הבלוג של "אמא יש רק אחת"

זה מה שקרה לפני כמה רגעים כשפתחתי את החלון כפי שאני נוהגת מדי בוקר לפני שזורחת השמש ומסלקת כל צינה אפשרית.

חיפשתי אותה.

את הצינה הנעימה, את הבריזה הקלילה שמאווררת לי את הבית בכל בוקר.

היא איננה.

נעלמה - פוף!

מי שדד אותה?

החום האיום והנורא.

זו תחושה שכאילו פתחתי תנור.

תחושה שהגיהינום כבר כאן ואין מה לדאוג, כי כולנו בטוח נגמור בגן עדן.

מבאס.

הבית חנוק וצריך אוויר.

וכל מה שהוא יקבל בעוד מספר דקות הוא - את אוויר המזגן הקריר. אין ברירה אחרת.

תודה לך, ויליס האווילנד קרייר, ממציא המזגנים.

נוח על משכבך בשלום ודע שכולנו פה אוהבים אותך!