קשקושי פילוסופיה נכחדת

אי אפשר להימנע משיחות על פוליטיקה עכשיו, ואני מאוד נהנית, כי הרי תמיד אומרים לי "תסתמי את הפה שלך עם כל קשקושי הפוליטיקה המדכאים האלו". עכשיו כולם מקשיבים לי, לפעמים מקשיבים לי בשקיקה, לפעמים שואלים אותי שאלות, לפעמים מתווכחים, ואנשים שבאמת מבינים עניין עונים על השאלות שלי. אני מאוד צנועה, אני לא מפרסמת את הפרשנויות שלי כי אני עדיין רואה את עצמי בתור צוציקית בת 20 שלא יודעת מספיק בשביל לאחד את המילים שלי ולהפוך אותן למוצקות וכתובות, אם אני טועה, אני לא רוצה שאיזה מישהו יחשוב במקרה שאני צודקת. וכמובן, אני לא רוצה להיות מקור ללעג, כי יכול להיות שאטעה (מאוד יכול להיות). בכל מקרה, זה לא משנה כמה אני צוציקית בת 20 שעדיין לא בטוחה בראייה הפוליטיקית שלה מספיק בשביל לפרסם אותה - אני מאוד גאה בעצמי שאני אכן משתדלת להבין את המצב. אני מעבר לקוראת עיתון ומעבר למתעדכנת, אני חושבת על העניין עם עצמי, מפתחת אותו עם אחרים ובעיקר מנסה להבין את כל הצדדים.

העניין הוא שהציבור, למרות שהוא לא אגיש כרגע כי ישראל מותקפת, עדיין לא מנסים להבין. אני לא מדברת כמובן על הבנה מוחלטת של כל הצדדים, אני לא מתכוונת לרמה שאני שואפת אליה כיוון שאני רוצה ללמוד ולהתקדם בתחום דרך התקשורת או דרך לימוד ומחקר, אני מתכוונת להבין איפה לעזאזל אתה חי.

שוב, אני לא מתכוונת לספק את הפרשנות שלי למעשי החמאס כי אני לא חושבת שאני עדיין מספיק בשביל זה, אבל בגדול, תמיד הסברתי שלדעתי החמאס נמצא במלכוד אזורי, עולמי ופנימי, מכל מן סיבות: נפילת האחים המוסלמים, המצב של סוריה ואיראן, התפקידים האסטרטגים של ערב הסעודית וירדן, המו''מ, הממשלה הישראלית וכמובן אבו מאזן. איחדתי את הידע שלי ובגדול, וראיתי אחרים שחושבים כמוני (מה שהעלה לי את הבטחון העצמי כמובן), החמאס צריך לעשות המון צומי והמון רעש בשביל לזכות בהתייחסות שהיא, שתביא להתחזקות כזו או אחרת. האם אני צודקת? אולי, אבל אני תוהה אם אנשים בכלל מנסים להבין מה קורה בעולם שבו הם חיים. מילא היה מדובר בצפון אירופאי, אבל כשאתה צריך לחיות על פי לוח זמנים פוליטי ובטחוני מסובך ואפילו מתסכל, כשנופלים עליך טילים, כשישראל גם היא נמצאת במלכוד כבר עשרות שנים - הגיע הזמן שאנשים יתחילו לנתח את המצב מעבר ל''הם תוקפים כי הם טרוריסטים\חיות", וגם מעבר ל"הם תוקפים כי ישראל רעה אליהם וכובשת אותם". אני חושבת שאנשים צריכים להקשיב יותר למה שקורה, אנשים צריכים להבין מה קורה סביבם, ולא להסתפק ב"יש אזעקה כאן וכאן'', כיוון שזו התכחשות ומעט קטנות דעת. אנחנו חיים במדינה מסובכת עם פוליטיקה בעייתית ומצב בטחוני רעוע. לא לשכוח שהעולם לא חושב טוב על ישראל כמדינה, וגם לא בדיוק חושב טובות על ישראלים כפרטים (ועזבו בצד בכלל את כל עניין היהדות). הישראלים תקועים מעט בבועה שלהם, מתעניינים אבל לא באמת מתעניינים במה שקורה להם, מנסים להעביר את היום, אבל מתעלמים מכך שחסר לציבור את הידע בשביל לפעול טוב יותר. לפעול טוב יותר עבור עצמם, וטוב יותר עבור המקום שבו הם חיים. 

דעה זו היא בעצם חלק ב' לפוסט הראשון, שבו אנשים פשוט מחלקים עצמם לכאלו ואחרים, חיים בתוך ה-X הזה ומתים בתור ה-X הזה, כשהם אפילו לא חשבו על עקרונות ה-X בעצמם. ידע זה כוח, ואי אפשר לדעת הכל, אבל אנחנו בהחלט צריכים לשאוף לדעת לפחות מה קורה במקום שאנחנו חיים בו.

שאננות שהיא מאפיינת את המלחמה הקטנה שלנו עכשיו, אנשים לא ממהרים ללכת למקלט, ורבים צוחקים על המצב כאילו הכל בסדר. אמנם כן, כיפת ברזל מנחת גם אותי, גם אני לא רצה בבהלה, אבל מבצע ''צוק איתן'' הוא מעבר לאזעקות בישראל. יש לזכור במי אנחנו נלחמים, מה אנחנו מרוויחים ומה אנחנו מפסידים, מה החמאס מרוויחים או מפסידים, ומה בכלל עם שאר האנשים שחיים בעזה. לדעתי, אם אנחנו חיים במשטר דמוקרטי, חובתנו לדעת מדוע אנחנו מצביעים למפלגה כזו ואחרת ואיך מפלגה כזו ואחרת ואנשיה תפקדה או תתפקד במדינה ובאיזור, במה תתרום ובמה תפגע. אסור להיות שאננים למצב, במיוחד לא אם אנחנו חיים במדינת ישראל.