אני לא יודעת מה יעשו בעניין של ישרא-בלוג, אבל אחרי שקראתי את הפוסט של ציפור מדבר לגבי סגירת ישרא-בלוג, היה לי חשק לכתוב על הנושא המדובר ביותר לעכשיו בעצמי.
אני לא כאן הרבה זמן. כשרק פתחתי את הבלוג תכננתי תכניות אחרות לחלוטין לגביו: תכננתי לכתוב המון ותכננתי לכתוב על הכל. מבחינת התכנית הזו לטעמי הצלחתי למדי. אבל הייתה לי תכנית נוספת - והיא לנסות להשקיט את נפשי הבודדה. כלומר, הנחתי שבגלל שבסה"כ אני כותבת בעיקר על דעותיי אנשים יכעסו, לא יסכימו ואף ישנאו את תכניי ואת אישיותי, אבל הנחתי שיתווצרו דיונים סוערים, אך מנומסים, והנחתי שאנשים שגם כן חסר להם הדיון האינטלקטואלי, או אנשים עם תחומי עניין או דעות דומות לשלי יתפסו איזה מקום בלבי. מעולם לא הייתי נגד התחברות וירטואלית, לדעתי זו דרך מצויינת לרכוש חברים. החברים הראשונים שלי בישראל היו מפורום יוגיהו שהייתי פעילה בו בכיתה ה', כך שיש לי ניסיון של שנים בתחום, ולעולם לא פחדתי מאנשים חסרי פנים. להפך, הפנים לא עניינו אותי, אבל הפוטנציאל של התוכן, הרי לכולנו יש בלוגים, הצית אותי וגרם לי לשוטט בין בלוגים, או לקוות לאימייל מפעם לפעם. תקווה נאיבית, כמעט כמו תקווה וציפייה של ילד.
אמנם אני כאן רק כ-10 חודשים, וזה לא הרבה זמן בכלל. ובכל זאת, הרגשתי שאין זהו מקומי. כולנו כאן בלוגרים. נכון שלא כולם כותבים(שזהו החלק הקרוב לעולמי) ויש כאן בלוגים של צילום, הגשות (מעולם לא הבנתי מה זה) וכו' - אבל בכל זאת ציפיתי להתחברות שהיא, לדיון שהוא, הן על רגשות, הן על פוליטיקה, חברה ואפילו סקס.
בפועל, הרגשתי שאני תקועה כאן, שהאוכלוסייה לא התאימה לי. אמנם תמיד חשבתי שזה משהו בי, שלא ממהר להשתייך למרות כל רצוני העז, וזו עדיין דעתי, אבל בפועל הרגשתי שכל תכנוניי להפוך לבלוגרית רצינית עלו בתוהו. המשכתי לכתוב ולהעמיק, אבל בכל זאת הרגשתי בת מיעוט, שגם עם המיעוט היה לי קצת קשה.
קודם כל, לא ידעתי מה לעשות עם כל הסקס ששורץ בישרא. סקס זה בסדר גמור ואני אפילו אוהבת סקס בעצמי, סקס זה גם נושא שמעניין אותי להתדיין עליו לעיתים, אבל כאן הרגשתי שאין לי סיכוי בכלל מול פוסטים על סקס. אני עם עצמי, לא בלוג דעות שהוא (שיש כאן המון בלוגי דעה מרתקים). האמת הכנה היא שחיי האישיים לא מעניינים, שחיים פרטיים זה לא נורא שמעניין אותי ככלל, אך אני לא מבינה מספיק בתחומי ענייני. לכן לא ממש ניסיתי להעביר עמדה עם אינטלקואל ברור, אלא בעיקר על דעות שמבוססות על חוויות של צעירה בת 20, שהן בעיקר העיתון (וידיעות אחרונות או ישראל היום, כי זה מה שבחינם 
) או שיחות בברים עם אנשים שאני בקושי מכירה. קיוויתי לפתח כאן בדיוק את האינטלקטואל, כיוון שביחסי ידידות אני נוראית למדי, אבל רב התגובות שקיבלתי בעיקר גרמו לי להתרגז.
הן לא גרמו לי להתרגז בגלל שדעת המגיבים הייתה שונה מדעותיי; זו סיבה טיפשית למדי להתרגז, בעיקר כשמדובר בדעות.
התרגזתי בגלל שימוש השפה והפגיעה האישית של הקוראים בכותב. אין לי מושג מדוע צריכים להגיד:"את מטומטמת" בגלל שלא מסכימים על נושא שהוא. מעולם לא כתבתי למישהו או על מישהו שהוא טיפש, למרות שאני מודה ומסכימה שחשבתי כך על כמה וכמה.
התרגזתי בגלל הניסיונות לניתוח פסיכולוגי על סוגיות של אי הסכמה. כפי שאמרתי באחת מהתגובות האחרונות שלי, כשכתבתי בלשון זכר (בהתחלה הניסוח היה "כשהייתי גבר", זה שיעשע אותי עם עצמי) רבים, בעיקר רבות, ניתחו אותי פסיכולוגית כמובן בהתבסס על הנתון שאני זכר. אני לא זכר, ומכאן למדתי שיש כל כך הרבה משתנים שאין לנתח אדם פסיכולוגית, ולהסיק מסקנות על התחושות שלו, רבדי הנשמה שלו וכו'.
הרגיז אותי שלא קראו עד הסוף, לא התעלמו ממילות מפתח. מילות מפתח כמו ''כן'' או ''לא'', כאלו שמשנות את כל פני הדברים. הרגיז אותי שאנשים לא קוראים שום חלקים יצירתיים. לאו דווקא שלי, פירסמתי כאן מעטים, אבל באופן כללי הרגשתי שאין כאן ממש מקום ליצירה, אלא אם מדובר בחמשיר. בדר''כ חמשיר על סקס, אבל אעזוב את נושא הסקס.
באופן עקרוני, או שלא התחברתי עם הישראבלוגרים, או שאני כותבת לא מוצלחת במיוחד, או שיש לי אישיות מתריסה. אני מניחה שזה שילוב, אבל גם אם מדובר באחת מהסיבות או בכולן: באופן אישי אני ממש לא עצובה שעלולים לסגור את ישרא, להפך, העניין הזה מלהיב אותי. מלהיב אותי אולי לנסות מחדש, אולי בבלוגיה אחרת, עם כותבים מעט שונים וקוראים מעט שונים, וגם אני בתור כותבת מעט שונה. מבחינתי אם דבר דרמתי שכזה יקרה אצטרך לחפש בעל כורחי מקום אחר לכתוב בו ולהשתלב בו, מבחינתי זו לידה מחדש. לידה מלהיבה, שבה אוכל ללמוד את עצמי ואת כתיבתי מחדש.
ולמרות שלא התחברתי, או שאולי פשוט עדיין לא הספקתי להתחבר, עם האוכלוסיה של ישרא-בלוג, בסה''כ אני מקווה שהמקום הזה לא ייסגר. הוא מהווה מקום סנטימנטלי, חברה שכבר נבנתה, פופולריות וקוראים שהצטברו, וכמובן גם מערכות יחסים תוך בלוגיות שכבר קיימו כמה וכמה שנים. בגלל שאני משתדלת בכל כוחי להיות אדם טוב, אקווה בשבילכם שיהיה לכך פתרון. עם עצמי אני כבר אחליט מה אעשה במידה והמקום לא ייסגר. אולי אפתח לעצמי בלוג עם קו אחר, או שאחפש מקום אחר לכתוב בו. כנראה שאתעקש להמשיך כאן, למרות שכבר צברתי מתנכלים למיניהם ואיפיון מסויים שלאו דווקא מוצא חן בעיניי. אבל תמיד אמרו לי שזה מה שהופך את זה לטוב. למרות שתמיד השוותי את זה לכך שאומרים שלדרוך על קקי זה למזל טוב - בשביל שהאחר לא יתבאס מזה.
אני מאחלת לכולכם בהצלחה עם המאבק, ואפילו נרשמתי לעצומה ולדף פייסבוק של ישרא. אנשי המחשבים שביניכם צריכים לחשוב, כי אני לא חושבת שמדובר ברעיון עקרוני שעצומה או פרוייקט תעמולה הם הפתרון הבלעדי אליו. מצד שני, אלו כלים מצויינים. אולי איש עשיר ייראה כמה האתר אהוב ופופולרי ויקנה אותו.
ושוב - בהצלחה 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Faust