הבלוג של "אמא יש רק אחת"

הגיע הזמן, בעלי אומר. הגיע הזמן לשנות הרגלים עם הקטן.

עד לפני פחות משנה, הכנסתי אותו למיטתנו. נהנית כ"כ להירדם איתו. מכורבלת עם הילד הכי קטן וסביר להניח שגם האחרון שארצה להביא לעולם.

הוא ילד מתוק ומקסים ואני כ"כ אוהבת אותו.

אבל לבעלי זה מפריע. למרות שאני זו שישנה על רבע מיטה, לבעלי זה מפריע.

הערב גם אני נשברתי.

הצוציק עכשיו במיטתו, אחרי חצי שעה של בכי ויללות. נשבר לי הלב, בא לי רק לאסוף אותו למיטה שלי, להתכרבל ולומר לו שיהיה בסדר ואני כאן לשמור עליו ולחבק אותו.

גיבור קטן שלי. הוא משתדל מאוד לישון לבד, אבל לא מוצא את עצמו. מתפתל כל רגע מצד לצד, מבקש את הדובי ואת החיתולי, מבקש חיבוקי ונישוקי, יש לו פיפי והכלב שנבח הבהיל אותו, ועכשיו הוא נבהל מאחיו שישן איתו בחדר ונחר נחירה רעשנית. אמא בואי. אמא עכשיו. בואי.

הלכתי אליו....נראה מתי זה יגמר הלילה