קשקושי פילוסופיה נכחדת

אני לא רופא, ואני לא דיאטנית, ואני לא מאמנת כושר ואני לא מקצוענית ולא מומחה בשום דבר כרגע בחיי. ובכל זאת, יש דברים בסיסיים בבריאות שאפשר ללמוד מספרים. עדיף לא ללכת לדיאטיות אפילו, כי אפילו הן לפעמים מעדיפים רזון על בריאות. וכשאני אומרת את זה, אני מתכוונת לשתייה מתוקה למשל. תזונה של 500 קלוריות ליום (אנורקיות נפחדות - זה כלום!!!! זו בקושי ארוחה קלילה), אבל מרשות זירו ומיני חרא אחרים. 

אז בואו ואסביר לכם משהו קטנטן, בתור אחת שרק קראה ספרים, ובמקרה מכירה דיאטנית שמכירה בבריאות כערך עליון ולא ברזון כערך עליון (והיא רזה וכוסית, בהשוואה לקולגות שלה, ככה שיהיה לכם פוש קטן לאמונה), אז אני למדתי הרבה. 

''אוכל בריא'' אינו רק ירקות ותפוחים, נשבעת לכם. אוכל בריא זה גם ביצים, ודגים, ולחם (כן כן, לחם!!!) ואפילו שמן (לא יכול להיות!!!!). 

אוכל בריא הוא לאכול בצורה מאוזנת להיותך בחיים ולהפעיל את הגוף שלך בהתאם. הוא לא "אוי אכלתי 600 קלוריות היום כי אני טיפשה ופרה, אז אני אהרוג את עצמי בספורט". מה שיקרה הוא שהגוף שלך יתחיל להתנקם בך. כן, הגוף שלנו מתנקם בנו בשלל של צורות: הוא נהיה חולה, עייף, הוא מתחיל לאגור שומן, הוא משמין מהר, הוא רגיש וכו' וכו'. הגוף שלנו לא כיפי יותר, אבל מה הפלא? אם מרעיבים אותו ועוד גורמים לו להוציא את האנרגיה המועטה שיש לו - הוא מתמוטט ונהיה מגעיל אל המרעיבים הפושעים. 

בבקשה, צאו מהסרט שלאכול רק סלטים זה בריא. באמת שתצאו ממנו, כי זה יוצר לכם גוף לא בריא שקשה לו להשמין.

לא אכלתי ולקח לי המון זמן לרזות, אז התחלתי לרוץ. ואז אכלתי המון אבל רצתי, אז רזיתי קצת. ואז פשוט חייתי חיים פעילים, ואני אוכלת כמו שצריך, ואני מרזה. ואני מרזה מבלי להתכוון אפילו, כן, ראו איזה פלא.

אני אוכלת שלוש ארוחות גדולות, ואני אוכלת ארוחות ביניים, ולא מוותרת על ממתק, אבל דואגת לא להיות בטטה, ולא לטחון חרא, ולא לטחון לפני השינה.

והכי חשוב, אני לא חושבת שרק סלט זה בריא.

אז כן, אנורקסים בכאילו או טיפשים אחרים - בריאות זה גם פחמימות!!!! אני יודעת שזה לא כל כך פופולרי, לאכול לחם אם רוצים להיראות טוב, אבל זה בהחלט מה שצריכים לעשות.

גוף בריא נראה יותר טוב, גוף אנושי נראה יותר טוב. תסתכלו על שנות ה60, כוסעמק. הגברים והנשים וכולם חוץ מחתולים שתמיד היו מושלמים נראו משמעותית יותר טוב. והנשים לא שוקלות 50 ק''ג, ויש ביניהן כמה נמוכות, ולגברים יש כרס קטנה לעיתים! ובכל זאת, העידן היפה ביותר שלנו.

תתאפסו על עצמכם.

כשאתם באים ורוצים לקנות ספר בישול אוכל בריא, ומראים לכם ספר שיש בו הכל, להגיד:"בלי פחמימות" זה הדבר הכי דבילי ולא בריא לעשות. 

אני רואה את כל הבנות שמתלוננות על זה שהחברה מפגרת ושכולם רואים בנשים חפץ, או שכולם מפתחים את תרבות האונס, או שכל מה שאישה טובה אליו זה יופי וילדים. 

ואתן יודעות מה? נמאס לי לשמוע על זה. 

באמת שהייתה לי סבלנות בהתחלה, נשבעת לכן. אני קראתי את כל הסטטוסים, ואני תמכתי, ואני התעניינתי והייתי פעילה בכל מיני קבוצות פמיניסטיות ברשת. אני הפצתי כל מיני דוגמאות, ואני כתבתי תמיד את דעתי, והייתי פמיניסטית למופת. אני עדיין פמיניסטית למופת, אבל נמאס לי לשמוע על פמיניזם. 

העניין בפמיניזם הוא שהרב המוחלט של הנשים הצעירות כותבות על יופי, והיותר מבוגרות כותבות על ילדים וקריירה. כלומר, כל מה שנשים עושות זה לדבר על יופי, החפצה וילדים וכמה זה מתנגש עם הקריירה וזה נורא שהמערכת לא מתחשבת ושהבעל לא תומך. 

אל תחשבו שאני חושבת שלא חשוב לדבר על הנושאים האלו, אני אפילו מסוג האנשים שתומכים בהטפה מנומסת ולא סתם ''העלאת המודעות''. אני חושבת שצריכים לדבר, שצריכים להביע ושצריכים לשנות את העולם. אבל הפמיניזם, אחרי שמעכלים קצת, מתעסק בדיוק באותם נושאים שהחברה הפטריאכלית הנוראית טוענת שנשים מתעסקות בו: בגדים, מראה וילדים. 

אם לעזאזל את מטפחת את עצמך כל הזמן ומתעסקת אך ורק בזה - אל תבני על החברה שלא תתייחס אליך אחרת. את מטפחת את הרעיונות האלו, וזה מה יש. אם את מבקרת את האימא שכל הזמן בעבודה, או מחפשת ''גבר גבר'' שייגן עליך - בחייך, תשתקי. אלו קשקושים. וכן, גבר ''אמיתי'' לא אמור לשלם עליך בדייט ראשון, הוא לא קונה אותך או את תשומת הלב שלך. 

והלו נשים, תתפלאו, אבל אפשר להיות אישה ואפשר להיות חזקה ופמיניסטית מבלי לדבר על החפצה מינית וילדים. להפך, ברגע שגבר טיפוסי ואפילו טיפשי פוגש באישה שאפשר לדבר איתה על נושאים אחרים, הוא מתפלא, ופתאום בדיחות "לכי למטבח, אישה!" נראות טיפשיות אפילו לו. 

אם אתן מגדירות נשיות על פי "את יפה בכל מצב" ו"אימא מודרנית", אתן מגדירות עדיין אישה על פי פרמטרים של מראה וילודה, שזה לא שונה בכלל מהחברה בכל שנות ההיסטוריה, אתן פשוט נותנות גם למכוערות וגם לאלו שרוצות עוד כמה תחביבים חוץ מילדים עוז כמה אפשרויות. 

זה לא מטפח את הנשים. מה שטפח את הנשים הוא ההתעסקות בכל הדברים שאמרו שנשים לא יכולות או לא צריכות להתעסק בהם. גם אימרות כמו "אבל אני האישה" או "נו אני אישה" וגם הגדרות מי הוא "גבר אמיתי" ואיך "גבר אמיתי" צריך להתנהג - מובילות פשוט לאותו המצב של הגדרת האישה על פי פרמטרים אומללים אלו. 

יש גם את כל הדברים האלו שצריכים להתייחס אליהם, כמו נסיכה מול מכשפה, שמתארים ממש יפה את הפמיניזם ברשת (והאמת שבכלל, אבל אני מתייחסת בעיקר לרשת). 

נסיכה - יפה, נולדה לתוך זה, לומדת איך להיות מנומסת ועדינה ומצילים אותה. מכשפה - לא שמה יותר מדי על מראה, חכמה, משכילה ועצמאית. ובכל זאת האימהות דוחפות לילדות שלהן נסיכות. כן, יש נסיכות אחרות כמובן ובלהבלהבלה, אבל בסה"כ רעיון הנסיכות הוא די טיפשי לטעמי והדיסני הישן שוביניסטי להפליא שבו האישה היא בערך כלום חוץ ממזליסטית ויפה, ושרה טוב בדר''כ. 

אז יש עכשיו את הקטע הזה שיש נסיכות חומות עכשיו. אני לא מבינה למה לעזאזל אפריקאית תלבש בגדים אירופאים ולא בגדים אפריקאים אם מדובר באגדה היסטורית - אבל בסדר, מילא. וזה הפמיניזם עכשיו. לא לטפל בתפקיד הנסיכה בחיי בנות צעירות ולתת להן טעימה קטנה על יופי ועידון, אלא להפוך נסיכות לשחורות, כי "את יפה בכל מקרה". 

ויש עכשיו נשים עם תפקידים. גיבורות על, מנהלות, ובלהבלהבלה. בואנה, כוסיות!! אחת אחת!! והנשים כל כך מתלהבות מזה, שהן עצמן מתלהבות יותר מאמה ווטסון מאשר מהרמיוני גריינג'ר. בטח, אמה יפה ומהממת ושיחקה את הרמיוני, אבל הרמיוני "רק" מאוד חכמה, חדה, דעתנית ואמיצה, אבל לא יפה במיחד. עובדה שנאבדה, אולי בגלל אמה ווטסון, ואולי בגלל שהרי דמות נשית לא אמורה להיות מכוערת למדי. כן, הרמיוני המכוערת, וג'יני היפה. נכון שבסרטים יצא אופסי וזה קרה הפוך, אבל כן, זה הסיפור. ונשים עצמן מתייחסות לזה, מילא גברים. 

יש גם את "הבעל השוביניסט". כל מיני תיאורי נשים יוצאות עם שוביניסטים. למה שלא תעמידו אותם במקום, פמיניסטיות חריפות שלי? 

אפשר להעמיד את הגבר הזר ביותר במקומו. "אני לא נכנס למטבח", זה מה שהם אומרים. אפשר לדבר עם מישהו שלא רוצה להיכנס למטבח אבל גם ל טוען שהאישה צריכה להיכנס למטבח כי היא אישה, לבין מישהו שלא נכנס למטבח וטוען שכל אישה צריכה להיכנס למטבח כי היא אישה. רב הגברים שתרצי לחיות איתם לא יחשבו שנשים פשוט שייכות למטבח. ואלו שכן - אם לא תתיחסו אליהם, אם לא תתנו להם ותבהירו להם מה זה גבר ''אמיתי'' (אולי כזה שלא שולח אותך למטבח...) - אולי הוא יתחיל במסע נקם ויתחיל לירות בכולם, נכון, אבל כנראה שמשהו אצל הסוג גברים הטיפשי הזה יתחיל להשתנות. 

וגם כולנו מתעסקות בדיאטה. כל הזמן רק דיאטה דיאטה דיאטה. ואני חושבת לעצמי, כמה אומלל, התפקיד שלך הוא לבשל אוכל, להאכיל באוכל הזה, אבל לחתוך לעצמך עגבניות אפילו בלי שמן. 

אני כבר שמה שמן ושותה עם סוכר ואני לא כזאת רזה ואני לא כזאת יפה ואני בכלל לא רוצה ילדים. ונמאס לי לדבר על זה, כי זאת לא המהות של אישה, או של גבר.

המהות של אישה שהיא אישה והמהות של גבר היא של גבר, וזה לא משנה מה מערכת הרבייה שלך. אמנם יש דברים "של נשים'' ויש דברים ''של גברים'', אבל למי אכפת, העיקר שאתה פאקינג תעשה מה שטוב לך.

אבל אם שחורים ידברו רק על זכויות לשחורים לא יקרה כלום. כשכושים התחילו לנצח בספורט, להמציא פטנטים וליצור מוסיקה נפלאה - אז משהו זז. 

ממליצה להפסיק להשתמש בכמה וכמה ביטויים או להעיף כמה עקרונות:

"המכנסיים בבית" / "החצאית בבית" - אני בכלל צריכה להסביר? 

"בעל" - מילה מאוד נוחה, מאוד פרימיטיבית ומאוד שוביניסטית. בקושי תשמעו אותה יוצאת מהפה שלי.

התייחסות לתואר "נקבה" בתור משהו שלילי, פחדן או בכייני. 

התייחסות לתואר "גבר" בתור משהו חיובי, מוצדק או מוצלח. 

להפסיק להגיד:"אבל אתה גבר..." כשגבר עושה משהו נשי, כאילו דברים נשיים לא זמינים עבור גברים.

וכנ''ל לגבי "אבל את אישה...". 

להפסיק להתייחס לגברים שרוצים להיות פחות דומיננטיים ויותר עם הילדים בתור רכרוכיים, לוזרים ושפוטים.

להפסיק להתייחס לנשים שרוצות להיות פחות דומיננטיות ויותר עם הילדים בתור נשים לא פמיניסטיות ולא מוצלחות. 

להפסיק לפתוח עיניים על נשים שלא רוצות להיות אימהות, או לא רוצות לשנות את שם המשפחה שלהן.

להפסיק להגיד לנשים שלא רוצות לשנות את שם המשפחה שלהן "את עוד תתבגרי", או "חכי שיהיו לך ילדים", כאילו הרעיון שהגבר ישנה משהו למען האישה הוא הזוי. 

להפסיק להגדיר את העתיד של האישה בתור הילדים שלה ואיך הוא ייראה ביחס לילדים, לא איך גידול הילדים ייראה ביחד לעתיד.

ולהפסיק גם להעיף את הגבר מהמשוואה, תודה רבה. 

להפסיק עם זה שכל מי שאכפת לה מכל אלה היא פמיניסטית קיצונית, שונאת גברים, לא מגלחת בית שחי (שוב, כאילו זה משהו כל כך נורא ונפשע) ויש להתרחק ממנה. למען האמת אני כזו, וכל זה חשוב לי, ואני די נחמדה, אני בכלל לא שונאת גברים אלא תומכת בזה שלא יגדירו גברים על פי עקרונות אנטיקה, אני מגלחת בית שחי ולדעתי מבחינה אסתטית כולם צריכים (וגם אם לא, ואפילו אם את אישה, אני בסדר איתך). והדבר הכי קסום הוא שאני בכלל מאסתי מכל הרעיונות האלו.

"ברגע שכל הנשים יתחילו לדבר על פמיניזם - הפמיניזם לא יהיה קיים."

אגב, זה שאני חושבת שלקרוא חמישים גוונים זה טיפשי זה לא הופך אותי לשוביניסטית או לסבע, תודה רבה!>< (עבודה בסטימצקי, מה את עושה לי...)

אדם א' איים על אדם ב', ואז אדם ב' זרק עליו אבן והצליח לפגוע בול בראש. אדם א' התעלף, ואדם ב' לקח אותו וקשר אותו בביתו. לאדם א' קראו חתול, ולאדם ב' קראו כלב. 

חתול היה קשור, וכלב תהה אם הוא צריך להרוג אותו או לא. הרי הוא ידע שמצד אחד רצח הוא דבר לא מוסרי ושלא יוכל להמשיך לחיות עם עצמו אם יהרוג את חתול, אבל הוא גם ידע שאם ישחרר אותו לחופשי יש סיכוי גדול מאוד שחתול יביא את קרובי המשפחה הפליליים שלו, ירצח אותו, יאנוס את אישתו ויחטוף את ילדיו בשביל למכור אותם. מילא הוא, אבל כלב אוהב את בני משפחתו, ולעולם לא ייתן למשהו רע לקרות להם. אז כלב, למרות שהוא בעצם טוב לב, הורג את חתול. 

אחרי זה לכלב יש בעיה, כיוון שמגיעה עיר שלמה, עיר שמשפחתו של חתול שולטת בה, ומנסה להתנקם בו. חתול מוצא דרך שבה הוא יוכל להשמיד את כל העיר, אבל בדרך גם חפים מפשע ייפגעו. אבל אם לא, הרי אשתו וילדיו ייפגעו וכנראה יוהרגו, והוא לא יכול לתת לזה לקרות. הוא מרעיל את כל העיר, וכולם מתים. 

מסתבר שחתול היה המלך של פלנטה שלמה, אבל כלב הוא גאון, והוא פולט לחללית האם של הפלנטה ומגלה פצצת על שיכולה להשמיד את הפלנטה. אם לא, משפחתו יעברו ייוסרים, התעללות ובסופו של דבר מוות. אבל האם פלנטה שלמה זה כבר בסדר?

הטוב קיים רק אם קיימים כמובן אנשים אחרים שיכירו במעשה שהוא טוב או רע. מעשה טוב הוא כשאדם עושה טוב לאדם אחר מבלי אינטרס או תכנית מוניפולטיבית. גיבור הוא אדם שעשה טוב לאדם אחר תוך כדי סיכון עצמי, או שהמעשה כל כך גדול שכולם חובים לו את חייו, ובדר''כ בסיטואציות כאלו הוא אכן מסכן את עצמו.

אך אם אותו האדם הטוב והגיבור בוגד בכל השאר עבור האישה שהוא אוהב, האם הוא טוב וגיבור יותר כיוון שהוא אוהב אותה אהבת אמת ללא אף תנאי שהוא, ומוכן לפגוע באחר עבורה, או שהוא הופך לאדם רע כי הוא פוגע בכל השאר מלבד אותה האישה? 

מנגד, אם כבר יש את אלמנט האהבה, אם גבר הולך למלחמה מתוך בחירה, כשאשתו מוחה על כך ומצהירה שהוא חייב להישאר איתה כיוון שהיא אוהבת אותו, והדרך היחידה שתהיה שמחה היא שתהיה איתו יחד. החייל טוען שהוא חייב לעזור לאנשים אחרים תוך סיכון עצמי. הוא גיבור, אך האם הוא אוהב את אשתו מספיק בשביל להתנער מתוך הלב שלו לאחר בשביל האהבה שלו אליה? 

האם זה אומר שאהבה זה רגש חיובי? והאם בגלל באהבה יש עניין של טוב? ובכלל, הרי טוב מגיע מאהבה. אז בעצם אהבה היא שגורמת לטוב, אבל אולי אפשר להשוות אהבה למרות שכולנו מוחים כל כך.