מצב כפית

לא יודעת.

יש לי חשק לכתוב..

אבל שום דבר לא יוצא.

סיימתי את הצום עם חברה שלי בטרם, מסכנה.

התייבשה.

יתכן רק בעזרתו יתברך, 

ששבוע הבא אהיה על מטוס לאיטליה למשך 10 ימים

10 ימים של היפ הופ עם המורים הכי טובים.

ידעתי על הקייטנה הזו חודשים, ורק השבוע התעורר בי חשק עז לנסוע.

עשיתי כל שביכולתי כדי להיות שם. 

הוצאתי דרכון בפחות מ24 שעות.

הסיבובים שעברתי כדי להוציא אותו.. וואו.

 באמת שמגיע לי וואו.

היום, בצום, התעוררתי מוקדם משציפיתי כדי לנסוע ללשכת משרד הפנים ברחובות.

שם בצער רב הודיעו לי שאין קבלת קהל לאחר שהתקשרתי במיוחד לפני שנסעתי ואמרו לי להגיע. בעעע

לא הרמתי ידיים, נסעתי לאשדוד. כשהגעתי חשכו עיני, תור של מיליון ואחד אנשים.

אבל חמש דקות אחרי שישבתי וחיכיתי, הקפיצו אותי בנס לראש התור ואפילו נתנו לי דרכון בזמן מקוצר במיוחד.

אני מקווה שביום ראשון כשהדרכון יהיה בידי, אוכל לסגור את הפינה הזו של הטיסה... ובאמת אוכל לנסוע עם חברות מהממות!

אני מתרגשת רק מהמחשבה. 

זה יהיה מיוחד מדי אם זה יקרה.

אבל זה ממש תלוי אם אבא שבשמים רוצה שאסע. 

אם לא, אני מבינה שזה הדבר הכי טוב בשבילי. עם כמה שיהיה לי קשה לקבל את זה כי באמת עשיתי מאמצים.

נעבור לאחר, הקורס בווינגייט הסתיים לגמרי. 

ואני עצובה. 

עצובה ושמחה גם יחד.

הכרתי אנשים מדהימים שאני בטוחה שישארו לידי כל חיי.

ההתפתחות וההתבגרות שעברתי בקורס הזה בלתי ניתנת להסבר.

רק כך גיליתי כמה הגוף והנפש קשורים זה בזה ובלתי ניתנים להפרדה.

גם גיליתי שזה הדבר האמיתי שאני הכי אוהבת לעשות. ממנו אני שואבת השראה, אהבה, כח!!!!

הבנאדם הכי מדהים שהכרתי בתקופה הזו, זו למרבה הפלא המורה שלי.

המורה שלי בקורס אישיות מהממת!

לחלוטין הפכה למודל לחיקוי בשבילי.

הזוי.

בחיים לא חשבתי שזה יקרה, בטח לא איך שהדברים בינינו התחילו..

אני, לצערי, ידועה בחפירותיי, ואני מפחדת  שאני מציקה לה יתר על המידה. 

אני כל הזמן שולחת לה הודעות. 

קבענו להיפגש בראשון.. אני מקווה שיהיה לי זמן להסביר לה על מה כל המהומה.

האהבה הזו שיוצאת ממני.. פשוט גורמת לי לאושר. 

שלא תבינו לא נכון, אני לא אוהבת אותה בצורה רומנטית.. בכלל לא.

אני אוהבת אותה אהבה חברית, קנאת סופרים, אהבה בין שני אחים כי בשבילי היא משפחה.

וואו. 

מורני, את מרגשת אותי בכל מילה שאת אומרת כי אני יודעת שהיא יוצאת לך היישר מהלב.

כולך טוב ונתינה בלי לבקש דבר בתמורה.

את כל כך מחוברת לאני שלך ולאמת שמובילה אותך..

אני כל הזמן אומרת לך את זה ואת כל הזמן מבינה ומזדהה בחזרה.

אני לא בקשת דבר בתמורה רק שתחייכי ותאהבי חזרה.

ושוב זה הזוי.

כל השנה הזו בכלל משהו מיוחד.. כל הדברים שעברתי בה, פחדים ששברתי,

סטריאוטיפים שניפצתי, אהבות שנקרו בדרכי, מיתוסים שמעכתי. 

כל זה בפוסט הבא בעזרת ה'.

ולפני שאני מסיימת, 

אני רק אומרת תודה. 

תודה אבא על זה שאתה שומר עליי ומוליך אותי לכיון האושר גם כשאני שוכחת אותך.

כי אפשר לומר ששכחתי אותך. וזה די מבחירה.

אני רוצה להפסיק לשכוח אותך. 

לחזור שוב לשורשים האמיתיים שלי.

לדעת מה תפל ומה עיקר. 

תעזור לי. רק קצת. 

אבל עדיין בלי שום קשר. תודה!

אבא מדהים שכמוך.

אני אוהבת אותך. 

משתדלת לא לשכוח את זה.