הבלוג של "אמא יש רק אחת"

אני קוראת טרילוגיה נוספת.....פרש הברונזה.

רומן על רקע מלחמת העולם השניה.

יש שם הרבה חפירות לא מעניינות ותיאורים תקופתיים, אבל בבייסיק, הספר מהפנט ומושך ולא נותן להוריד מהידיים. בגלל כל הרומן של הזוג המקסים טטיאנה ואלכסנדר. המשיכה המינית, התשוקה, האיפוק, התעוזה, האומץ, אלכסנדר שמסתבר כגבר-גבר וכ"כ מזכיר לי את בעלי היקר. בעוז רוחו, באומץ שלו, בחריפות הפה שלו, בגובה שלו, במשקל שלו, בעיניים החודרות שלו. אלכסנדר של טטיאנה הוא לגמרי בעלי שלי.

כל ספר בעל 600-700 עמודים. אני בספר השני, אחרי שבועיים קדחתניים של הספר הראשון. קשה לקרוא עם כל המטלות בבית, העבודה, הילדים, אבל אני מזניחה פה את הכביסה ושם את הכלים, משאירה הכל לשעה אחת מרוכזת, ומתגנבת עם הספר לאיזו פינה, לפעמים לשירותים, לפעמים באמצע האוכל (כשאני אוכלת לבד כמובן, לא עם המשפחה).

הרומן הזה עורר בי רומנטיקה מהסוג הישן והטוב. מהסוג שצריך לעורר מחדש ולנצור למשך כל החיים.

הבוקר, התעוררתי לצד בעלי, שנחר לו בשקט, ממש בשקט, הוא ישן כ"כ טוב וחזק ונהניתי להסתכל עליו. נהניתי להתאהב בו שוב מחדש. העיניים, הפנים הנעריות והמתוקות, זרזיפי השיער הלבן שכ"כ סקסיים בעיניי, הפה הקטן שיודע לנשק בלהט, הגוף החסון ששייך רק לי.

אני מחזרת אחריו בקטנה, קולטת את המבט שלו ומחייכת בתשוקה, כמהה אליו ולמגעו, לא מרחיקה אותו. מביאה לו לאכול ולשתות כשמבקש...לא תמיד, רק כשהוא לא מגזים ומבקש ממש בעדינות (בכל זאת, לא צריך להרגיל, יש לו ידיים ורגליים ברוך השם ואני כבר משרתת 3 קטנים בבית).

חיה בתוך פנטזיה קטנה שאני לא רוצה שתיגמר.

באיזשהו מקום אני יודעת שזה לא פייר. כי רק כשאני קוראת ספר אני מזדהה ומבינה איך אהבה אמיתית אמורה להיראות.

כשאני לא קוראת, אני יכולה להיות ממש מעצבנת.

אבל רק בגלל שהוא גם כזה.

מסתבר, שכדי להרגיש מלכה, צריך לתת לו להרגיש מלך. אבל אני רוצה את זה הפוך :(

לכן....אני ממשיכה לקרוא רומנים. הוא נהנה וגם אני :)

אנשים ואנשות, אני כ"כ ממליצה לכם לקרוא ספרים!!!!!

זה מחייה ומעורר ומעשיר.