קשקושי פילוסופיה נכחדת

איזו אופנה טיפשית. יש לנו הרבה אופנות טיפשיות בעולם האינדיווידואלי שלנו, שבו כל אחד רוצה להיות משהו מיוחד, ובעצם רובנו חושבים באמת שהם משהו מיוחד. מצד אחד זה חיובי, יש לנו פוטנציאל להתעלות מעל אלו שנולדו לתוך סביבה טובה יותר, אנחנו לא צריכים לחלוטין את דעת החברה והטרנדים של החברה בשביל להרגיש טוב, אנחנו יכולים למצוא את הצד שלנו בעניין ולמרוד - אבל מצד שני, אנחנו עושים פשוט דברים סתומים. כמו הקעקועים. להביט על טרנד הקעקועים מעיד בדיוק על החברה מהרובד הטיפשי והנערי יותר שלה. יש כאלו שיקראו לי מרובע, אבל לדעתי כשמשהו חרוט לך על הגוף הוא צריך להיות עם משמעות אדירה, נצחית, כזאת שלא משנה מי או מה - היא תישאר איתך לנצח. מבחינתי זה יכול להיות הינשוף שהזית בחלומותיך בשביל לא להרגיש בודד, ובגלל שינשוף הבדיוני הזה הוא זה שמעיד על השמחה והחברה שבחייך אתה מקעקע אותו. זה יכול להיות באמת כל דבר, אבל העיקר שאתה יודע שינשוף הזה לעולם לא יפרח מזכרונך, שהקעקוע יהיה צורת הביטוי שלך, להפוך משהו ליציב ומסודר יותר, לא לתזכורת על "וואו, הייתי טיפש."

קעקוע זה בהחלט יפה. אני לא אוהב את הצבעוניים, אבל כל אחד עם שלו. אם מישהו עושה קעקוע מטעמי יופי, "זה נראה לי מגניב", וכו' - אז בסה"כ שיעשה מה שהוא רוצה, אבל אני אחשוב לנצח כנראה שזה טיפשי, רדוד, ובעיקר מעיד על העומק הנפשי וההתחברותך לגוף ולזהות שלך. בדר''כ אנשי ה''זה מגניב'' הם נדושים ונואשים. הם רוצים להיות מגניבים, או רוצים להתלהב מהזהות החדשה שהקעקוע מעניק להם. הקעקועים של היום הפכו למשהו פשוט כל כך, כל אחד עושה פתאום קעקוע,בגיל 16, כשלא קרה לכם שום דבר שווה לכתוב עליו בבלוג (למדתי בבי''ס של ילדים טובים ממשפחות טובות. גם אני כזה, ובגלל זה אין לי קעקוע). אני, אישית, לא אעשה קעקוע בחיים לא משנה כמה משמעותי יהיה משהו עבורי, כי אני קנאי לזהותי, ואני לא רוצה שיהיה איש שיידע יותר ממה שאני רוצה שיידע. בנוסף, אני הפכפך, ודברים שנראו לי משמעותיים לפני כמה חודשים נראים לי עכשיו חשובים כמו כמות ריבועי נייר הטואלט שיש בגליל. וכמו כן אני לא אוהב את האפקט שזה עושה על העור כשאתה מזדקן, אבל זאת סתם תוספת נחמדה. 

לדעתי אנשים צריכים להפסיק עם אובססית הנראה בשביל לדעת מה הם, מי הם, מה קרה להם ומה הם רוצים. לא חייבים לחרוט על הגוף מפתח סול כי אתה במגמת מוסיקה בתיכון ומוסיקה חשובה לך. גם אני שומע מוסיקה, אז מה? גם כל אחד שני מנגן בגיטרה, אז מה? למה לעזאזל שתעשה מפתח סול? בשביל שתרגיש מוסיקאי? זה טיפשי, זה מאולץ, זה קורה למי שלא מרגיש מספיק, ודוחף את עצמו בכוח. 

אנחנו חייבים להפסיק עם תרבות ה"נראה" הזאת. כל דבר סובב סביב דברים קליטים, שהם כמובן בדר''כ נראים. הפייסבוק מתמקד בתמונות ומשפטים קצרים, כנ''ל הטוויטר, האינסטגרם כמובן, האפליקציות שלנו, תרבות מודל היופי ואובססית היופי, תרבות הטיפוח ומטורפת, תרבות החומר והצריכה, ותרבות הויזואליות. כנראה שהעולם הפנימי שלנו לא עשיר מספיק, אני לא יודע. אני העשרתי את שלי העשרתי בער פי 40% אחרי שקראתי חמישה ספרי ילדים קלאסיים. תעשו את זה גם אתם, רק אל תחרטו "BRIGHT EYES" על הזרוע אם קראתם גבעת ווטרשיפ ואז חיפשתם גם את הסרט. 

להלך כמה דוגמאות שקרו במהלך חיי בנוגע לקעקועים:
"אוה, יובל, למה קעקעת מפתח סול על הכתף?"
"זה מעוצב יפה, חוץ מזה, הייתי חייבת קעקוע ואני אוהבת לשיר..." 

"למה קיעקעת דרקון?"
"אני אוהב דרקונים"
"אוה, גם אני אוהב קעקועים! למה דווקא דרקון מזרחי ולא צפוני? אתה לא אוהב את אלמנט הטרור שבדרקונים האירופאים?"
"אה, לא יודע...נראה לי יותר יפה."

(לדעתי כל הכבוד לי שלא שללתי את קעקוע הדרקון על ההתחלה)

"אוה, כנפיים על הגב. זה משתלב יפה עם עצמות הגב שלך!" (אני באמת לא ידעתי מה להגיד)

"ציירתי את זה בעצמי."

"כל הכבוד! למה החלטת דווקא כנפיים?"

"אני רוצה לעוף."

"ו...? את יודעת, בסה"כ כולנו היינו רוצים לעוף..."

"כן, אבל אני מזל ***(אני באמת לא זוכר את החרא הזה), ואומרים שמזל *** הכי הרפתקאניים."

"ועל המזל שלי הם אומרים שמוסד המשפחה חשוב להם. אני מתגד נמרצות לעניין הנישואין. והילודה הלא מבוקרת בצורה אישית."

"למה כתבת את השם של נועה על הרגל לעזאזל?"

"בשביל שתדע שאני אוהבת אותה."

"אוקיי, ואם לא יהיה לה אכפת?"

"לא אכפת לי, אני אוהב אותה לנצח."

"את רק בת שש עשרה. את לא תאהבי אותה לנצח."

"אני כן."

#לאחר חצי שני הלסבית החביבה הראיתה לי את הקעקוע שהיא עשתה מהקעקוע עם השם של הנועה המדוברת.# 

"למה עשית פרח צבעונית?

"לא יודעת, התחשק לי קעקוע."

"למה עשית עקבות רגליים של כלבים?"

"אני אוהב כלבים, ואני רוצה להיראות כאילו אני גיי." (זה מישהו שחשובה לו הזהות המינית שלו עד כדי בדיחה)

"אבל רואים."

"אבל יותר!"

"מה זה הקעקועים האלה?"

"אני אוהב מטאל."

"נחמד, גם אני. מה הם מסמנים?"

"הבי מטאל."

"כלומר?"

"גולגולות וצלבים."

"כתבת עצמאות באנגלית. זה נחמד. למה אבל על כל היד שלך באותיות כל כך מחוברות שלא מבינים?"

"זה בשבילי."

"אז למה על כל היד?"

"שייראו שאני שמה זין על כולם."

"אבל לא מבינים את הכתב."

"זה לא משנה, זה בשבילי."

וכו' וכו' וכו'. ראיתי רק קעקוע אחד, של בחורה צעירה, שקיעקעה "אבא" מתחת לכף היד שלה. הסתבר שאבא שלה מת מתאונת דרכים או מחלה כלשהי, אני לא זוכר, אבל הפוסט הזה לא מיועד לאנשים כמוהה. 

אין לי דעה על ברית מילה. לדעתי שאנשים יעשו מה שנראה להם טוב. בסה"כ זה לא הרג אף אחד, ולא ריפא אף אחד. יש לזה את היתרונות והחסרונות שלו. שאנשים יעשו מה שהם רוצים, אלא אם זה מוכח כמסוכן, או כבריא ואז למה לא אם זה בריא יותר. אם אנשים רואים בזה פגיעה בשלמות הגוף אז מילא, אם יהודים ומוסלמים רואים את זה כחלק מהסימן היכר שלהם שיהיה להם לבריאות, אבל שלא יכריחו את כל השאר. אם תכנסו לקישור, תגלו שאין ביכולתה של אם להחליט האם בנה הולד יהיה נימול או לא. נותנים לה קנס. הינה, עוד מקרה מצויין לכפייה הדתית בישראל. עוד פעם ידיעה שהיא גרמה לי להאדים ולכעוס. עוד ידיעה אחת שמצדיקה את הניסיון המר של הצעירים לברוח מהארץ. ואחרי המחשבה הזאת, נהייתי מאוד עצוב. זה עצוב שכל צעיר שני שאני פוגש ומדבר איתו אומר לי כמה הוא מחפש לרדת מהארץ, מה התכניות שלו ואיך הוא יעשה את זה. עוד יותר עצוב, שהאנשים היותר פרודוקטיביים והשאפניים הם בדיוק הצעירים האלו, שחולמים על כל מקום אחר שהוא לא ישראל הדתית. המושג "ישראל הדתית" נהיה פופולרי מאוד בקרב השיחות של הצעירים (אולי גם המבוגרים, אני לא שם בשביל לשמוע). אולי בגלל השפעת המערב, אולי בגלל כמות הרוסים שהביאו איתו חילוניות וסלידה מההלכה שתייקה אותם בקלסר ענקי של אזרחים סוג ב', אולי בגלל שהאינטרנט וכמות האינפורמציה גרמו לנו להיות קצת ביקורתיים יותר. הסיבות האלו, בעצם, לא באמת משנות. משנה שהמושג "ישראל הדתית", או אפילו "ישראל המתחרדת", נהיו פופולריות כל כך. ומי שאמור להנהיג את מדינת היהודים, אחרי כל כך הרבה שנים של גלות ואי שייכות, רק רוצה לרדת. רק רוצה לרדת כי המוצא והדת שלך התערבבו, רוצה לרדת כי מכריחים אותך לחתוך לילד שלך את הבובול. ואם לא, תשלמו כסף. יש לי אלפי בדיחות יהודים-רוכלים-תאווי בצע, אני אוהב את הבדיחות האלו, אבל זה מצחיק רק בתאוריה. מבט רציני אחד ואתה קורס תחת התדהמה, תחת המזרח התיכוניות הערבית המוסלמית. ולא, אני לא נגד ערבים, ויהודים מרוקאים, עיראקים וכו'. הכוונה היא לתרבות הדתית של המזרח התיכון. תביטו סביבכם, כל מקום, כמה שהוא יותר דתי, יותר מסוכן. איראן זאת דוגמא כל כך טובה שאני אפילו לא אפרט.

בסופן של כל המחשבות האלו, כפי שנאמר, הרגשתי רע בשביל ישראל. היא קמה על ערכים יפים, על חברה פועלת וחרוצה, על חזון והישרדות. חשוב שלכל עם תהיה מדינה, חשוב שלכל אחד יהיה בית. אבל מה קורה אם אתה מתחיל לסלוד מהמדינה שלך? מה קורה אם אתה מנמנע מלהגיד "אני ישראלי" באיזה אתר רשת. לא בגלל האנטישמיות, כי למה שתהיה בקשר עם אנשים כל כך בורים, או פרימיטייבים, או פשוט צרים ושונאים שהם אנטישמיים. אתה מתבייש כי אתה לא רוצה שיחשבו עליך את כל הדברים שחושבים על הישראלים, שאתה עצמך חושב על ישראל. הרגשתי כל כך רע בשביל כל החלוצים, המעפילים, לוחמי ההגנה, הלח''י, האצ''ל, טרומפלדור, הרצל, וייצמן וכל החבר'ה. הרגשתי באמת רע בשביל החברה והעם הישראלי. אז תכננתי לכתוב מכתב לביבי, ולא משנה מה, הוא יגיע אליו. אני עצמי לא מרגיש אף השתייכות שהיא לישראל, המדינה הרגה אותה מזמן, אבל הסימפתיה שלי עם ליבם של המורדים היהודים. 

בהתחלה, רציתי להביא לביבי הוכחות. רציתי לתת לו פיסה אמיתית מהעם, משהו שמעיד על קולו ועל תחושתו, משהו שיצרום לו, והוא יהיה חייב להפסיק עם הכפייה והשלטון הדתי בישראל, שהוא חייב לעצור את ההתפשטות הזאת של ישראל הדתית, החרדתית...אז היה לי רעיון גאוני. אני פשוט אחפש את הכתבה הזאת בעוד כל מיני מקומות, ואני אראה לא מה אנשים רגילים לחלוטין שמשוטטים באינטרנט אומרים. אבל לפני שאני שולח לו את זה, אני צריך לנסח את זה יפה, ובשביל לנסח את זה יפה אני חייב לקרוא קודם כל את דעת העם. 

כמה דקות בלבד, וירדתי מהרעיון. ירדתי ממנו לא כי התעצלתי, לא כי חשבתי שזה לא חשוב, אפילו לא כי הייתי לא בטוח בעצמי. החלטתי לא לכתוב מכתב לראש הממשלה כי אני לא מייצג בדיוק את רוח העם. 

כן, היו תגובות של אנשים שחושבים כמוני, שאדם לא חייב להיות נימול בשביל להרגיש יהודי, שהיהדות עצמה צריכה להתפתח ודי למנהגים שמלפני אלפיים שנה, שגם אם החברה היהודית ממשיכה לערוך ברית מילה ומשפחה מיוחדת אחת מחליטה אחרת - צריכים לחנך את החיילים הצעירים לקבל את היהודי שלא נימול, וגם אם הוא לא בדיוק יהודי - כנראה שיש לו הקשר כלשהו ליהדות, במידת הדם והשורשים, בדיוק כמו שאתם אוהבים. תתנו לו, זה טוב לכם, זה יותר אנשים, זאת יותר השפעה, זאת שייכות ואיחוד לבבות. מה זה משנה אם אבא או אימא או סבתא יהודים, אם הוא מרגיש יהודי - למה שלא תתנו לו להיות אחד כזה? למה לשפוט אותו על פי איבר המין שלו? למה בכלל להסתכל ולבחון את איברי המין של חבריך למקלחת? תתקלח בשקט, אל תצוד ערלים. היו שם תגובות שתוכנן מצא חן בעיניי מאוד - כאלו שכתוב בהן שהיהודים מזמן לא העם הנבחר אחרי שגדולי היהדות הם החוטאים, האדמוקרטיים, השוביניסטיים, המושחטים, האלימים. שבשביל להיות אור לגויים צריכים להפגין סובלנות, אהבה הדדית, או לפחות הבנה הדדית, כבוד המספק לתת לכל אדם להאמין בדיוק בדרכו שלו, ולזכור שכרגע - להיות יהודי הוא המוצא שלך. אתה יכול לחגוג כריסטמס, ועדיין להיות יהודי. אלא אם סוף סוף תפרידו, אבל משום מה לא מפרידים בין עברי ליהודי, אני לא יודע למה. תגובות שטענו שאנחנו כל כך אובססיביים למסורת, שאנחנו שמים רגל לקדמה הישראלים, שאלו שנמאס להם לסגוד ליהדות שנועלת את הנשים בבית, מתנשאת מעל כל אדם אחר (יש אפילו איזו פסקה כזו שאומרת שאם אתה רופא יהודי ויש אדם גוי חולה בשבת, לא משנה באיזו רמת חומרה, אסור לך לעזור לו. מותר לך לעזור בשבת רק ליהודים), שרוצה לשחוט הומואים ולסביות. אם נמאס לך מאותה חברה שפיתחה פרזיטים (בהחלט פריזיטים, לא אתחרט על מילותיי אלו), שפיתחה אנשים שצמאים לכוח ושליטה דרך הדת, חברה שזורקת אבנים ויורקת - אתה לא חייב להאמין בדת הזאת. אבל מכריחים אותך. אתה לא יכול להיות עברי, אתה חייב להיות יהודי-עברי, או שו דבר. גוי מסריח, מושפע מארה"ב, מוות לארה"ב, מוות לגויים, העם היהודי הנאור והטוב מכולם, אור לגויים, כולם טועים ואנחנו צודקים - ואלו היו התגובות. רב התגובות. "אם אתה לא נימול אתה לא יהודי", "יש חוקים ויש רבנים, למה להפר את המילה שלהם?", "ככה זה ביהדות וככה זה ישאר!", "מוות לארה"ב ולגויים הערלים המסריחים", "היהודים, אל תקשיבו לחזירים האלו! תערכו ברית מילה!", "אם ישראל נהיים כל כך חילונית זה יהיה סיוט, הם יהרסו את כל החוקים", ועוד ביטויים שנאה, אפילו בורות, חוסר מחשבה וביקורת, הצמדות מגוחכת לעם היהודי, הנאור, הטוב, יותר טוב מכל אחד אחר. 

אם לכל כך הרבה יהודים חשוב לשמור על המסורת, על הלך הנישואין, על הלך ההתגיירות (בחיי שהייתי מתגייר אם התהליך לא היה כרוך בשני כיורים בבית. פשוט אין לי), על הלך ברית המילה ללא משבה ובחינת המשמעות הבריאותית, הלך האונס הדתי הזה - זאת זכותם המלאה. זאת המדינה שלכם, בכל זאת, לא שלי. אני רואה בדת לא מתחדשת רעיון מגוחך, אפילו המסורות בו כל כך עמומות שאתה בכלל לא מרגיש כמעט אף רוח חג, אבל אני לא אחליט עבור ציבור שלם. וציבור שלהם נלחם נגד התבוללות, נגד רעיונות חדישים מאוד שפועלים ישירות כנגד היהדות, נגד כך שיהודי לא חייב לחבוש כיפה מעולם בשביל להיות ממוצא יהודי. הציבור השלם הזה בחיים לא ייצור אף ישראלי. ישראלי יהיו התכונות הכלליות של העם הזה - צעקני, חם, עצבני, לא פרייר, תמיד תומך, תמיד עוזר. האמת שלי זאת נשמעת יותר כמו סטיגמת יהודים ספרדיים (האשכנזים תמיד נראו לי שקטים, חננות וחשדניים, אם כבר אנחנו בסטיגמות), אבל בסדר. אתה תהיה ישראלי, אבל אתה לעולם לא תרגיש ישראלי באמת אם לא מכירים בך כיהודי. ולא יכירו בך כיהודי לא משנה כמה תרצה להיות. כן, כמובן, "תתגייר" זאת תשובה פופולרית. אבל תבדקו טוב טוב את תהליך הגיור. 

הייתי מוצא את היהודי שבי, אם היו נותנים לי למצוא אותו בעצמי, לא להפריד בין חלב ובשר. ועכשיו כשיש מדינה ליהודים, הם צריכי סוף סוף לפעול, ולהבין ש"אבל זאת המסורת" זאת תשובה מגוחכת למוצא. עכשיו ישראל צריכה לאחד את עצמה, להיות בקידמת העולם, לזהור עם המוח היהודי המבריק שלה. אבל המוחות האלו בורחים, רחוק רחוק, במקום שבו לא יחייבו אותם לעשות ברית מילה, או לרכוש משום מה כיור נוסף. 

וזאת הסיבה שלא כתבתי לביבי. אנשים לא חושבים כמוני. אנשים לא חושבים שללכת על מסורת לא משתנה כל כך הרבה זמן, כשאנחנו תרכובת של יהודים על פי ההלכה ויהודים על פי הסבתא ויהודים על פי היטלר, עם תרבויות שונות וצורות חשיבה שונות. 

אני מתחיל לסלוד, לסלוד ברצינות מהתרבות הזאת שמתפתחת כאן, לסלוד כל כך שאני מנסה לברוח ממנה עד כמה שאני יכול, ולמצוא את הזהות היהודים שלך בתקופה שלפני קום המדינה. לסלוד כל כך שטיפשים יראו בי אנטישמי. אני לא אנטישמי, אני לא שונא אנשים על פי הדם שלהם, כמו שאני לא אוהב אותם על פי הדם שלהם. אבל אני שונא את התרבות היהודית שתיארתי מעלי, כן, בהחלט. שונא כל כך את כך שהיא עיוורת, עתיקה בכיעורה, בחוסר האהבה, חוסר השיוויון, חוסר הסובלנות והכבוד אחד לשני. ובגלל שכל כך הרבה חושבים ככה, ולא מעניין אותי בכלל מי האנשים האלו, מעניינת אותי כמותם - אני לא יכול לכתוב מכתב לראש הממשלה. ממילא אם הוא יבדוק את השם שלי במשרד הפנים הוא ינחר לעצמו:"פחח, גוי." 

~~~
הבהרה: אני לא פגוע מהמצב האישי שלי כבר הרבה מאוד שנים. קיבלתי בסופו של דבר את הרעיון שישראל לא הייתה ולא תהיה הבית שלי. אולי בכלל לא יהיה לי בית, אבל זה לא משנה. אני לא מחפש את עצמי בישראל, אני לא מחפש שום תמיכה ריגשית. כרגע אני פשוט מאוד מאוד עצוב בשביל ישראל. 

לדעתי הגיע הזמן למסד את המקצוע הכי עתיק בעולם, ולהפוך אותו לחוקי ופעיל. 

קודם כל, הזנות לא תעלם לפחות עוד הרבה הרבה זמן. כל עוד אנשים לשכב, תהיה זנות. הזנות יכולה ללבוש פנים כאלו ואחרות, אבל הקיום שלה לא מוטל בספק. אם משהו כזה או אחר לא יעלם, מדוע לא להפוך את הפנים המכוערות שלו לכמה שיותר יפות? דבר נוסף, למכור את גופך לסקס, באופן מהותי, הוא באותה המידה כמו למכור את השכל שלך, את היצירתיות שלך, את עבודת הכפיים שלך, או את הפרצוף שלך. הרתיעה מסקס בכלל ומזנות בפרט היא העניין החברתי שלנו, שהתפתחה מהסיבות הבאות: נקבות לא קופצות לכל זיווג אפשרי, כיוון שהן יודעות שהן צריכות לבחור את הזכר הטוב ביותר. בהמשך ההיסטוריה, נשים היו צריכות להימנע מסקס בשביל לא להיכנס להיריון, והן היו צריכות להצניע את עצמן בשביל להימנע מאונס. וכמובן שהגברים השתמשו בכוחם הפיזי הטבעי בשביל לשלוט בנשים, וסקס זה עניין שנוגע באגו בני האדם, לכן לאישה פחות או יותר נלקחה הזכות לבחור לשכב עם מי שהיא רוצה. מי שכן שכבו עם גברים, היו אלו שהרוויחו על זה כסף - הזונות כמובן. אפשר להעיד על אלו שהלכו לזונות שלא היו הגברים הכי מסודרים בעולם, שלא הסתפקו או לא הצליחו למצוא לעצמם זיווג. כנראה שהיה להם פגם פיזי, או פגם נפשי ואישיותי. בנוסף, הגברים התנהגו באופן מחפיר לנשים, בעיקר כשזה נגע לענייני סקס. זנות היה דבר מלוכלך מעצם טבע האישה לא לא לשכב עם מישהו פגום ולהסתכן בהיריון ממנו, מעצם העובדה שהסקס פחות או יותר נאסר על האישה, וכמובן מעצם הלקוחות. ובכך הגלגל של הזנות נמשך, ומי שהלכה לזנות סבלה ממצוקה כזאת או אחרת - כספית בעיקר, אבל גם מצוקה נפשית. כשאישה או נערה נכנסת לעולם הזנות, היא נתקלת באונס, אלימות, סמים. היא מגלה שזה על סף הבלתי אפשרי לצאת מהעולם הזה, מעצם איומים מאנשים כאלו ואחרים, או מעצם ההתמכרות לסמים, קשיים כלכליים וכו'. הזנות הוא עולם רע. 

אם כך, הזנות הוא עולם רע, אבל הוא יהיה קיים פחות או יותר לנצח. אז למה לא למסד אותו? למה לא להפוך אותו לפחות מכוער?

קודם כל, אם יימסדו את העיסוק בזנות, זאת תהיה עבודה לכל דבר. עם שעות, משמרות, מנהלים ונהלים. ומי שעוסק בזנות, או כמובן מישהו סרסור, נופלים עליו עונשי מאסר כאלו ואחרים, קנסות כספיים וכו'. אבל ברגע שיהיו לעיסוק הזנות ארגון וממסדיות, שיתוף הפעולה עם הזנות הלא חוקית יירד בצורה משמעותית. 

ברגע שהזנות תהיה חוקית היא קודם כל תהיה חלק מהמדינה, ובכך יש רווחים שנשמעים לנו מצחיקים כשמדובר בזנות, אבל בגלל שעולם הזנות הוא עולם לא קטן, הוא עולם מבוקש, הוא ירוויח כסף למדינה. וזה נשמע מצחיק אפילו יותר - אבל גם מקומות עבודה. גם לגברים, וגם לנשים. במידה וימסדו את הזנות, גם ללקוחות יהיה קל הרבה יותר ללכת לבית זונות, שלא יקראו לו בית בושת כי העניין הוא למזער את הבושה. בבית הזונות הזה יספקו לו את מבוקשתו, או, שוב, מבוקשתה. בגלל שהמקום יהיה מסודר ומאורגן, האלימות והאונס ימוזערו עד כדי היעלמות טוטאלית. קודם כל, אף גבר לא יאנוס אישה כשהוא יודע שיש אנשים בחוץ ששומרים עליה, ויש כמובן את הפתרון המבריק של לוחץ חירום. 

כך ימגרו גם את תופעת הסמים וההתמכרות, יוכלו לבקר מחלות מין. כלומר, לקוח יהיה חייב להיבדק בדיקה רפואית או לשים קונדום, ואיש השירות של הלקוח כמובן לא יכול לעבוד בשירותי המין אם הוא חולה. 

הסקס הוא עדיין עניין מביך מבחינתנו, אבל כמו התמכרויות ובעיות נפשיות אחרות, בני אדם רבים זקוקים לסקס. אפשר לראות את זה בעיקר בקרב גברים, אבל אני בטוח שיש נשים בגילאי הארבעים שלהן, אימהות חד הוריות, שמאסו מעולם הדייטים והגברים, ורוצות פשוט להשיג סקס. בגילאי הארבעים זה לא עניין פשוט, וג'יגלו זה הפתרון הטוב ביותר. וכמובן אנשים עם התמכרויות מין כאלו ואחרות, או אפילו אנשים עם חוסר בקרה עצמית שיכול להוביל לאונס וכו', יוכל לממש את תשוקתיו החולניות מעט במקום שמספק לך שירותי מין. אנשים נהיים שמחים יותר אחרי פעילות מינית, הם מלאי אנרגיה, הם חיים יותר זמן. אנשים רבים - מכוערים, בעלי מום, אנשים עם קשיים חברתיים מזוויעים, או באמת אנשים שאין להם את הזמן ואת הרצון לזוגיות - לא ילכו לעולם לזונה או ג'יגלו. אתה לא תדע האם למספק שירותי המין של יש מחלת מין, האם הוא מסומם, ובכללי העולם הזה מסוכן. שמנהיגי העולם במלחמת העולם השנייה שלחו זונות ובדרניות למיניהן לחיילים במלחמה. הם עשו את זה ללא בושה, אז למה עצרנו את הפתיחות שלנו לגבי הרצון הטבעי מאוד ואנושי מאוד לסקס? וכמובן, במידה וימסדו את שירותי המין, זה כבר לא יהיה יקר כל כך. מי שיעבוד בשירותי מין לא יהיו אנשים נואשים כלכלים, וגם האדם הפשוט יוכל לספק לעצמו סקס פשוט ליום אחד, שיספק את רמת השמחה והאנרגיות שלו לכמות הזמן האישית שלו. אנשים פשוט יהיו מרוצים יותר.

אפשר לדבר אפילו על הטווח הרחוק והפסיכולוגי מאוד. ברגע שסקס ואישה שעושה סקס לא יהפוכו לעניין טאבו, נערות מרדניות וצמאות לחופש ולתדמית "המסוכנת", לא יעשו דברים שמסכנים אותן באופן המיני. כי מטרידים מיניים ואנסים יהיו תמיד. אבל ברגע שנשים ירגישו בטוחות במיניות שלהן ובזכות הטבעי שלהן למיניות שלהן, המרדף לסקס מסוכן יפחת. אני מדבר על באמת מסוכן, אגב. זה משהו פסיכולוגי שלא באמת קשור לעניין, אבל זאת תוספת קטנה נחמדה, לראות עד כמה תרבות הסקס תשתנה, ופתאום לשכב זה עם זה יהיה פשוט לשכב זה עם זה, מבלי לחפש הרפתקאות מסוכנות, ותפוש נשים כמו אובייקטים מיניים, לתפוש גברים כמו אובייקטים מיניים, לא תהיה את השיפוטיות הנוראית הזאת וההצצה התמידית לחיי המין של סובביך. בעיקר הנשים סופגות את זה, אבל גם על גברים והביצועים המיניים שלהם יש ביקורת ותפישה לא בדיוק מציאותיות. 

בסופו של דבר, דבר שכזה נראה לי לתועלת כולנו. לזונות, למיסים, לגברים ונשים, לתרבות הסקס והאונס, וכמובן לסדר. אנחנו תקועים בדעה הקדומה שלנו על סקס ושירותי מין, ואנחנו זוחלים בהתקדמות שלנו. לדעתי הגיע הזמן שלפחות נתחיל ללכת בקצב בינוני.