חבר קרוב, קוראים לו חוף הים

"למה. החרא. הזה. לא. נכנס!" צעקה לין ברכבת ודחפה את המזוודה שלה למקום אכסון החפצים העליון, ואני צחקתי עליה.

"בהמה!"

"המזווה שלי גדולה מידי." החליטה לין, נתנה למזוודה אגרוף והתיישבה במקומה מולי בייאוש.

השעה הייתה שמונה בבוקר, ואנחנו כבר היינו ברכבת בדרכינו לאשקלון. היה חם, השמש יקדה, ואנחנו לבשנו בגדים קצרים לראשונה זה הרבה זמן.

"החורף נגמר, ואיתו הקור בחיי."

לין צחקה עלי, "את לגמרי יצאת מג'וני אה?"

"הוא באמת לא מעניין אותי," אמרתי בחיוך, אך ברור שעוד היה רגש אליו.

"הוא פשוט יצא כלב. וסתיו בכלל, לא הכרתי אותה ככה."

האמת גם אני לא חשבתי עליה כאלה דברים, אבל איכשהו תמיד הרגשתי שהיא פחות חברה, פחות קשורה, פחות מתאימה ללין ולי.

"טוב!" קראתי, "החופשה שלנו החלה, אנחנו צעירות, מאושרת ויפות, ואנחנו לא הולכות לדבר על שניהם כל ארבעת הימים האלו." חייכתי חיוך ענק,

והבטתי מהחלון. העצים ירוקים, השמש בשמיים, והרכבת נוסעת במהירות למקום הבריחה שלי מהקור של הצפון ושל ג'וני.

"חם לי!!" קראה לין בשנייה שירדנו מהרכבת.

"בטח שחם לך, דובה, תראי איזו פרווה יש לך!" לין התפוצצה מצחוק, ויצאנו מתחנת הרכבת עם המזוודות שלנו.

עמדנו בחוץ, בשמש, ולין הביטה למרחק.

"סילבן!!" קראה ונופפה, ומכונית פורד אפורה חדשה ויפה נעצרה לידנו. ממנה יצא הנהג, בגיל שלושים בערך, וחיבק את לין.

"התגעגעתי אלייך!"

"גם אני!"

"סילבן, זאת סוואנה, סוואנה, זה סילבן, הנהג של המשפחה, והאיש הכי מדהים!" עוד חיבוק.

"היי סילבן," בירכתי.

"שלום לך," סילבן לחץ את ידי, ולאחר מכן שם את המזוודות שלנו בתא המטען.

לין, שנשרפה מחום, נכנסה מיד למכונית הממוזגת, ואני גם אחרי שהודיתי לסילבן.

הנסיעה לא ארכה זמן רב, וכשהגענו ראיתי שלין לא הגזימה כשאמרה "אחוזה". בית ענק, בגודל טירה, צבוע בצבע לבן צחור. שעריו גדולים ושחורים, דלת חומה ענקית, חלונות כסופים. בריכה גדולה בצידו המערבי, המון דשא.

שלוש מכוניות בחנייה, לא כולל זאת שאנו נוסעים בה עכשיו.

נכסנו בשערים, ונסענו עוד כמה מטרים עד שהמכונית נעצרה.

"תיקח את המזוודות שלנו לחדר שלי, סילבן. תודה!" קראה לין והתחילה לרוץ, ואני רצתי אחרייה.

"ווהו!!!" צעקה לין וקפצה לבריכה עם בגדייה, וגם אני קפצתי אחריה. בחופשה הזאת אני באמת חופשיה!

התרוממנו מהמים וצחקנו צחוק ענק. התחבקנו, ואחר-כך צפנו קצת על הגב ונהננו מהשמש.

"לינה!!!" צעקה אמא של לין. היא הייתה אישה מהממת. בלודינית, ארוכת שיער, פנים מדהימות וגוף חטוב.

"אמוש!" קראה לין ויצאה מהמים. אמא של לין נתנה לה חיבוק ענק, גם שהיא הרטיבה אותה.

"איך שהתגעגעתי אלייך, יפה שלי!" אמא שלה הסתכלה עלי. "היי, סוואנה. אני עידית."

חייכתי ואמרתי שלום, ולין אמרה לי שנצא כבר מהמים.

התקלחתי במקלחת של האורחים, שהייתה מעוצבת כל-כך יפה, באריחי שיש בצבע קרם. ואחר-כך לבשתי בגדי בית שהבאתי איתי. אני ולין שכבנו במיטה הגדולה שלה וצפינו בסרט.

החדר שלה היה כל-כך יפה. מיטה וורודה, טלוויזיה גדולה. ספות, שטיחים, בובות. חדר ארונות, וחדר אמבטיה בקיר הצפוני.

"אין לי כוח לקום לחדר של אח שלי." נאנחה לין.

"אח שלך?" שאלתי, והמשכתי להתעמק בסרט.

"הבן של עופר. הוא בגיל שלנו וחבר של כל החברים שלי כאן. אני צריכה לברר איתו מה עושים היום."

אחרי כמה זמן שלין התנהגה כמו דוב שלא יכול לקום, היא החליטה להמשיך להתעצל והתקשרה לחברה שלה.

"היי שני, אני באשקלון."

עד לאוזניי הגיעו הצעקות ההתלהבות של חברה שלה.

"כן, כן אני איתה. אנחנו מתות לצאת היום. מה עושים?" שני ענתה לה תשובה די ארוכה.

"וואו. עם שינה?" הרמתי את גבותיי. עד שהגענו לבית מדהים שכזה צריך לישון בבית אחר.

"האמת שמה זה זורם לי. אני אשאל את סוואנה. ביי-ביי."

"אצל מי ישנים היום?" שאלתי אותה בחיוך, ובעצם אמרתי שאני זורמת. אני זורמת בחופש הזה!

"אצל חבר קרוב... קוראים לו חוף הים..."

הגבות שלי הגיעו לסוף המצח. "ישנים בים?"

"הבנים מביאים אוהלים, עצים למדורה, הם ממש נחמדים והבנות מצחיקות."

"האמת שדי רציתי לישון על מיטה.. אבל..."

"אה, הם מביאים גם אלכוהול." חייכה לין והרימה גבותייה.

"ישנים בים. מה השאלה בכלל? בטח שישנים בים!"

אהבה שווה אלכוהול.

לא הספקנו לאכול ארוחת ערב, ויצאנו אל הבית של שני לבושות יפה ומאורגנות לשינה בים.

"אמרתי אל תדאגי!!!" צעקה לין. "לשום דבר!!!"

"כי כל דבר קטן!!!!" צרחתי. "יהיה בסדר!!!"

שרנו ברחוב שירי בוב מארלי בקולי קולות, וזה עוד היה בלי טיפת אלכוהול בדם.

כשהגענו לבית של שני הייתי בטוחה שנעלה למעלה, אבל בסוף הסתבר שהיא פשוט יורדת ונלך ממנה ברגל. רק כשהיא ירדה ראיתי שהיא עם עוד חברה, וארבעתינו אלו הבנות היחידות שיהיו שם. תמיד היה לי פחד קטן מבנות אחרות שאני לא מכירה שיהיו יותר נחמדות, וכובשות ממני, אבל תוך חמש שניות התחברתי אל שני ואל דלית, שהיו בדיוק בסגנון של לין ושלי.

"האם זאת אהבה? האם זאת אהבה האם זאת אהבה שאני מרגישה??" שרנו בצרחות ארבעתינו.

"we love you bob marly !!!!!" צרחה דלית ועשתה סימן של לב עם שתי ידייה.

לין ואני היינו לבושות ממש יפה ליציאה, ואילו שתיהן לבשו שרוואלים של בוב מארלי.

"אל תדאגי, הבאתי לנו בתיק גם שרוואלים, אפשר להחליף." אמרה לין, ואני שמחתי.

כשהגענו לים ישר ראינו את הבנים יושבים במעגל. היו שם בערך שישה בנים, שכולם התנפלו בחיבוקים על לין.

"שלום לך!" אמר לי אחד מהם, שהיה די שיכור. "אני בר!!"

צחקתי. "אני סוואנה. בר, אתה יכול לארגן לי משהו לשתות?" שאלתי בקול חמוד, ובר צעק: "בטח!! בטח!"

הוא רץ לצידנית והוציא משם בקבוק וודקה קר.

"שוט, צ'ייסר, או מעורבב כי את אישה?"

צחקתי, "שוט. אני לא אישה טיפוסית."

"שמעתם חברים?!" צעק בר בקול שיכור. "סוואנה לא אישה טיפוסית." כל מילה שלו התמשכה נצח, והוא כל-כך הצחיק אותי.

שתיתי כמה שוטים, ואז כוס של וודקה מעורבבת עם מיץ חמוציות והתיישבתי על בול עץ מסביב למדורה ביחד עם כולם.

עכשיו כבר נכנסתי לראש.

"סוואנה, סוואנה, סוואנה!!!" צעקה לין וצחקה בקול מטורף. גם היא שיכורה.

"לין לין לין!!!" צעקתי ורצתי לחבק אותה.

היא אמרה לי לבוא איתה להחליף מכנסיים, וחזרנו אחרי כמה דקות בלבוש שאנטי למדיי.

"רגע, סוואנה, עוד לא הכרתי לך את כולם!!"

"זאת שני!"

"כן אני יודעת."

"ודלית."

"גם יודעת.."

"בר."

יופי, לין..

"וזה אור, וזה עדן, וליאור, ואורי, וזה אח שלי רונוש!" לין קפצה על רון בחיבוקים, והוא קם וחיבק אותה בחזרה.

וואו, הרון הזה נראה ממש אבל ממש טוב. שיער שחור קצר ופרוע, ועיניים כחולות מדהימות, גוף שרירי. וואו, החיוך הזה.

הוא היחיד חוץ מבר שאמר לי שלום כמו שצריך.

"אני רון," חייך ולחץ לי את היד. "ואת..?"

"אני שיכורה!"

רון צחק, אחז בגבי והוביל אותי חזרה לבול העץ. הוא ישב לידי.

"סוואנה, נכון?"

"איך ידעת?" התפלאתי.

"את יודעת, אי אפשר להתעלם מהצעקות של לין." עוד חיוך משגע. "לא, אבל האמת שהיא אחות מדהימה ואני מאוהב בה!" איזה אח מדהים. ואיזה קול גברי ומדהים.

"גם אני מאוהבת בפרה הזאת!"

רון צחק. "לין! אומרים עלייך פה שאת פרה."

לין הייתה באמצע ריקוד מרובה בנפילות וצעקה: "תגיד לה שהיא דוב סיבירי שעיר!"

עוד צחוק שלו, אני נמסה!

"אז מה, סוואנה." אמר אורי. "את גם מהקיבוץ נכון?"

"אכן." חייכתי אליו.

"את יודעת שרונוש עובר לשם עוד שבוע?"

"באמת?" התפלאתי קצת, אם כי אחר-כך נזכרתי שלין אמרה את זה. "אה נכון!"

אורי הוציא סיגרייה, ועשה לי חשק גם לאחת. לא ביקשתי ממנו כי אני שונאת ווינסטון, וחשבתי על להוציא את הקופסא שלי מהתיק.

עבר בי פחד מוכר לעשן. פחד שיגידו לי על זה משהו לא בסדר כמו שג'וני היה עושה. שיריבו איתי על זה, שיעשו לי את המוות, שלא יקבלו אותי ככה.

"תביא לי גם אחת," אמר רון, והלב שלי פשוט התמלא באושר. אני לא יודעת למה שמחתי שהוא עושה דבר כזה נוראי שמסכן את הבריאות שלו,

אבל אחר כך הבנתי ששמחתי שהוא כמוני, ושהוא יקבל אותי, לא כמו ג'וני.

"אני מקווה שלא מפריע לך," אמר, בהתחשבות.

"הדבר היחידי שמפריע לי זה שזה ווינסטון, שני מגעילים. אני הולכת להביא את המרלבורו שלי!"

חזרתי עם הקופסא שלי, שנשארו בה בדיוק חמש-עשרה סיגריות. גם אחרי שראיתי את ג'וני בוגד בי פחדתי להוציא את הסיגריות לאוויר הקיבוץ.

הסיגרייה נעלמה מידו של רון.

"אני רואה שהחזרת לו את הגועל נפש." חייכתי.

"שמעי, בדרך כלל אני לא מתעלק על סיגריות, אבל תביאי מרלבורו."

הבאתי לו סיגריה, ואז הוא לקח את הקופסא שלי והפך סיגריה אחת.

"זה בשביל שתהיה לך אהבה!"

צחקתי, " זה אמור להיות מזל."

"אה.. אני בטוח שמישהי כמוך כבר מזליסטית."

"למה אתה חושב?"

"תשמעי, את מדברת איתי!"

התפוצצתי מצחוק ונתתי לו חיבוק שיכור. עישנו כולנו באותו זמן. כולם עישנו ווינסטון, חוץ מרון ואני.

"אנחנו הכי שווים," לחשתי לו באוזן, ובתמורה הוא לחש לי שאני יותר שווה. הוא כזה מתוק.

"סוואנה.. מה זה השם הזה?" שאל עדן.

נאנחתי. "אמא אהבה. אל תשאלו אותי מה היא מצאה בו!"

"האמת שרון מת על נשים עם שמות מוזרים," עקץ אורי.

"כן רון!" קרא ליאור. "מה שלום שלומה?"

כולם צחקו, וגם אני.

"לאקסית שלך קראו שלומה?!"

"לא, וסוואנה!" עקץ בחיוך.

"יו!" נתתי לו מכה קטנה בכתף. "אתה מתחיל איתי?"

"את זאת שהתחלת איתי." אמר וצבט אותי במותן, הדבר שהכי מקפיץ אותי בעולם.

"ווהו, רונוש, מה אתה עושה לה?" צחקה דלית.

רון המשיך לצבוט אותי ולדגדג אותי ואני כבר הייתי מגולגלת על החול, עוד שנייה מתה מצחוק.

כשחזרנו לשבת על בול העץ ונרגענו, התחלתי לדגדג אותו בבית השחי ובבטן, והוא התקפל והתפתל וצחק, ואחר כך הרים אותי על הגב כאילו אני שוקלת כלום,

ורץ איתי לעבר הים.

"זה ילמד אותך איך להתנהג, מופרעת קטנה."

צרחתי וצחקתי, ורון הפיל את שנינו לים.

"וואו!!!!" צרחתי. "המים קפואים. אתה מטורף!"

רון הביט בי עם עיניו המדהימות. "אני יודע." לא יכולתי לעמוד בחיוך המקסים הזה.

"הנה לך!" הטבעתי את ראשו בתוך המים, והוא תוך שתי שניות השתחרר, ובתמורה ניער עלי את שיערו הרטוב.

"רון!" רטנתי. "אוף איתך."

"מה אוף?"

"קר לי עכשיו." עשיתי פרצוף עצוב ומוגזם, והוא חייך.

"וואו, לאכול אותך כמה שאת חמודה!" אמר וחיבק אותי במטרה לחמם.

עדן סחב את לין על הגב, אורי את דלית, ובר את שני. שאר הבנים רצו לבד, והיינו כולנו בתוך המים מתים מקור.

התחבקתי עם לין בכדי להתחמם, ודלית שחתה לעבר זרועותיו של רון בכדי שיחבק אותה. הדבר הציק לי קצת, אבל כמובן שלא אמרתי כלום.

אחר כך שיחקנו קרב תרנגולות. בהתחלה דלית הייתה עם רון, ולין עם עדן. מה דלית נתפלת אליו?

בסבב השני רון הרים אותי על דעת עצמו ואמר שאני איתו, וחיסלנו את לין ועדן. על הניצחון הזה רון הביא לי חיבוק מחמם מחוץ למים, שממש

יכולתי להרגיש את כל גופו המדהים.

כשחזרנו למדורה ישבנו כולנו קרובים בהרבה אל האש.

"עדיין קר?" שאל רון ועטף אותי במגבת שלו.

"פחות." חייכתי.

הוצאתי עוד שתי סיגריות ועישנו, ההשפעה של האלכוהול די עברה לי. פיתחתי עם רון שיחה די עמוקה על האקסית הטרייה שלו.

"תראי, לא הרבה אהבו אותה. לא שהיא לא נראית טוב או משהו, היא פשוט קצת מתוסבכת. אבל לא היה לי אכפת מאחרים, אני כן אהבתי אותה."

"אני מבינה. זאת פשוט המשמעות האמיתית של אהבה, להיות עם מישהו בלי שיהיה שום אכפתיות ממה שאחרים אומרים עליו, להאמין רק ללב שלך

ולמחשבות האישיות שלך עליו."

"או-אה, עמוקה. את מדברת מניסיון?" קרץ, ואני צחקקתי בכדי לצאת מהעומק.

"אחרי שלושה חודשים ביחד אי אפשר לא להרגיש קצת אהבה."

"יש לך חבר?" שאל, לא מוריד את החיוך מהפנים.

"אז זהו, שלפני שבוע נפרדנו. הוא דפק לי קטע ממש מסריח. אבל בוא לא נדבר על זה, הוא לא עושה לי טוב בשום צורה של חלק בחיי."

רון חייך, והעביר נושא.

"רון. רון! תתעורר."

אלוהים ישמור, מי מעיר אותי?

רון התרומם. נרדמנו לאיזה שעה באחד האוהלים רון, בר, שני ואני.

זאת הייתה דלית. נראה לי שהיא ממש רוצה אותו.

היא לחשה לו משהו באוזן והוא יצא אחריה מהאוהל. הבטתי לתקרת האוהל, שני ובר ישנים חזק. אולי אני אצא החוצה?

הרי אני לא ארדם כבר.

"מה קרה?" שאלתי השם יודע את מי כשיצאתי החוצה.

"תחזרי לישון," אמר רון, לא זיהיתי אפילו איפה הוא מרוב החשכה. המדורה כבתה מזמן.

"לא רוצה."

עכשיו הוא היה כבר ממש לידי. לא זיהיתי שום דמות-דלית באיזור.

"לא רציתי להרוס לך את היום, לין מקיאה היא לא מרגישה טוב. נראה לי שאני אקפיץ אותה הביתה."

"שתית?" שאלתי, למרות שידעתי שרון לא יסכן את לין.

"קצת, אבל הכל עבר לי."

"נראה לי שאני אחתוך איתה. תוכל להקפיץ אותי?"

"בטח."

"את עייפה?" שאלה אותי לין בזמן ששכבנו לישון במיטתה.

"ההתעוררות הפריעה לרצף השניה, ואני קצת בהיי מכל היום הזה, אבל אני די עייפה."

"רוצה לדבר קצת?"

"בטח. איך היה לך?"

"חוץ מהקיא, היה לי מאוד כיף."

"מה זה ראיתי את ועדן צמד חמד."

לין צחקה, "כן הוא מאוד חמוד. לפעמים כשאני מבקרת פה אנחנו מתנשקים קצת, אבל לא יותר. מה ראיתי את ורונוש שני דובים חמודים."

צחקתי גם, ואז נבהלתי קצת. "אויש, זה מפריע לך?"

"נראה לך?!" התפלאה. "זה מדהים. הלוואי שתהיו ביחד. הוא הבן אדם הכי מדהים שיש, ומגיע לך אותו אחרי הסבל מג'וני."

"כן..." מלמלתי. "הוא באמת מדהים. אבל הוא לא נראה ממש כאילו הוא בקטע, הוא חייך כשהוא חשב שיש לי חבר."

"אני אברר איתו את זה מחר."

"לא, לין!"

"אל תדאגי, אני לא אגיד שום דבר עלייך. ממש נראה לי שהוא כן בקטע שלך, הוא בטח סתם לא רצה להראות את מה שהוא מרגיש לגבי זה כי זה מוזר,

אתם בקושי מכירים."

"כן, אנחנו באמת בקושי מכירים. חוץ מזה, מי יודע מה יהיה עוד עם ג'וני? אני עדיין אוהבת אותו."

"אולי הגיע הזמן לאהבה חדשה?"

"ממש. כשאני ארד מג'וני אחרי ארבעה ימים ימכרו ארטיקים בגיהנום."

"רון קצת יותר מדהים מארטיקים בגיהנום."

"כן.. רון מדהים.." מלמלתי, ונרדמתי לשינה עמוקה.