הבלוג של "אמא יש רק אחת"

אתמול בערב אמרתי לבעלי: "מחר אני מודיעה למנהל שלי שנמאס לי ושימצא לי מחליפה כי אני עוזבת". בעלי תמך בהחלטה. "מה שנראה לך, אני לא מתערב לך". הקלה.

בלילה צלצלו אליי מהמשרד, הייתי אמורה לטפל בעניין מאוד חשוב מסתבר...אבל בגלל שאני עובדת חצי משרה, לא ידעתי את זה, לא הייתי מודעת לזה. אותה פקידה שהודיעה לי את זה, הייתה חשודה בעיניי...משהו שם הריח לי לא טוב....כאילו שהיא שמחה לבשר לי את זה....אגב, היא הייתה אמורה לקבל את התפקיד שלי, אבל בגלל הרתיעה שלה מכל הנוגע לכספים, לא נתנו לה אותו. סתומה. היא הייתה יכולה להיות אלופה בתפקיד הזה. תפור עליה! מדהים כמה שפחד יכול לגרום לך להפסיד משהו שאתה אוהב ויכול להצליח בו.

אז הבוקר קמתי באוירת קרב. בתחושה שאני לא צריכה לדבר עם המנהל שלי. משהו אמר לי - אל תעשי את זה...עדיין. קודם תבדקי מה היה שם בדיוק.

הגעתי לעבודה.

תפסתי את העובדת שלי וחקרתי אותה אודות הפשלה שהייתה בעניין החשוב הזה.

היא הסבירה לי מה היה, היא פעלה בצורה מצוינת.

תפסתי את המנהל שלי ואמרתי לו מה היה. "את לא היית טועה ככה" אמר לי.

"אבל הוא הטעה אותה. הוא אמר לה תאריך שגוי. איך אני הייתי אמורה לא לטעות אם הוא המטעה?" עניתי לו בתוכחה.

"את לא היית טועה. לא סביר". השיב לי שוב. פשוט כי לא היה לו מה להוסיף.

אמרתי לו שסביר להניח שגם אני הייתי טועה אם היו מטעים אותי ואני לא חושבת שהפקידה פעלה שלא כשורה. הלכתי משם.

אח"כ תפסתי את אחד מהעמיתים שלי לעבודה. 

אמרתי לו שאני מתה לעוף מפה אבל משהו חשוד לי לגבי זו שצלצלה אתמול.

הוא אמר לי, כאילו שהוא קורא את מחשבותיי: "תקשיבי, אני מריח שהיא מנסה לחתור תחתייך. תיזהרי ממנה. או שהיא לא סובלת אותך או שהיא תפסה תחת כי המנהל משבח אותה כל הזמן".

ידעתי.

האינטואיציות שלי לעולם לא טועות!!

"אז או שאני עוזבת או שאני נלחמת וחוץ מזה, נראה לי שהמנהל מת לייאש אותי כדי שאעזוב", אמרתי לו.

"את לא עוזבת בשום אופן וגם לא יוותרו עלייך. את היחידה שהצלחת לעשות סדר בבלגן של הכספים. המנהל לא יוותר עלייך וגם המנכ"ל לא וגם אני לא. אני לא אתן לך ללכת!!" צעק עליי חחחחח. (הוא זה שהביא אותי לשם בהתחלה, המליץ עליי וכו'....נורא כעסתי עליו בזמנו כי לא רציתי את התפקיד הזה).

טוב, נשאר לי להילחם כנראה.

חזרתי למשרד ולקחתי את המושכות בידיים.

היה יום עמוס באנשים.

טיפלתי והתערבתי בכל מה שרק אפשר.

הפקידה האהובה עליי, בתו של המנכ"ל, הייתה שם.

היא לגמרי נגנבה ממני.

לא טיפלתי בעבודה השוטפת שלי אבל טיפלתי בחלק העיקרי של התפקיד שלי.

הייתי גאה והשגתי לנו 50,000 ש"ח !

אני גאה.

אני רק צריכה להמשיך להילחם.

רק בשביל לצרוב לפקידה ההיא בעיניים.

רק בשביל לשלם משכנתא.

רק בשביל לתת לעצמי עוד אתגר ולנצח בו!

אני לוחמת !

לוחמת עם פרינציפ! (לפחות משהו נותן לי "דרייב" להמשיך בעבודה הזאת עד שאמצא עבודה אחרת, אפילו שפרינציפ זו לא סיבה טובה כ"כ).