קשקושי פילוסופיה נכחדת

כבר ציינתי בעבר שאני לא אוהבת לדבר על אהבה ויחסים. הנושא הזה נראה לי אישי, פרטי, ושלא אמור לעורר את הפופיק של אף אחד. ובכל זאת, יש מסביבי איזו מגמה, שאולי בסה"כ לא שמתי לב אליה בעבר כיוון שאני נוטה לבחור לאילו דברים לשים לב, של אנשים מתפשרים. המון מאות אלפי זוגות מתפשרים. ומצד שני, המון מאות אלפי ואפילו עוד יותר זוגות, או יותר נכון רווקים או זוגות צעירים, שיש להם דרישות הזויות שכאלו. 

אני לא אומרת הרי שאתם לא בסדר וראיית העולם שלי על הזוגיות תקינה. כמובן שזה מה שאני חושבת בסתרי לבי, ובכל זאת, אני לא אעיד על כך בפומבי, אלא פשוט אתמרמר על סדר העדיפויות הפופולרי שנחשפתי אליו. 

שאלו אותי לפני כמה ימים למה אישיות וחכמת האדם חשובה יותר מהיופי שלו. הרי הכל בסה"כ ניתן לבחירה, והכל בסה"כ מולד בצורה כזו או אחרת. אישיות כזו וכזו היא מולדת ונרכשת באופן טבעי, היופי והטיפוח גם הם, ואפילו חכמת האדם פועלת לפי אלמנטים אלו. יש כאלו שבורכו ביותר, יש כאלו שצריכים להתמודד עם פחות, יש כאלו שלא קיבלו שום דבר חיובי ויש כאלו שהיית רוצה לראות בגיהנום, כי הרי בני אדם הם לא טיפוס מפרגן במיוחד. 

עניתי שאין הבדל ממשי. לאיש השיח שלי הייתה זו הפתעה גדולה, כיוון שאני האדם שמעיד על עצמו שאיננו מתייחס לנתונים חיצוניים. אני כל כך קיצונית, שאם לא הייתי במערכת יחסים, הייתי מנסה לצאת עם נשים ולהימשך אליהן. אתם אולי חושבים שזה לא אפשרי, אבל זה אפשרי בהחלט. כבר הצלחתי לגרום לעצמי להימשך אל אופיו של כל גבר בטעמי מבלי להתייחס לנתוניו החיצוניים, ותאמינו לי - הייתה לי שם עבודה קשה. ובכל זאת - הצלחתי; אני לא מתייחסת לנתונים חיצוניים, וככה זה. אני לא נולדתי ככה, אני לא בורכתי באיזה טוב לב וחוש צדק כנים ואמיתיים. בתור ילדה אהבתי דמויות של בנים כי הן היו יפות, בתור אישה צעירה אני נטרלתי את החלק האנושי הזה שבי. 

ובכל זאת, איך טענתי שאין הבדל ממשי לבין אידיאולוגית המראה שלי לא סותרות אחת את השנייה? התשובה בסה"כ פשוטה. יש בכל נתוני האדם את אלמנט הבחירה. אני ראיתי בנות מכוערות; דיאטה, איפור, תוספות שיער או החלקה ועוד מגוון ענייני טיפוח שאני לא בקיעה בהם - מסדרים אותה. גם בטי המכוערת הייתה מכוערת, ואני מניחה שבסוף היא הפכה ליפה. ככה זה, אפשר לעבוד עם יופי. 

אדם טיפש יכול לקרוא, לשחק במשחקים ולדבר. הוא יכול ללמד את עצמו לחשוב, הוא יכול ללמד את עצמו לנתח ולעבוד עם אינפורמציה. אנשים שכאלו יוצאים חכמים להפליא, אגב. יש איזה דבר קסום שגורם להם, עקב המסע שלהם, להבין יותר טוב מאלו שנולדו עם תכונת ההבנה והאינטליגנציה. 

אדם עם אופי רע יכול להיות אדם עם אופי טוב בתהליך שינוי עצמי, בתהליך של חשיפה לאחר ולתרבות, בתהליך שיכול להסתיים גם אצל הפסיכולוג - אבל תהליך השינויי ברור.

אז הינה, שלושה אלמנטים חשובים בדמות האדם - שלושת מולדים וניתנים לשינוי. אנשים נמשכים לשלושת האלמנטים האלו. אז למה לעזאזל אני פוסלת חד וחלק את אלמנט המראה החיצוני?

בגלל שהוא סתום. חד וחלק - הוא סתום. הנתונים של המראה מאוד ברורים, ואין באמת מה לעשות עם זה. העניין של המראה סתום בגלל הדרישה האנושית, והדרישה האנושית היא אדם לדבר איתו, לסמוך עליו, לבטוח בו, להנות איתו ולהקים איתו משפחה. ויש עוד דרישה לאדם - והיא סקס. בשביל סקס אתה צריך להימשך לאדם שמולך. לדעתי המקסימום הוא שהאדם ייראה אנושי, כלומר אדם חולה או מעוות, או אפילו מאוד שמן - לא נראה לנו בגדר אנושי, לכן אותם לא אוציא מהמשווה של הנתונים החיצוניים. אבל כל שאר האנשים, המכוערים מאוד והיפים מאוד - הרי יש איזה קסם בהתנהגות ובחכמה, שיכול להוציא מאיתנו את המיץ, אם רק נתנער בקלות ושיכרון היופי, שיגרום לנו להימשך אל המכוערים. 

קשה להתנער מהיופי. היופי הוא ממכר, היופי הוא משכר, היופי מהפנט אותנו וגורם לנו לעשות דברים כל כך מגוחכים. בנים שמתנהגים כמו בהמות בשביל זוג ציצים, בנות שיושבות בבית שעות ובוהות בתמונות ''בים'', רק בשביל לראות אותו בלי חולצה, בפתטיות מוגזמת לעיתים. במהלך ההיסטוריה נשים יפות הפכו אותה ללא ספק, ואפילו ליופי הגברי הייתה השפעה. כמובן שלא אתמם - גם אותי יכול לכשף גבר יפה, ולמזלי אני ניזונה מיופי יום יוםף אבל הרי בכל זאת - אלו פעולות כל כך פשוטות, הפוקנציות הממשיות של היופי והחיצוניות מצומצמות מאוד; ובכל זאת, אנחנו גורמים להן להיות דבר כה חשוב בהחלטה שלנו. 

כשחברה מכירה מישהו חדש, כל חברותיי מסביב מבקשות תמונה. ''הוא מכוער'', הן טוענות. אבל הלו, רגע, איפה השאלות על התחביבים שלו? על הדעות שלו והרעיונות שלו? על טוב הלב שלו לעזאזל? אבל הינה, החברה שהראתה לנו את הבחור החדש נבוכה, כי זה מביך להידלק על מישהו מכוער. 

אי אפשר להגיד שאנחנו לא מתפשרים לגבי מראה חיצוני, כי הרי בכל זאת העולם שורץ אנשים שאלוהים לא ברא להם חזות יפה, אבל הדגש וההתעסקות קיימים. מצד שני, התחלתי לשים לב על מה אנשים מתפשרים. אנשים מתפשרים על בגידות, על רצונות מנוגדים, על פגיעה מתמשכת והרגשה רעה שבני הזוג נותנים לשני. אני עצמי במערכת יחסים ארוכה, אני יודעת מה זה להתפשר על התכונות הרעות של בן הזוג בגלל שהתכונות הטובות שוות את המאמץ, אבל לוותר על:"הוא לא רצה להיפגש כי הייתי במחזור והוא רצה סקס"?! או על "לא ראיתי אותה חודש בגלל הצבא, אבל היא אמרה שאין מה לעשות ושהיא לא יכולה לראות אותי, יש לה אנשים אחרים לראות"?! אבל שמעתי אינספור פעמים, לעזאזל אינספור פעמים, אנשים מדהימים שנפסלים בגלל שהם נמוכים ושמנים, או הפנים שלהן לא קורצו מהחומר הטוב ביותר. 

מובן שלאנשים יפים יותר קל יותר. כשהייתי יפה יותר היה לי קל יותר. השגתי דברים בחינם, נכנסתי למקומות של מבוגרים, קיבלתי המון אהבה ותשומת לב. זה היה פשוט, זה היה קל וזה היה מהנה. אבל זה רעיון נורא. זה רעיון נורא שבגלל זוג ציצים אני יכולה לעשות דברים שאחרים לא יכולים לעשות. אני בסה"כ נולדתי עם זה, וגם אם טיפחתי את זה - אלו דקות ספורות להנאת האחר. במה תרמתי לעולם? מה עשיתי לטובת העולם? מה עשיתי למען האחר ואיך בדיוק שיפרתי את עצמי?

מעבר לכל הדרישות, מעבר לכל הסקס והיופי המשכר - העניין שלי הוא אדם להזדקן איתו. כשאתה זקן אתה לא יפה, בעיקר אפשר לראות את הדבר על נשים. אז על זה אנחנו מתעכבים? על יצירת מערכות יחסים סתומות ולא מתפקדות שמתבססות על נתונים שממילא יעלמו והם ממילא כל כך שטחיים וחסרי תוכן, רגעיים וללא השפעה חיובית ארוכת טווח - במקום יצירת קשרים חזקים, אמיתיים וכנים, בשביל שסוף סוף אנחנו ימצאו בן זוג שיוכלו באמת לסמוך עליו ולאהוב אותו. להיות מאושרים ביחד כי אתם ביחד, בגלל אינספור נתונים ומשתנים הקשורים לפנים האדם: טוב הלב שלו, חכמתו שהוא פיתח בדרך זו או אחרת (אם הוא בורך באינטליגנציה או לא זה עניין אחר ושטחי באותה המידה כמו מראה חיצוני), רעיונותיו, יצירותיו, אהבותיו וצרותיו. לא בגלל זוג ציצים או קוביות.