קשקושי פילוסופיה נכחדת

אני במסע השלמת פערים עם החברה האנושית, אז אני קוראת כל מיני דברים ש''חייבים לקרוא''. כולם מקשקשים על שיר של אש ושל קרח אז קראתי את הספר הראשון, ומאוד נהניתי, לכן הפסקתי לקרוא בשביל לנסות להאריך את הסדרה כמה שיותר. החבר המקסים והמשכיל שלי הזדעזע, וכשלקחתי את שר הטבעות הוא אמר לי בפירוש שאת שר הטבעות קוראים ברצף, "לא כמו שאת תמיד עושה והורסת את הסדרה". כמובן שהכל היה בחוש הומור, אבל לקחתי את עצתו ללבי, ולקחתי את כל שלושת הספרים מהספרייה. 

אני אוהבת את ההוביטים והעולם מקסים ושופע, ובכל זאת - כל מי שתמיד אמר לי שמאוד קשה לקרוא את טולקין בגלל שהוא מתעכב על פרח במשך חצי עמוד טעה. לא היה עד כה תיאור פרח אחד, באמת שאפילו לא אחד, אבל לטולקין יש אכן אובססית תיאור; היא פשוט אחרת.
הוא כל הזמן מתאר גבעות. יש כל הזמן גבעות. הוא לא מדלג על כלום ומפרט כל העולה על דעתו של איש אשכולות מן המניין: מה צבע הגבעות, מה גובה הגבעות, מה יש על הגבעות, מה יש מתחת לגבעות, איפה הגבעות נמצאות ביחס לשמש, ולכוכבים, ולירח, ולהיסטוריה, ולגבעות נוספות. גבעות גבעות גבעות. הספר הזה הוא ארבעים אחוז עלילה, עשרה אחוז שירים וחמישים אחוז גבעות. 

בלי שום קשר לכך שלקחתי את שלושת הספרים - אני רוצה לסיים את ספרי הגבעות וההוביטים האלו ברצף, ואז לראות את הסרטים, ולראות כמה זמן במה נתנו שם לגבעות.