים האלו היו נחמדים וכאן זה נגמר. 

הדמויות עשו כל מיני תעלולים בזמן השירים שאף אחד לא היה מעז לעשות, כמו לטפס על נדנדות שעולות לקיבינימט ואתה בקושי מחזיק את עצמך ורוקד ושר ו...מה?! בכל מקרה, התגעגעתי לשירים, אבל הם היו מאוד במתכונת של פעם, הם נראו כמתוך סיפורי נסיכות. דווקא בסרטים הישנים פחות, אבל אלו שלפני התלת מימד, השירים היו מצויינים, ואמנם הם עדיין לא היו בדיוק ריאלים כי צריכים להכניס אקשן, הם נראו כמו קליפ מקסים של התרחשויות. בפרוזן אלו היו ריקודים הזויים במקומות הזויים וסיטואציות הזויות. 

חוץ מאיש השלג על חוף הים. זה היה גאוני

אלזה הייתה מאוד מאוסה. אני בכלל לא מבינה מה יש כל כך להתלהב ממנו כמו מזה שהיא כוסית. למען האמת היא לא כזאת כוסית, היא נראית כמו בראצית, אבל בסדר, יש לה צמה מדליקה.

היה כאן ביצוע עלוב למדי של "אההה יש לי כוחות אבל אני לא רוצה לפגוע באף אחד מה אני אעשה?!". באנימות באמת יש ביצוע ממש טוב של העניין הזה. הכוחות שלה היו מגניבים וציירו אותם באמת בצורה מרשימה, אבל היא הייתה מאוד OVERPOWERED, זה הפריע לי ותקע לי את ההיגיון. גם בקסם יש היגיון רבותיי. למרות שבמקרה הזה אני סתם נטפלתי עליה מעט כי לדעתי היא יצאה בכיינית למדי. אמנם זאת לא אשמתה שההורים שלה נקטו בצורת חינוך טיפשית ותקעו אותה בחדר במקום לתת לה לשלוט בכוחות לה דרך ניסיון, אבל היא בכל זאת הייתה יכולה לדבר עם אנשים ולזכור להפסיק לפחד כי הגובלינים אמרו לה לא לפחד! אני זכרתי את זה והיא לא, חהחה. 

בכל מקרה, למרות החוש הומור הלא בדיוק מוצלח שלי, אלזה הייתה דמות רגילה ומשעממת. לא הוסיפו שום אלמט מגניב לטיפוס שלה, הזה עם הכוחות אך עם האהבה הפנימית בלב, הבודד והאומלל שלא יכול להיות עם בני אדם אחרים. זה הטיפוס האהוב עלי בדרך כלל (אחרי הטיפוס של הדפוק שמנסה להציל אותו), אבל היא באמת הייתה סתם דמות כוסע שכולם מתלהבים ממנה. וגם, שוב, בראצית. פו. הדבר היחידי שדיסני התקדמו בו בהקשר לדמות שלה הוא שיכולה להיות מלכה אישה מבלי להינשא לגבר, בדרך כלל הן היו פשוט נסיכות. זה פמיניסטי משהו, ובכל זאת, אלזה עדיין שיעממה אותי. 

היו נקודות קטנות מגניבות למדי, שעדיין גרמו לי לגחך ולהגיד לעצמי:"אוחחח, דיסני".

העניין עם כך שמעשה אהבת אמת יציל את אנה היה נדוש להחריד, ולמרות שהצילו את זה עם כך שמדובר במעשה אהבת אמת של אנה וזה בכלל לא היה מופנה לגבר אלא לאחותה - המהלך הדרמתי מדי שקרה שם - כריסטוף רץ אליה, ההצלה בדרך, ואז אהובה הקודם שהתברר כמניאק מנסה להרוג את אחותה - היא בוחרת באחותה על פי הצלה - ופף! היא קרח. קצת יותר מדי לטעמי. 

סיום הסרט בכך שכולם מקבלים את אלזה ואת הכוחות שלה היה מקסים ולמרות שזה מאוס אני בעד זה, כי לדעתי לקבל זה את זה הוא הדבר הכי חשוב בעולם החברתי, אבל הסיום עם האהבה והנשיקות היה שוב - מוגזם. זה דווקא היה נורא נחמד אם כריסטוף ואנה לא היו מתנשקים, ואז אנה הייתה לומדת שצריכים להכיר מישהו לפני שאת מתחילה להתמזמז ולהיתחתן איתו! 

איש השלג וסוואן האייל היו דמויות גאוניות לחלוטין, אבל זו ההתמחות של דיסני - דמויות משניות, החברים (הקטנים בדר''כ) של הדמויות הראשיות, הם גם בדרך כלל לא רק קטנים אלא גם חיות או יצורים. אלו תמיד הדמויות הטובות ביותר, ושווה לראות את כל סרט הנסיכות הזה רק בשביל אולאף. 

הדבר הלא מובן האחרון לי הוא איך לעזאזל אפשר לאהוב את אלזה יותר מאשר את אנה. אנה היא באמת דמות מצויינת ואמיתית, שאילו רק לא הייתה נסיכה יפהפה ואובססיבית לאהבה הייתה מושלמת. אבל בכל זאת בכל אחד יש חסרונות, ולמרות כל זה היא מהדמויות הנשיות הבודדות שאהבתי מדיסני. מה לעזאזל יותר טוב באלזה מאשר באנה? 

אני מניחה שזה אומר משהו על מעריצי (טוב, בעיקר מעריצות) דיסני והסרט למיניהם. אבל אני לא שופטת אנשים, אז אני אשפוט רק בראש ואקווה שאפסיק להיות כל כך שיפוטית. למרות שאני צודקת ובאמת אנה עולה על אלזה בכל כך הרבה תכונות. לה יש אפילו שתי צמות ולאלזה יש רק אחת, אבל היא באמת מגניבה יותר מהצמות של אנה. טוב, נו, אני לא אתחיל לקשקש על צמות.

בכל מקרה, אהבתי את אולאף איש השלג. כל השאר היה משעמם, צפוי, גם הדברים הלא צפויים היו צפויים, הציור עצמו לא מצא חן בעיניי, השירים לא מצאו חן בעיניי, ולמען האמת הסרט פשוט לא כל כך מצא חן בעיניי בהשוואה לסרטים מצויירים מהשנתיים האחרונות של אולפנים אחרים שהצליחו להביא משהו חדש, מרענן ומדליק לחלוטין לקולנוע המצוייר. ובכל זאת, אולאף. אולאף היה שווה את זה.