הבלוג של "אמא יש רק אחת"

אחותי חולה. לא יודעת מה יש לה...הבטן כואבת, כאב ראש...אומרת שהיא צריכה לקבל וסת וככה זה כל חודש....נו ...בסדר, הבנו. יעבור לך. מה? חדש לך?

לפני 3 שעות היא מעלה סטטוס שגרם לבטן שלי להתהפך ולעצבים שלי לנגן ולחיוך שלי להתהפך 180 מעלות.

לא אצטט אבל זה התוכן של הסטטוס בערך:

הכינו לה מרק עוף, הכביסה מקופלת והבית נקי. ככה זה כשאמא באה....   - פה נפלו פניי.

אמא?

שלי?

הגיעה עד אליה ? (היא רחוקה מרחק חצי שעה מהבית של אחותי, ואני רק 5 דקות מאמא שלי)

ניקתה לה, קיפלה לה והכינה לה מרק עוף?????

בא לי לבכות.

קנאת אחיות.

למה אני מקנאה?

חס ושלום, לא מרוע לב. אלא מאכזבה קשה מאמא שלי על תשומת הלב הזו שהיא נותנת לאחותי.

תראו, אני לא בדיוק הבת האידיאלית. אחותי היא זו שתמיד עוזרת לאמא שלי בכל הנדנודים שלה ("קחי אותי", "אספי אותי", "עזרי לי" וכו') רק בגלל שלי אין זמן וסבלנות לשטויות שלה כשאני צריכה לטפל בשלושה בנים, בית ובעל. למרות שכן לקחתי אותה לפני שבוע וחצי מהקניון לבית כי כאבה לה הרגל. 

אבל, כשאני חולה, אני לא מתבכיינת. אני שורדת. ושוב, אין לי שום דבר רע נגד אחותי, אלא דווקא נגד אמי.

השבוע הבן שלי שילשל. שוב.

הייתי חייבת בייביסיטר.

שאלתי אותה בצחוק אולי שתשמור עליו כדי שאעבוד.

ידעתי שהיא לא יכולה, כי היא עובדת.

מסתבר שהיא לא עבדה באותו יום. אבל, יש לה תור לרופא ואח"כ היא קופצת לעזריאלי אז היא לא תוכל לשמור עליו.

או.קיי. אז נכון שהיא עזרה לאחותי לא בשעות העבודה, אלא אחריהן.

ואולי אם אהיה מספיק חצופה, אבקש ממנה גם שתבוא, אולי היא תגיד לי כן.

אבל, הסטטוס הזה עיצבן אותי.

אמא שלי היא הכי לא מכינה "מרק עוף", "מגיעה במיוחד כי אכפת לה". היא הייתה ככה מזמן כשהיינו פיציות. כבר לא. הגירושין דפקו לה את הרגש.

אז או שאחותי שוב כותבת סטטוסים יותר מדי יפים בשביל ה"שופוני" ("תראו אותי") שלה,

או שאמא שלי התחילה להיות אמא.....?! לאאאאאאאאא....אין מצב.

זה סתם כואב.

איפה היית אמא כשאני הייתי צריכה אותך? :(

בהריונות?

במחלות הילדים?

במחלות שלי?

אני לא זוכרת אותך שם אמא.

לא זוכרת בכלל. :((