לפני כמה שבועות, או אולי כמה ימים, פתחתי את העיתון וראיתי שממש עוד מעט ימלאו למות היטלר 70 שנים, והזכויות של ''מיין קאמפף'' יפוגו, כלומר, הספר יהיה ניתן לפרסום, וישראל וגרמניה יעשו הכל בשביל למנוע את הפצתו. ממה שאני הבנתי כן אפשר למצוא את הספר במקומות מסויימים, אבל אולי מפחדים מהשתלטות הספר את חנויות הספרים למיניהן.
לפני הרבה חודשים, כמה בדיוק אני לא בטוחה, פתחתי את העיתון וראיתי סיפורים על הטרדות מיניות, כשהפתרון של כל המלומדים והחכמים בצמרת מדינתנו היה להחרים את הפורנו. הפורנו אשם בהכל, אז האינטרנט הישראלי לא יקלוט פורנו, או שתהיה צנזורה על הפורנו. כלומר, הנטאי לא תוכלו יותר לראות.
וממש לפני כמה ימים, כן, כששוב פתחתי את העיתון, ראיתי שארדואן, ראש ממשלת תורכיה לכל התוהים, עשה פאדיחה לא נעימה שקשורה להמון כספים שיש לו שלא אמורים להיות לו, פירסמו את הדבר ביוטיוב ובפייסבוק, ועכשיו השליט הדגול רוצה לחסום את יוטיוב ופייסבוק בתורכיה. הם האויב. של העם, של המדינה, בעיקר שלו, אבל הוא כמובן לא יודה בזה.
מקרה נוסף הוא קירות הרחובות החרדיים, שמלאים בפוסטרי תעמולה כנגד סמארט-פונים למיניהם, בטענה שיש בו תועבה ופריצות. האינטרנט הלא מצונזר הוא זה הגורם לקירות החרדים למחות כנגד המכשיר המסכן.
לטעמי מהות הדיקטטורה זה הידע. דיקטטור יבחר מה אנשיו יידעו ומה אנשיו לא יידעו. הידע הוא המציל לבב אנוש ברב המקרים ממעשי תעמולה פופוליסטיים, מפרופוגנדה המונית, מדמגוגויה, מהבטחות שווא, ממעשים בזויים ומגוחכים שלא פועלים לטובתו. האדם היודע, ולאו דווקא האדם החכם, הוא המבקר, הוא השופט, הוא זה שיכול לקחת את כל הנתונים שבידיו ולהביט בסיצואציה מנקודת המבט האובייקטיבית והטהורה ביותר. בדרך כלל המשכילים אפילו נוטים להיות נאורים, דמוקרטיים ומחפשי שלום. האדם המשכיל הוא האדם שיידע בצורה הטובה ביותר לשלוט בחייו, לחשוב על חייו ולהחליט על חייו, ודיקטטור, או מבצעי פעולות דיקטטוריות, יודעים את זה.
חוץ מכאשר מדובר בביטחון המקום שבו אתה נמצא או במשפט שדינו טרם הוכרע - המעשה הדמוקרטי ביותר הוא לספק לציבור את הידע. כל ידע, כל אינפורמציה, גם דברים מזעזעים למיניהם לאמונה של אוכלוסיה מסויימת זו - כמו בחורות עירומות למגזר החרדי, או אפילו פיסת היסטוריה שזיעזעה את העולם אז והיום, כמו ''מיין קאמפף'' - צריכים להיות ידועים.
קודם כל - אין לאדם את הזכות להחליט עבור אדם אחר, אלא אם מדובר בילדו שלו (ובמקרי קיצון למיניהם החברה מטפלת בפיגור של ילד שנגרם כתוצאה ממעשי הוריו), מה הוא רשאי לדעת ומה לא. כל האינפורמציה שהאנושות צברה, היהלום שבכתר האנושי ובמעשיו - אמורה להיות פומבית וחשופה לכל.
שנית, מעבר לכך שהידע הוכיח את עצמו כאמצעי עזר מופלא כנגד אלימות, שיעמום, דעות קדומות וקיצוניות - הידע, כפי הנאמר, גורם לאדם לבקר, והביקורת היא זו שתוביל לחברה עם מקסימום שוויון ועלייה כלפי מעלה. ההתאגדות דרך הביקורת המשותפת היא הדרך היחידה להפיל רעיונות ושליטים או לעלות רעיונות ומערכת שלטונית שנראית לנו. כמובן שלמיעוט יש בעיה, וכדרך הידע אפשר לטפל גם בהם.
העניין החשוב ביותר הוא הפחד לאבד את דעת הקהל. ברגע שהקהל יידע את כל האמת - הוא יכול להיבהל. כמו כן, אוכלוסיות וקבוצות מסויימות נמנעות מלחשוף את חבריה לתכנים כאלו ואחרים בגלל פחד מוסרי שהם יסטו מדרך היישר והדברי התועבה ימשכו אותם אליהם.
הידע הוא איננו רק מרפא את האדם, כמו כל דבר חזק בעולמנו - יש לו את האח התאום המכוער שגורם לאנשים להיות מושפעים לרעה, לפעול בדרכים לא ראויות ואף מסוכנות, לחשוב על אידיאולוגיות אלימות, לקבל צורת חיים שלילית וכו'. כמובן שהסיכון הזה קיים, אך אדם בריא, או אדם שלא נגרם לו עוול או פשע נוראיים - לא יושפעו מהתכנים האלו לרעה. נער מתבגר מבית בסה"כ תקין ומוקף בסביבה בסה"כ תקינה לא יהפוך לאנס בגלל פורנו. אדם דמוקרט לא יהפוך לנאצי בגלל שהוא ייקרא ב''מיין קאמפף''. אני, למשל, בטוחה שאם הייתי מעיינת בספר הייתי מרותקת אליו בשל האדם שכתב אותו וכל מה שקרה בעקבות אותו האדם, אבל לא הייתי מאמינה ברעיונותיו. אני גדלתי בסביבה טובה, לכן אני לא נוטה לשנוא. אדם ערבי שייקרא את ''מיין קאמפף'' עלול להרגיש משהו, אבל לא בגלל זה הוא יהיה אנטישמי. הוא יהיה אנטישמי כי אם אתה ערבי פלסתינאי מלמדים אותך לשנוא את ישראל ואת היהודים, הם האויב, הם הכוח הרע והנורא.
אדם מאמין שבאמת משוכנע ויודע שהוא מאמין ברעיונות כאלו ואחרים לא יסטה מדרכו על אף שהוא יודע. ואם הוא יודע והוא סוטה מדרכו - הוא לא מאמין אמת, ובכך הקבוצה עם האמונה המדוברת תאבד בסה"כ כוח, השפעה וכסף, אך אם מדובר באמונת מוסר או קודש. בעיקר כשמדובר בדת, אין זה משנה הרי, מאמין אמור להיות טהור וכן. בין אם מדובר בשליט שלא רוצה שעמו יידע את מעשיו - הרי ברור שמדובר בשחיתות או כל פשע מסוג שהוא. שליט שמסתיר מידע רלוונטי על מעשיו, או מנסה למנוע כמו ארדואן את חופש המידע שיש באתגרים המטורפים של יוטיוב ופייסבוק - הוא דיקטטור מאוס, ועמו חייב לעשות כנגדו משהו.
מהות חופש האדם היא החופש שלו לדעת. אני תמיד האמנתי בכך שככל שאתה יודע יותר - אתה חיי יותר. אף אחד לא צריך להרגיש כמוני, המרותקת לאינפורמציה וליכולת שלי להשיג אותה. אבל אל לנו לזכור שבכל פעם שמונעים מאיתנו פיסת אינפורמציה שהיא - אנחנו קטנים יותר מהאנשים שיכולים להגיע אליה. וגם באינפורמציה ובתכנים השליליים צריכים לטפל. אל להסתיר מילד מהו רצח - יש למנוע ממנו להיות אלים. גם אל להסתיר מילד מהו אונס - יש ללמד אותו לחינוך מיני והתנהגות מינית ראויה.
בכל פעם שמישהו מנסה להסתיר מאיתנו משהו הוא מנסה לשלוט עלינו בכל דרך שהיא. זה נראה לי הקו האדום, ויש על הציבור, עלינו הבני אדם והעם - לדעת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Faust