הבלוג של "אמא יש רק אחת"

דקה לפני ווסת. או היריון לא מתוכנן.

עצבנית.

בנוסף לזה, חטפתי וירוס בבטן.

בחילות, חולשה כללית, אי יכולת לאכול, חוסר תיאבון, הדבר היחיד שמחזיק לי את הבטן זה צנים מסכן ותה ואותם אני אוכלת בכוח - רק בגלל שיש לי כבר סחרחורות מחוסר תזונה. (מסלקת כל מחשבה מראשי שאולי זהו תחילתו של היריון).

כל זה היה אתמול.

היום, קמתי עדיין עם חולשה אבל פחות כאב בטן.

אכלתי יותר טוב, אבל התחלתי עם הצנים....שום כאב בטן. הבטן מחזיקה מעמד...יופי.

ארגנתי את הילדים, הסעתי את הקטן לגן, חזרתי הביתה, לישון. נפלתי למיטה.

אחרי שישנתי עד 11 בערך...

סידרתי,

נחתי עוד קצת.

המתין לי הר כביסה לגיהוץ. זה עכשיו או לעולם לא.

אז....מצאתי פיתרון, גיהצתי בישיבה (כדי לא להתעלף).

הבעל עיצבן אותי. הוא בבית כבר יומיים.

היום יש לו מבחן...לומד לקראתו כבר שבוע וחצי.

כולו לחוץ כי הוא לא חושב שיעבור אותו.

מרוב הלחץ משחק בטלפון במקום ללמוד. שום דבר לא נכנס למוח יותר.

ביקשתי שיתלה כביסה כי אני מפחדת ליפול.

"את לא רואה שאני לומד למבחן, מה את מבקשת ממני דברים?" נבח עליי.

"ממש לומד! עם הטלפון? משהו חדש?" עניתי בחוצפה.

הוא נכנס לחדר. חשבתי שהלך ללמוד. חשבתי.....אחרי זמן מה שמעתי נחירות.....

אוף. אני חולה. בקושי עומדת ובכוח מגהצת לו את החולצות שלו. בא לי לזרוק עליו את החולצות שיגהץ בעצמו!

אחרי שעה וחצי גיהוץ קמתי להתקלח. כולי מים מהאדים של המגהץ.

טיגנתי שניצלים...

הבעל התעורר מהריח וקם לאכול. (כי אם אני לא מבשלת אף אחד לא יטרח, כולם יאכלו כריכים כמו אנשים מסכנים ועלובים).

הילדים אכלו, גם אני.

האמצעי התבכיין שהוא רוצה ללכת לחבר שגר במרחק נסיעה.

"למה את לא לוקחת אותו?" שאל הבעל.

"אני לא נוסעת היום לאף מקום, אני בקושי עומדת על הרגליים וצריכה את הכוחות שלי כי אף אחד פה לא מזיז את עצמו ועוזר כשאני חולה" עניתי בהתרסה לכיוונו. רמז!!!!

"אני אקח אותו ואת תחזירי" אמר.

"אם אתה מציע לקחת אותו אז תדאג להחזיר אותו, אני לא נוסעת!" 

"זה יהיה רק מאוחר יותר, בשמונה בערב כשאסיים" ענה לי.

"אז אין חבר היום", אמרתי.

צרחות ובכי מכיוון הילד.

לא, באמת????

אולי אני נשמעת כמו אישה שמכניסה את הילדים לויכוח ביני ובין בעלי, אבל, אני פאקינג חלשה, בקושי עומדת על הרגליים, אתמול שכבתי על הספה גמורה, הילדים ניסו לעזור ולסדר ועל הדרך גם עשו בלגן ולבעלי הייתה החוצפה לשאול לפשר הבלגן הזה.

כמה הוא חצוף!!!!!! מי חינכה אותו??? גריזלדה????

חוץ מזה, הילד נכנס הביתה בעצבים, זרק כסא כששמע תשובה שלא מצאה חן בעיניו וצרח. מי יקח אותו לחבר??? מי?? שיישב בשקט וילמד להתנהג!

עכשיו הבעל במבחן. שיהיה לו בהצלחה. באמת. שיגמרו כבר הלימודים האלה. בהצלחה - כי הוא לא יכול אחרת.

רק שיגמרו!

שיגמרו!

הוא מוציא אותי מדעתי!!!!!

בשביל מה הוא לומד לתואר ראשון? רוצים לדעת? זה התחיל כי תואר ראשון נחשב למשהו רציני ובד"כ גם מקדם מבחינת שכר. הוא לומד כבר מעל 7 שנים. כל פעם דחה את הקורסים בגלל כל מיני סיבות באמת מוצדקות, בגלל זה לקח לו זמן. הפעם הוא החליט לתת גז ולסיים, נותרו לו מספר קורסים כך שיסיים בסוף 2016.

אמרתי לו אז, שהיום תואר ראשון כבר לא נחשב, רק תואר שני, אז בשביל מה הוא ממשיך? חוץ מזה, הלימודים האלה לא יקדמו אותו כרגע בעבודה, בטח לא מבחינת שכר.

ביקשתי שיפסיק ללמוד, כי זה מכניס את כולנו ללחצים נפשיים וכלכליים. ואז הוא אמר לי שהוא ממשיך ללמוד כדי לתת דוגמא לילדיו. שידעו שצריך להשקיע כדי להגיע למשהו בחיים. הבעיה היא שהדוגמא שלו רק מרחיקה את הילדים מלימודים. הוא כ"כ לחוץ ועצבני בגלל הלימודים, שכל מה שנותר לילדים להבין הוא שלימודים זה לא כיף. לימודים זה רע!

תראו, אני לא אגואיסטית ותמיד תמכתי בו. אבל, המצב בבית מלחיץ.

למה אני צריכה להרגיש כאילו אני אם חד הורית?

כשהוא חולה, הוא כמו תינוק ואני כמו משרתת.

כשאני חולה? - תתמודדי כי אף אחד לא ישרת אותך!

ככה אני מרגישה.

או.קיי, אז מדי פעם הוא מסדר, שוטף כלים ואולי גם תולה כביסה. אבל אם הוא לא היה לומד היום ואתמול, הבית לא היה נראה כפי שהוא נראה היום ולא הייתי מכריחה את עצמי לסדר, לטגן ולגהץ עם סחרחורות.

לפני ווסת או היריון לא מתוכנן.

עצבנית על בעלי.

חוסר סבלנות כלפי ילדיי.

אופל.