קשקושי פילוסופיה נכחדת

אתה מתעורר בבוקר מוקדם מאוד. כל החדר בוהה בך, כאילו תוהה מה לעזאזל אתה עושה עם עצמך בשנה שכזו. אתה מסביר לו בינך לבין עצמך שאתה הולך לעבודה.

אתה הולך עכשיו מוקדם כל כך בבוקר שאין לך תחבורה בכלל, אבל זאת עבודה ממש טובה לגיל עשרים ושלוש, ואתה חייב לנצל את ההזדמנות. מדובר בבית קפה נחמד, שבו מרוויחים מינימום שלושים שקל לשעה ומתכוונים לתת לך הרבה משמרות בגלל שהצגת את עצמך ככל כך חרוץ. ובלי שום קשר כולם כבר הלכו לאוניברסיטה אז הם עובדים משמעותית פחות. היית רוצה גם ללכת לאוניברסיטה, אבל אתה חייב גם לשלם על עצמך וגם לתת להורים מדי חודש סכום כזה או אחר.

הם יודעים שהם מעכבים אותך, הם יודעים שבגלל המצב הכלכלי שלהם עדיין לא נרשמת, למרות שכבר מזמן סיימת ללמוד לפסיכומטרי ואפילו הוצאת ציון מאוד יפה. היית חייב בעצם, המבחן עצמו עולה חמש מאות שקלים. הכל מוכן, כבר אין שום מחוייבות, העתיד מחכה לך - אבל אתה עדיין חייב לתת להורים שלך כסף. 

ההורים שלך הם זוג נחמד מאוד אתה לא מרגיש שהם מנצלים אותך - להפך, אתה מרגיש שלפעמים אתה לא נותן להם מספיק על הבית החם שבו אתה נמצא. אימא היא מנהלת משרד ואבא נהג משאית. יש לך אחות קטנה וחתול. דירת ארבעה חדרים שההורים שוכרים מאז ומתמיד. הם תכננו לקנות דירה - אבל אז בדיוק עלו המחירים. אבל לפחות יש לכם אוטו. הוא ישן למדי, עוד הספקתם לקנות אותו ולהשתמש בו לפני עליית המחירי המטורפת של הדלק. לא חשבתם אפילו על אחד חדש.

הייתם משפחה נורמטיבית לחלוטין פעם ויציבים כלכלית. היה לכם כסף אפילו לחו''ל. ההורים עבדו באותן עבודות, שני אנשים שפספסו את ההזדמנות שלהם להשכלה, עם שני ילדים, חתול, דירה ואוטו. לחלוטין מאזן נורמטיבי. שני אנשים שעובדים במשרה מלאה, הביאו בסה"כ שני ילדים ולא עשרה, והם אפילו לא דרשו דירה מפוארת או מכונית יד ראשונה - אבל הרי דירה ומכונית זו לא דרישה מוגזמת בכלל, לא? 

אבל עכשיו זה כנראה מוגזם, כי אתמול נקרע לך הג'ינס, ואתה קיללת בינך לבין עצמן שוב. אתה יודע שג'ינס זה דבר יקר, אלא אם אתה רוצה ג'ינס חד פעמי שהוא לא זול בהרבה ממילא. אתה עובד במלצרות ואתה חייב ג'ינס. אז אתמול קפצת לקנות ג'ינס. למזלך היה סייל - השגת ג'ינס ב-200 ש''ח. פעם חבר שלך אמר לך שאם אין לך בעיה עם סקיני שתלך לקנות ג'ינסים של בנות; הם זולים יותר. 

אתה חושב לעצמך שלא הלכת לעשות קורס פסיכומטרי, ואתה קונה לפעמים את הלחם בסופר ולעולם לא קונה ''סתם משהו טעים''. שני ההורים שלך קורעים את התחת שלהם בעבודה - אבל למה לעזאזל שתקנה סוכריות? אתה תקנה כיכר שעולה חצי שעת עבודה, ואתה תקנה חלב שיכסה את שעת העבודה הזו, ואתה חייב לקנות גם פחמימות, חלבונים, שומנים וויטמינים. למה לעזאזל מחירי הפירות יקרים כל כך? למה לעזאזל 13 תפוחים עולים 35 ש''ח? אתה מוציא גם קצת מהכסף האישי שלך, למרות שההורים שלך הביאו לך את הכסף לקניות. אתה לא יכול להודיע להם ששוב העלו את המחירים.

כשאתה מתיישב לשתות קפה ולדלג על ארוחת בוקר, כי קצת חבל ואפשר לאכול ארוחת בוקר בעבודה, אתה רואה את תלוש המשכורת של ההורים שלך. 

מתוך משכורת הלא גבוהה של אבא שלך הורידו לו כ-1000 ש''ח מיסים, עם אימא שלך המצב דומה. מס הכנסה, וביטוח לאומי, ואולי יש עוד מיסים, אתה לא יודע ולא רוצה לדעת אילו גופים שותים מכם את כמויות הכסף המטורפות האלו.

על השולחן יש עוד דפים עם מסגרות אדומות. מיסים, תשלומים, ביטוחים. מיסים שאתה לא רואה לאן הם מגיעים, תשלומים מופרזים שלא נראים לך בכלל הוגנים, וביטוחים שממילא לא עזרו לך יותר מדי.

לפעמים אתה תוהה למה אתם בכלל מחזיקים אוטו ואת ביטוח הרכב שלו. ממילא הדלק מזנק פלאים, אמנם מחיר התחבורה הציבורית גם הוא עולה, אבל לפחות ככה אתה לא משלם על חנייה. אתה מופתע מעצמך שאתה מתחיל לחשוב על מחירי חניות. כל כך הרבה כסף הולך על הכל, הכל כל כך כל כך יקר, אז אתה חייב לחשוב עם עצמך על מחירי חניות, אתה חושב לעצמך.

אין לך הרבה כסף. בסה"כ הצלחת לחסוך לשנה הראשונה של האוניברסיטה, ויש לך אפילו עוד קצת באיזשהו חסכון, ואתה בכל זאת לא מוותר על בירה בימי שישי. לפעמים ימי חמישי או ימי שבת, כי אתה צריך לעבוד בשישי; זה אחלה כסף. אתה גם קונה לעצמך חפיסת סיגריות לימי שישי. אתה לא בדיוק מעשן, רק לפעמים, ואתה מופתע שסיגריות עולות 30 ש''ח. אמנם אתה יודע שכולם מתנגדים ומשום מה חושבים שזה השטן החוטא והמרושע בכבודו ובעצמו, אבל 30 ש''ח? אתה בולע רוק ומשלם בכל זאת. אתה חייב להשתחרר, אחרת המחשבות על העתיד יהרגו אותך מבפנים. אז אתה שותה ומעשן וצוחק על לקוחות מצחיקים מהעבודה שלך. מזמן לא קראת ספר, אפילו לא ראית סרט. אתה עובד כל הזמן ועוזר להורים שלך. הם לוקחים כל הזמן שעות נוספות בעבודה, ואחותך הקטנה צריכה עזרה עם לשון, אז אתה יושב בבית ועוזר לכולם.

אתה לא מספר על זה לאף אחד מהחברים שאתה בקושי מכיר שיושבים, שותים ומעשנים ביחד איתך. לקוחות מעצבנים ומצחיקים זה נושא טוב מספיק. אתה נקרע מבפנים, ושואל את עצמך מדי פעם, ברגעי דומייה בקושי מורגשת, האם אלו החיים? 

ובשברירי השניות האלו אתה שואל את עצמך אלפי שאלות. אני יכול בכלל לרכוש דירה? מה לעזאזל אפשר ללמוד שייתן לך כסף? למה לי לקנות אוטו אם הדלק ישאב מממני כל חסון אפשרי? למה מחירי האוכל תמיד עולים? למה מחירי הבגדים הסטנדרטיים גבוהים כל כך? למה מס ההכנסה לוקח ממך את כל הכסף? למה מחירי הנסיעות עולים? למה המע''מ עולה? למה המינוס גדל? למה לעאזל לא לעבור את חריגת המינוס שלך זה המינוס החדש, כאילו להיות במינוס זה מצב נורמטיבי לחלוטין שכולם תקועים בו? למה לעזאזל זה העתיד שלך, ואנשים עובדים לא יכולים לאפשר לעצמם לחיות בכבוד? למה לעזאזל מצב נואש שבו אבא לא עבד שלושה חודשים הוביל למשהו שכזה? למה עכשיו הוא צריך להרוג לעצמו את הבריאות בשביל לעשות שעות נוספות? למה לא שילמו לו מספיק? למה לא נתנו לו מספיק? למה לעזאזל אתם צריכים לעזור גם לסבתא וסבא כי הפנסיה שלהם היא קרוב ל-2000 ש''ח? למה כולם לוקחים לך את כל הכסף, טוענים שזה יהיה טוב ושהחיים שלך עוד מעט יעלו, אבל אתה לא רואה מזה כלום?שום דבר בכלל? 

הכל לעזאזל עולה והחיים שלך מתגלגלים לפח הזבל. אתה יודע שזה עניין של תקופה עד שההורים שלך ייתאוששו, אתה יודע שעוד שנייה הם ייצאו מזה והכל יהיה בסדר. אתה יודע שהכל בסה"כ בסדר. 

אתה הולך לעבודה שלך, משתדלת ללכת ברגל, לא תמיד לקחת אוטובוס. אתה מסתכל על העננים היפים של הבוקר, ואומר לעצמך תודה לאל. תודה לאל שאתה בכלל לא נחשב לעני.