קשקושי פילוסופיה נכחדת

ברמת העקרון הייתי כותבת אותו בתור אוגרו, אבל אוגרו אלו הערות טיפשיות, והוא ברמת העקרון לא מיועד לאף אחד חוץ ממני (ומיוטאני), ככה שבכל זאת החלטתי לכתוב את הדבר כאן. 
~ 

אין לי הרבה כשרונות. לא, אני לא אומרת את זה בשביל שתתחילו להחמיא לי על הכתיבה המרהיבה והמעוררת השראה ודיון שלי, אלא בגלל שאני מודעת לעצמי. אני מודעת במה אני טובה, מה טוב בי באופן כללי, במה אני ממוצעת למדי ובמה אני אפסית גמורה. 

אני לא יודעת לעשות המון דברים; אני לא יודעת לבשל באופן מביש, אני לא יודעת לרקוד, לשיר או לנגן. אני לא מוצלחת במיוחד בענייני האופנה (למרות שאי אפשר לטעות עם גופיה שחורה, ג'ינס ואולסטאר), ואני לא יודעת לשים לק כמו שצריך, אפילו שזה הדבר היחיד שאני מתמידה בו. 

אחד הדברים הכי נוראיים הוא שאני לא יודעת איך להתמודד עם בני אדם. אולי אני רק נראית קשוחה, אבל בעצם אני רכה ובכיינית למדי מבפנים. אני יכולה להרגיש רע ולבחוש במחשבות על מקרה שבו הבוסית שלי העירה לי. זה יפריע לי כל כך עד שאני אעשה דברים מביכים בשביל לכפר על האירוע, או שאני מדברת על זה עם כולם, או שאני מוצאת מישהו לשנוא איתו את הבנאדם. כן, זו תכונה מחורבנת, אבל אני לא מצליחה להתמודד עם עלבונות. 

דבר ממש משמעותי בשביל הוא המוסיקה שאני שומעת. אני יודעת שיש עוד אנשים ששומעים את אותה המוסיקה, אבל אני לא מוצאת אותם. אני יודעת שלאיירון מיידן יש מועדון מעריצים רחב, יציב ואף פורח, אבל אני לא מוצאת את חברי המועדון הזה! בגלל שאני פשוט לא מוצאת אותם, אני לא נותנת לאף אחד לשמוע את המוסיקה שלי. לפעמים כשאני מושפעת מעט תחת הטיפה המרה אני מאפשרת לעצמי להיפתח ולהשמיע שירים שאני אוהבת ומנגינות שאני אוהבת, אבל אם זה נגמר רע אני מרגישה כאילו מינימום גנבו לי את הבגדים והייתי צריכה לחזור הביתה עירומה, כשכולם עומדים, מצביעים עלי, וצוחקים. זה נורא, כמה שאני רגישה לדברים האלו. 

יש עוד מגוון של תתי תחומים שאני נוראית בהם, ועוד יותר יש פעולות ספציפיות שאני לא יודעת איך לבצע:

1. אני צריכה לחשוב בשביל להגיד אם מדובר בשמאל או ימין. אם מישהו מסיע אותי אני מדברת איתו בכיווני שושנת הרוחות, אני לא מצליחה לכוון דרך שמאל וימין. 

2. היו אנשים שאמרו לי לשים שעון בצד שמאל וככה אני אדע שמדובר בצד שמאל. הבעיה היא, ששעון דיגיטלי ממש מכוער לטעמי, ושאני לא יודעת לקרוא שעון מחוגים. כלומר, אני ברמת העקרון למדתי את הטכניקה הבלתי הגיונית הזו, אבל אני ניגשת לזה כמו שניגשים לתרגיל לא פשוט במתמטיקה.

3. ואני עדיין בתחומי השעה - אני לא יודעת אף פעם להחסיר שעות או להוסיף שעות. לפעמים אני מסתבכת עד כדי כך שאני צריכה להוציא פתקון ולחשב את השעות הארורות על דף הנייר. 

4. אני לא יודעת לשחות. כלומר, אני יודעת רק שחיית כלב. אל תחשבו שלא היו כאלו שניסו ללמד אותי לשחות. אבא שלי, וכל בני הזוג שלי, וחברות שלי ואני לבדי - כולם ניסו ללמד אותי לשחות, אבל פשוט לא הצלחתי. 

5. לא הצלחתי לנגן את SMOKE ON THE WATER של דיפ פרפל אהוביי. התאמנתי, חברים, התאמנתי... 

6. אני לא מסוגלת לבשל פסטה. 

7. אני לא זוכרת תאריכים. אני זוכרת את תאריך יום ההולדת שלי, וזהו. גם את תאריך יום ההולדת של החבר שלנו כי הוא נולד באותו היום כמוני. אימא, אבא, חברים קרובים וכאלו רחוקים - אני לא זוכרת אף אחד. זו בערך הסיבה היחידה שהשארתי את הפייסבוק. 

8. אני גם לא זוכרת מספרים. אני לא יודעת אף מספר חוץ משלי, ואת של אימא ואבא, אבל אותם למדתי כשהייתי יותר חכמה ובת 8. 

9. אני לא יכולה לדבר עם נציגי שירות, מוכרים ואנשי מקצוע למיניהם. אני שוכחת את כל מה שהם אומרים לי. 

יש עוד מגוון של תתי תחומים ופעולות שכאלו. לפעמים אנשים חושבים שאני לא יכולה להסתדר עם העולם, ואיך אני אסתדר לבדי בכלל, ושאני חייבת אדם שיטפל לי בכל התחומים הפשוטים האלו. בפועל, יש לי בערך רק שלוש יכולות: אני יכולה לכתוב לא רע, אני יכולה לדבר לא רע (לדבר, לא לשוחח), ואני לומדת מהר. כלומר, לימודים של ממש, מספרים, סרטים ועוד מקורות השכלה. לא איך לבשל פסטה, כמובן. 

אני לא יודעת אם נולדתי עם ביש מזל שכזה בתחומים הפשוטים, או שההורים שלי עשו עבודה לא מוצלחת במיוחד, או שאני פשוט לוך גמור. יכול להיות, שאני לוך גמור. 

אבל שכחתי לציין עוד תכונה חיובית שיש לי - אני מאמינה בעצמי. כן, הפוסט הזה בעצם קיטשי. 

אני מאמינה בעצמי להסתדר בכל סיטואציה, לא משנה כמה שמאל וימין ונציגי שירות יהיו נוכחים בה. אני מאמינה בעצמי שאני אקח את שלושת הכשרונות הבודדים שלי ואטוס איתם לאן שאני רוצה. אני מאמינה שאני אעשה את כל מה שיש בי בשביל להימנע מרעות העולם, מביש מזל ומאי הצלחה. אני בוטחת בעצמי להיות חזקה, בוטחת בעצמי להיות מצטיינת, ובוטחת בעצמי בסופו של דבר למצוא את האיזון והשלווה שיניעו אותי בעולם הזה. 

אני מודעת לאפשרות שיכול להיות שאגמור את חיי במצב מביש, כי זה הרי יכול לקרות לכולם. ועוד אני, אישה, וחסרת מולדת, ונו, לוך...

אבל אני בכלל לא בלחץ שאני לוך. למדתי לקבל את העובדה שאני לוך, למדתי אפילו לאהוב את זה, ויצרתי חוש הומור נפלא וביטחון עצמי איתן למדי שמתבסס סביב המודעות העצמית שלי. 

לפעמים חבל לי על אנשים ללא מודעות עצמית או ללא אמביציה. לי יש המון מודעות עצמית, ואפילו עוד יותר אמביציה. לא תמצאו אותי מתייאשת, המצב הכי קיצוני יהיה לוותר ולעבור ישירות לפרוייקט או משימה אחרת שמצאתי לעצמי או שתרחישי חיי הטילו עלי. אני החלטתי עם עצמי שלא משנה מה אני מאמינה בעצמי, בטוחה בעצמי, ושמחה, אפילו מאושרת. יש דברים שמפריעים לי בדרך, כמו בני אדם או חיידקים, אבל לא אכפת לי בכלל. 

אני זוכרת את הפרק ההוא בהארי פוטר שדמבלדור אומר להארי, מול המראה המשוגעת שלהם, שהאיש המאושר בעולם יסתכל במראה וייראה רק את עצמו. אולי אני לא אראה רק את עצמי, אבל אז הבנתי שהאיש המיוחד בעולם הוא האיש המאושר בעולם. הבנתי כמה ייחודית היא השמחה, ולמרות כל השטויות האלו, אני לא מתכוונת לוותר לגורל הגועלי, והמראה שלי תראה לי רק עוד עשרה אוגרים חדשים. 

תהיו בטוחים בעצמכם, תחקרו את עצמכם קצת ותאהבו את עצמכם קצת יותר (עם שיפוצים, כמובן). 

לי הולך לא רע, ואני פאקינג לא יודעת להבדיל בין ימין לשמאל.