הבלוג של "אמא יש רק אחת"

אחותי.

היחידה.

שעד כה הגנתי עליה כמעט בגופי מפני בעלי ומפני כל העולם.

היא עברה השבוע דירה ועושה חנוכת בית.

שאלה האם בעלי עובד ערב באותו היום. אמרתי לה שכן וביקשתי שתזיז את זה לשבוע הבא כדי שנוכל לבוא.

"אה, לא נורא ממי, נסתדר בלעדיו, רציתי אותו בשביל המניין". אמרה בפשטות גמורה.

ואני..."אה".

באותם רגעים לא נפל האסימון.

הערב, היא שלחה לי הודעה ושאלה אם אגיע בכל מקרה?

סיפרתי לבעלי מה היא אמרה לי בפעם הקודמת והמבט שלו גרם לאסימון שלי ליפול.

לא עניין אותה שבעלי לא מגיע. העיקר שיהיה לה מניין. היא לא הזיזה את חנוכת הבית. היא לא עשתה כלום בשביל שיגיע.

אז עניתי לה:"אני לא יכולה להגיע לבד".

והיא ענתה בפשטות: "למה? יש ווייז, תוכלי גם להגיע מוקדם יותר".

ואני:"לא קשור. אמרתי לך שבעלי עובד ערב, ביקשתי ממך להזיז את התאריך והיממת אותי עם התגובה שלך שרשמת שרצית אותו בשביל המניין, זה לא היה לעניין ואני לא מגיעה בלעדיו, הוא גם חלק מהמשפחה".

"מה הקשר ממי?", היא עונה לי בחזרה, "קבעתי עם כולם, לכולם זה נוח, אני לא יכולה להזיז רק בגללו וגם הבקשה שלך היממה אותי", היא ענתה לי.

לא עניתי חזרה.

נמאס לי.

אם זה היה ההפך, הייתי משנה תאריכים בשביל שיגיעו.

למה היא לא קבעה איתי מראש ועם כל השאר כן? למה אני האחרונה לדעת וליידע ולא לשאול אם נוח? ולמה היא שאלה אותי רק אם בעלי עובד או לא כדי לדעת אם יש לה מניין???

הגיע הזמן לשנות פאזה. גם אם זו אחותי היחידה. ללמד גם אותה לקח ולגרום לה להפסיק לעשות ממני סמרטוט!

חצופה !

אני כ"כ פגועה ממנה.