כשהייתי צעירה וחמודה יותר, הרבה הרבה יותר מעכשיו, חשבתי שלקנות פרחים לבחורה שאתה אוהב, או לפחות נמצא איתה באיזשהי סיטואציה שהיא זה ממש מקסים.
פעם אחת זה קרה גם לי! קיבלתי באמת פרחים (לא מאבא!) מבחור שיצאתי איתו והתלהבתי מהעניין באופן אובססיבי וקצת קיצוני. זה קרה לפני שלוש שנים, כשהייתי בת 17 נחמדה וחביבה ומטופחת, ועכשיו אני הרי קוץ בתחת של כמעט כל אדם שעובר לידי (אני מרגישה לפעמים קוץ תחת אפילו כאן, בחיי). אני בהחלט לא מבינה את המנהג הזה, שנראה לי מטופש ומיותר.
כמובן שיש יופי בלהביא לאדם שאתה אוהב משהו יפה ומושקע, אבל קודם כל -
א. אני לא אוהבת את תרבות הדייטים ותרבות מערכות יחסים בכלל. אין סיבה שהגבר ישקיע באישה בארוחות, כספים, רעיונות לבילויים, מתנות קטנות וגדולות ושלל של בדיחות - והאישה תשקיעה בדיאטות, בגדים ועקבים. זו נראית לי מערכת יחסים קלוקלת להפליא. שני הצדדים צריכים להשקיע באופן דומה על סף זהה, ואין סיבה שגבר הוא זה שיבזבז את הכסף שלו על שטויות לבחורה ושהצד של הבחורה יהיה טיפוח טיפוח טיפוח.
ב. אם כבר מתנה, מה לעזאזל עושים עם פרחים? כן, זה יפה והכל, אבל זה נורא יקר ומתקלקל ממש מהר. זה לא טעים, זה לא נצחי, זה לא משהו שאפשר לעשות איתו משהו חוץ מלהסתכל עליו המון זמן - ואז הוא מת.
ג. אני בפירוש נגד שימוש בטבע ובחי למטרות יופי. אין לי בעיה שיקטפו פרחים בשביל תרופה, אבל הרעיון של קטיפת פרחים לשם נוי רגעי בהחלט נראה לא נכון בעיניי.
אבל עציץ זה רעיון מקסים למתנה.
שני המינים יכולים לפנק את בני הזוג שלהם בעציץ קקטוס מקסים וקומפקטי, שלא עולה יותר מ10 ש''ח. הוא לא צריך השקעה מיוחדת כי הוא קקטוס, הוא לא מת לעולם, הוא מקשט את החדר שבו אתם שוהים והוא לא מוות חינם של חיי למען נוי רגעי!
תקנו קקטוסים זה לזו, לא פרחים!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Faust