קשקושי פילוסופיה נכחדת

ליהודים תמיד יש בעיה כשלא יהודים מדברים על השואה, או דנים על השואה, או אפילו מצניחים את השואה. ליהודים יש גם בעיה שהופכים את מלחמת העולם השנייה לאיזה אסון משותף, ולא לאסון היהודים. כאילו לא מתו עוד מיליוני אנשים. כאילו לא נכבשו עוד מיליוני אנשים. כמובן שהאופן היה מעט אחר ואת היהודים באמת שנאו, אבל היו עוד קבוצות שנפגעו, ואפילו מאותה שנאה בדיוק. 

עכשיו הונגריה מצניחה את השואה באיזה מוזיאון, ויש גם יום זיכרון, ומשום מה היהודים נורא כועסים, כי "הונגריה מנסה להתנער מהאחריות שלה" ו"יד ושם לא הוזמנו" והכי נורא - "אין להפוך את מלחמת העולם השנייה לאסון שכל ההונגרים סבלו ממנו, מבלי להזכיר את הסכנה החריפה שהיהודים היו בה". עם כל הכבוד ליד ושם - הם לא חייבים להיות מוזמנים, ולדעתי יהודים צריכים להפסיק עם הגמול לדורות הזה. היו אנשים רעים בהונגריה כמו שיש עכשיו ויהיו לנצח. גם במדינת היהודים, שסוף סוף מצאו מדינה, לא מתנהגים יפה לפליטים ומסתננים. כמובן שרבים טוענים:"אבל ישראל מותקפת ואין לנו משאבים" - אז במלחמת פאקינג עולם לעוד מדינות לא היו, אז מספיק. ריאליזם והומאניות לא תמיד עומדים זה ליד זה, וטוב לב הוא לא דבר כה נפוץ. אכן היו אנשים רעים, אבל ממשלת הונגריה של היום לא צריכה להתנצל על אף שיתוף פעולה של הונגריה עם הנאצים בשום מקום, טקס או שלב שהוא. האנשים שיושבים שם היום הם לא האנשים שלחמו בנאצים, נכבשו על ידי הנאצים, מרדו בנאצים או שיתפו פעולה עם הנאצים. כמו שממשלה לא יכולה להתפאר על הישגים לא לה, כמו שלום, או אסטרטגיה מבריקה, או אידיאולוגיה אנושית ספיצית לתקופה שהיא. 

היהודים מאוד קנאים למלחמת העולם השנייה. מצד אחד, אפשר להבין למה, כל הרוע האנושי האפשרי יצא על העם המסכן הזה שממילא לא היה לו לאן ללכת. קרו עוד שואות כמובן, אבל עצם העובדה הזו לא מקטינה את הראשונה או מגדילה אותה, וכך הן האחרות. שואה ואסון זה לא דבר שאפשר לעמוד על כמות הטרגדיה שבו, כמות הסבל והייסורים. טיפשי ולא אנושי יהיה להגיד:"שואת היהודים אכזרית יותר משואת הארמנים". אולי שיטת הרצח יכולה להיות אכזרית יותר, אבל כפי שתמיד אמרתי על הנשק הכימי בסוריה - זה משמעותי אם המוות מתרחש עם גרזן או עם גז? זה משמעותי אם תינוק נרצח בעזרת רובה או ידיים חונקות? כמובן שיש עוד אלמנטים נוספים, אבל בסה"כ להשוות בין אסונות תמיד נראה בעיניי דבר טיפשי ופשוט לא נכון מבחינה מוסרית. ואפילו אם ליהודים היה הכי קשה והכי רע במלחמת העולם השנייה - דבר שרבים יכולים להסכים איתו ודבר שרבים יכולים להתנגד לו - אין ליהודים להיות קנאים כל כך להיסטוריה שלהם. עוד דבר שהעם היהודי ונציגיו עושים לא נכון הוא האשמה ותזוכרת. הגרמני תמיד יהיה אשם, ואוי לכם לשנוא את היהודים, כי תראו מה קרה בשואה. זה לא רעיון מוצלח למדי מטעמי, כי הרי זה גורם לעוד סכסוכים ועוד שנאת שווא על רקע מוצא וגזע - ואוי, כי תראו מה קרה בשואה. 

אני יודעת שכבר דיברתי על הנטייה היהודית, ולמען האמת הישראלית יותר להמשיך להאשים ולהמשיך להזכיר, אבל דווקא השמרנות היהודית לגבי היסטוריית השואה היא זו שמרתיעה אותי בעניין הזה. היהודים כועסים כשעושים משהו שקשור לשואה ולא מזמינים אותם (למרות שתמיד מזמינים אותם). כמו שרבים אחרים כועסים כשמישהו מבקר את תרבותו לא שלו, או מישהו אפילו מטפח את תרבותו לא שלו.

פעם אחת כתבתי כאן על צוענים, ומישהי כתבה לי שאני לא יכולה לשפוט כי אני לא צוענייה. פעם אחרת כתבתי משהו על הומוסקסואלים, ומישהו כתב לי שאני לא יכולה להבין כי אני לא הומוסקסואלית. פעם אחרת כתבתי משהו על נשים, כשעוד כתבתי בלשון זכר, ומישהי אמרה לי שאני לא יכולה להבין - כי הרי אני לא אישה.

ברור הוא שמנקודת מבט אישית את הנושא אתה מבין אותו הרבה יותר טוב, אבל זהו? כאן מערכת השיפוט והביקורת שלנו נגמרת? בחוויה אישית? האדם איננו יכולים לבקר היסטוריה של אחרת, ואפילו ממש לשפוט את מעשיו, אם הוא לא היה שם? 

כלומר, אם אני אומרת מילת ביקורת שהיא על עם או קבוצה לא לי - אני הופכת לממש לא בסדר. כאילו זה בסדר רק לשנוא את עצמך, אבל לא אחרים.
במהלך ההיסטוריה היו הרבה אוטו-אנטישמים, אבל אנחנו לא מזכירים אותם. במקום זה אנחנו חושבים שוגנר היה נאצי, כשבעצם היו אוטו-אנטישמים רבים שעשו הכל בשביל להסיר מהם את חותם ההיסטוריה והדם היהודי. הם לא אהבו יהודים, הם שנאו יהודים. אבל אם אתה יהודי זה בסדר.

כמו שזה ממש בסדר לבקר התנהגות של הומוסקסואלים טיפוסיים אם אתה אכן כזה. אם אני מתאר את כך שאופי הפקאצה הזה מרגיז אותי, אז אני הומופובית של ממש. ואם אני מבקרת את העניין בצורה אינטלגנטית ונעימה - אז אני לא אבין, כי אני לא שם.

באופן העמוק יותר, שהמתייחס יותר להיסטוריית עמים - אנשים לא משתפים זה את זה בהיסטוריה שלהם. כלומר,כמובן שלכל אחד יש היסטוריה משלו ולה גוונים משלה, לכל אחד יש מסורת ולכל אחד יש תרבות. אבל לעולם אף עם לא יזכור דבר מה של עם אחר, ולעולם עם לא ייתן לאחר להנציח אותו או להשתמש בהיסטוריה שלו. כמובן שאם אנחנו משתמשים בבני מיעוטים שאין להם מילה בדבר, כמו טקס לזכר שואת האינדיאנים בישראל - אין באמת נזק. אבל אם יהיו אינדיאנים מסביבי הם ממש יכעסו עלי, כי מה אני הלבנה והסלאבית יודעת בכלל על שואת האינדיאנים. בפועל, אני יכולה לדעת הרבה יותר מהם עם כמות האינפורמציה הנכונה, אבל אני והמאמץ שלי לעשות להם טקס זכרון יהיו לשווא בגלל הקבוצה שאני בעצם בעדה.

אנחנו גם כועסים אם מישהו משתמש בתרבות שלנו ולא שלהם. אמנם יש כרגע מגמה אישית של שיתוף תרבויות, אבל אפילו בישראל, שהמצב מכריח אותנו להתערבב והמדינה ממש דוחפת עלינו לעשות את זה - אנשים ממש נרתעים מתרבויות זרות ושימוש בהן. למשל, היה בחור נוצרי מוצהר שהגיע לישראל מתוך העבודה של אחד ההורים שלו. הוא לא היה יהודי והיהדות לא דיברה עליו, הוא לא היה רוסי מסכן ורבע יהודי שמאוד מנסה להשתלב. הוא ידע מאיפה הוא הגיע והוא ידע מה מערך האמונות שלו, ובכל זאת - הוא ממש אהב את הסמל של מגן דוד ואת דוד. אין לי מושג למה, אבל הוא אהב את סמל מגן דוד כל כך שהוא קנה לעצמו כזה ושם כזה על עצמו. אנשים גסים אמרו לו להוריד את זה כי הוא לא יהודי אז מה הוא מבין, וגם הפחות רדיקלים וגסים מהם פטפטו שהוא טיפש והוא לא צריך להיות עם מגן דוד. 

אנשים גם נוטים ללגלג על אנשים שמתנהגים כמו ''רוסים'' או כמו ''כושים'' או כמו ''אמריקאים'' כשהם בעצם לא. אבל למה להם לא להיות מסוגלים לבחור את דרכם שלהם? ואם אני, לבנה יותר מהלבן עצמו, מתחברת לתרבות קונגו - מדוע עלי לנהוג אחרת? כי נולדתי ממקום אחר? כי כך צבע עורי ודם משפחתי מגדיר אותי? אלו שטויות, אני אפילו לא אוהבת את התרבות הרוסית, רק את היצירות של רוסים שבעצם לא אוהבים את התרבות הרוסית. 

באופן טבעי ובהסברים אנתרופולוגים ארוכים וסבוכים - אנחנו יורשים את התנהגות ההורים שלנו. את מערכת האמונות שלנו, את מערכת הערכים שלנו, את המוסר שלנו, צורת ההתנהגות שלנו, הרגלים שלנו, מה אנחנו אוהבים ומה לא. ובכל זאת - הידע וההתפתחות האנושית גרמו לדבר קסום שקוראים לו מחשבה, יצירה וביקורת. האם אדם לא יכול להזדהות עם אדם על אף שלא קרה לו דבר באמת רע? מדוע הערכים הגזעניים שלנו התפתחו אך רק לגבי שנאה? מה עם אהבה ונתינה לאדם לבחור הוא עצמו את התרבות שלו מבלי להתבסס דווקא על המסורת שלו? או לשלב בין תרבויות? מדוע אנחנו לא נותנים לאחרים לטעום אישית מההיסטוריה שלנו, בדיוק כמו שהיהודים כעסו על ההונגרים שהם מארגנים טקס שבו כלולה היסטוריה יהודית? מדוע לא לדעת את זה?

 במקום ללמוד אך ורק על התרבות שלך, יש ללמד בבית הספר על הרבה תרבויות, לתת לילדים צעירים ללכת אחרי אמת פנימית נסתרת ונטיות טבעיות (אם מושגים כאלו אכן קיימים), מבלי לכבול אותם בתרבות ובמוצא. זה רעיון מסובך ולעיתים נשמע כמו רעיון לא הגיוני - אבל אני בכלל לא רוצה להרגיש רוסיה או יהודיה, אני לא אוהבת את התרבויות האלו כל כך. אני לוקחת מהן את הדברים שאני אוהבת, אבל אני לא אוהבת אותן. יש עוד ילדים רבים שהיו בוחרים בתרבויות שונות מתרבות מוצאם אם היו נותנים להם את הידע ואת הזכות למחשבה ולבחירה. 

יום אחד, אם באמת יהיה לי את האומץ ואת התושיה הכנה ביותר להיות מורה, אני אושיב את כל התלמידים שיביאו לי בכיתה ואלמד אותם על כמה תרבויות, כולן מגוונות ושונות אחת מהשנייה, כמה תרבויות עיקריות וגדולות מכל קצוות העולם. אבקש מהם לכתוב לי אילו רעיונות מצאו חן בעיניו בתרבויות האלו, ואילו לא, מה הם היו מאמצים לעצמם, ומה לא. ועוד יותר - הייתי שואלת אותם אילו רעיונות שהם מכל התרבויות האלו יותר נראים לו נכונים או טובים מהרעיונות של התרבות שהוא שייך אליה, ומערך האמונות התרבותיות והחברתיות שלו. אתן לתלמידים שלי את זכות הבחירה, ולא אגדיר אותם על פי דם הוריהם, אלא על פי רצונם ומחשבתם. אתם להם להתחלק בתרבות שלהם עם אחרים, ולקחת על עצמם רעיונות חדשים שלא קיימים בבית. אתן לאנשים לא אנשים, ולא ''גברים'', "נשים", "ילדים", "זקנים", "לבנים", "שחורים", "ערבים", "יהודים", "אמריקאים", "כושים", "סינים", "איספנים", "מוסלמים", "נוצרים", "יהודים", "אתאיסטים" והרשימה עוד ארוכה מאינספור. גם אם הרב עדיין ישארו בתבנית שאליה נולדו, כי זוהי הנטייה האנושית הנוחה והטבעית ביותר - לפחות הייתה להם את הבחירה, ולא הגיע מישהו והגדיר אותך, וגם לא שיתף אותם בחיים של אחרים.

מה אנחנו יודעים על אנשים אחרים בעולם? האם אנחנו יודעים מספיק? האם אנחנו בכלל רוצים לשתף אותנו ב''אנחנו'' שלנו? 

האדם מתחלק לקבוצות בני ברית וקבוצות יריבים באופן טבעי, למען האמת שהגדרה של ''הם'' ו''אנחנו'' כי מצב אופטימלי מאוד שבו חיי האדם ממש מתממשים, וכך האדם מתנהל, זו החיה שלנו. קשה לנו להתחלק במה ששלנו כי אנחנו קנאים לקבוצה שלנו, וקשה לנו לקבל משלהם כי השוני הוא היריב שלנו. ואמנם - לעולם לא קיבלתי את טענות הטבעיות, כיוון שעולם המסורת והדם הוא לא העולם שהייתי רוצה לחיות בו. אני לא רוצה להיות ''אישה רוסיה יהודיה'' או ''אישה רוסיה גויה'' (תלוי את מי שואלים), הייתי רוצה בסך הכל שהתייחסו אלי כמו אל אדם. ומתייחסים על אדם על פי האהבות שלו, הצרות שלו, החיים שלו, המחשבות שלו, הרעיונות שלו, המעשים שלו והרגשות שלו. אני לא אישה, אני לא רוסיה, אני לא יהודיה או גויה, אני אדם. וכך בדיוק אתייח גם לשאר.