קשקושי פילוסופיה נכחדת

אני בסה"כ אדם די שלו בנפשו בכל הנוגע לבני מיעוטים. אין לי בעיה עם אנשים על סמך הנתונים שהם נולדים איתם. יש לי בעיה עם תרבויות מסויימות ויש לי בעיה עם רעיונות מסויימים, אבל אלן הם בסך הכל דברים שניתנים לבחירה, לכן אני לא מגזירה את עצמי כגזענית, הומופובית, או אדם מפלה בכלל. 

אני מחייכת לכולם, בחיי. אני בעיקר מחייכת להומואים, בגלל שהם בדרך כלל מצחיקים נורא. אני מודה שלפעמים יש בכל השמחה הזו, ובטון הבלתי מוסבר הזה משהו שמרגיז אותי. אבל יש משהו שמרגיז אותי בכל אדם ואדם, ובדרך כלל הומואים גורמים לי לחייך ולצחוק, ככה שהם מקבלים נקודות.

לפני כמה זמן הכרתי הומו, שאת שמו כמובן לא אחשוף. הוא דתי, הוא יצא מהארון בבית ספר דתי. הוא מתמודד עם היותו הומוסקסואל בצורה טהורה ואמיצה, הוא חושף את עצמו ולא מתבייש מעצמו. הוא משלב בין האמונה שלו לבין הנטייה המינית שלו בצורה קסומה, ואני מלאת הערכה אליו. למרות כל ההערכה, לעולם לא ממש הצלחתי להתחבר אליו. הסיבה לכך הייתה מאוד פשוטה. סלחו לי מראש על הביטוי, אבל הוא דחף את ההומואיות שלו לכל מקום. הבנתי שזו הדרך שלו להתמודד, ושזה וודאי דבר לא קל, אבל לא הצלחתי להתחבר אליו כי נמאס לי לשמוע על גייז. ממש כך. רציתי לדבר על ספרים, ועל טיולים, ועל אנשים, ועל העולם, או לספר בדיחות אחד לשני, או להמציא סיפורים אחד לשני. אפשר גם לשתות בירה ביחד ולעשן, אבל הכרתי אותו בגיל שלא עושים את הדברים האלו. 

למרות שהייתה לנו חברה משותפת שהייתה קרובה גם אלי וגם אליו, ולמרות שנפגשנו שלושתנו המון פעמים, קיר ההומואיות תמיד היה שם. לבסוף כולם גדלו והתרחקו. החברה שלי התגייסה, אני עשיתי שטויות ואז הלכתי לעשות שירות לאומי, והוא, הקטן בינינו, עדיין למד בבית הספר. 

לא מזמן פגשתי אותו שוב. שאלתי אותו מה הוא עושה, והוא סיפר לי שהוא מתגייס ממש אוטוטו, ליחידה קרבית. שאלתי אותו אם הוא יהיה בסדר עם כל הגברים העירומים והחטובים, והוא אמר לי שכן, והתחיל לספר לי על הקשר שבין הצבא לבין היותו הומוסקסואל. למרות שזה היה הסבר מרתק, לא יכולתי להתאפק, ושאלתי אותו למה הוא תמיד דוחף את ההומואיות שלו לכל דבר. שאלתי אותו בערך ככה, רק עם עיטורים מנומסים. זו לא הייתה שאלה מרוע לב או עצבים שהם, שלא תתבלבלו. זו הייתה סקרנות מתפרצת טהורה. 

"אני רוצה שאנשים יידעו. אני רוצה שאנשים יידעו שאני הומו, שאף אחד לא יכול לשנות את זה, שככה נולדתי, או ככה נהייתי, זה לא משנה. זהו אני, ואלו התחושות והרגשות שלי, זו ההתנהגות שלי, ולאף אחד אין את הזכור לבקר אותי או לשנוא אותי על זה." לפני שהתחלתי להנהן ולהגיד לו שזה מובן מעליו מבחינתי, הוא הוסיף:"אני רוצה שכולם יבינו שזה נורמלי, שאם אדם זר עומד מולך, אתה לא צריך להסיק ישירות שהוא סטרייט." הפסקתי להנהן. 

פגשתי אותו באמצע הרחוב ולא היה לי ממש זמן לויכוחים, אז איחלתי לו המון בהצלחה. חשבתי מה שהוא אמר בדרך הביתה, והתעצבתי. 

קודם כל, התעצבתי על כך שהחברה שלנו כל כך משועממת שהיא דואגת לדברים כמו הומואים ולסביות. התעצבתי על כך שלאדם הספציפי הזה אין ממש זהות, חוץ מההתמודדות שלו עם כך שהוא הומו. אני הבנתי אותו בעצם, כי המאבק הפמיניסטי שלי, התוויות הנשיות האלו שאני כל כך שונאת וכל כך לא נאות או מתאימות לאישיותי הן גם כן מאבק אדיר. לא כמו שלו, אני סבורה, אבל אני מבינה איך מאבק יכול לטשטש אותך. אבל המאבק שלו טשטש אותו לחלוטין, ואני לא יכולתי להגדיר אותו במשהו שהוא לא 'הומו דתי'. הומו דתי זה די מגניב, אבל מה עם עוד? כל אחד חייב שיהיה לו עוד. 

דבר נוסף שהרגיז אותי הוא לא הציפייה שלו לחברה, אלא חוסר הקבלה שלו שהוא בן מיעוטים. כן, זה טבעי שהומוסקסואלים יהיו בני מיעוטים, בכל זאת הטבע עובד כך שנוכל להתרבות. 

למה לעזאזל להיות בן מיעוטים זה רע? חוץ מגבר לבן, כל אחד הוא בן מיעוטים בדרך זו או אחרת. בני מיעוטים משתנים כל הזמן. למה לעזאזל זו קללה? למה לעזאזל זה דבר פסול? למה שאני אניח לעזאזל, כחלק מכדוה"א, שהאדם שעומד מולי הוא הומו אם הוא פשוט אדם? הסטטיסטיקה אומרת שהוא סטרייט, מובן שאניח שהוא סטרייט. מה היא המלחמה הזו בדיוק? למי היא תורמת? היא לא תורמת לקהילה, לפחות לא לטעמי. זה ללכת ברחבי ישראל ולא להניח שאדם שעומד מולך הוא יהודי. הסטטיסטיקה אומרת שבישראל הרב יהודים, אז מובן שתניח שכל אחד, אלא אם אין לו סימן מזהה אחר (כזה שיש לרב ההומואים, אגב), הוא יהודי. 

אני מניחה שהומו זה בן מיעוטים, אבל הוא נורמלי. אדם כמו כולם. אדם שצריך להילחם, כמו עוד רבים אחרים, על הזכות שלו, אבל בסה"כ רק אדם. כמוני, וכמו ההורים שלי, וכמו החברים שלי. אין סיבה שאדם יסתיר את המשיכה שלו. אפשר לזרוק הערה על החתיכי שממול, ואפשר לדבר באופן שהאדם רוצה, ולרצות את הדברים שהאדם רוצה, וכל דבר. אבל אין סיבה להילחם להיות משהו שאתה לא, במיוחד במחיר הזהות הפנימית שלך, זו שמעבר לנטייה מינית, שהיא דבר של מה בכך לטעמי. 

לטעמי זו לא קבלה עצמית מלאה. לטעמי הקבלה שאתה אדם, והומו, ואתה לא הרב, וזה בסדר גמור, היא הקבלה העצמית. לטעמי הוא עדיין מלחם. וזה בסדר גמור, לא שפטתי אותו לעולם על כך, אבל שפטתי אותו על הציפייה שלו מהחברה לחשוב שכל אחד עלול להיות הומו. כן, מותר לי גם לשפוט בני מיעוטים. כי הם בני אדם, בדיוק כמוני, בדיוק כמוכם, ובדיוק כמו האחרים.