הייתה ישיבה היום.
בישיבה המנהל שלי ביקש להבהיר ולחדד את הנהלים מחדש.
נהלים שלא מיושמים בפועל ושגורמים להפסדים כלכליים.
תבינו, יש תחתיי 3 פקידות. אחת שעובדת כמעט שלוש שנים, השניה עובדת שם שנה וקצת ועוד אחת שעובדת שם חודש וחצי.
הותיקות יותר - אמורות להיות מקצועיות יותר - שתיהן בשנות העשרים שלהן.
הפקידה חדשה - בשנות הארבעים שלה.
עכשיו, אני לא מפלה על מגדר של גיל, אבל ההבדל ביניהן שונה בתכלית וזה בולט!
במשך כל הישיבה כשהמנהל חזר על הנהלים, שתי הותיקות רק התגוננו והתבכיינו. כמו תינוקות.
לעומת זאת, החדשה שתקה. בסוף הישיבה היא הראתה לכולם טפסי נהלים שמצאה כשחיטטה בקלסר נהלים והראתה לותיקות שאפשר להשתמש בהם והם יכולים לעזור למהלך העבודה. התגובה שלהן עצבנה אותי - "אה, אנחנו משתמשות בפתקיות במקום זה" / "אה, אנחנו מכירות את הטופס הזה"- אז למה אתן לא משתמשות בו ???
בסיום הישיבה, הותיקה ביותר מביניהן נכנסה למשרד שלי ואמרה שהיא לא אוהבת את הישיבות האלה, הן עושות לה רע.
שאלתיה למה?
היא אמרה ש "לא נותנים לי קרדיט על הזמן שאני עובדת פה ולא מקשיבים לעצות שלי".
עניתי לבכיינית, כולי המומה מהנרקיסיזם שלה: "זה משפט של ילדה בת 4, לא לכל העצות מקשיבים אבל את חייבת גם לתת קרדיט למנהל שלך ולהבין שיש לו המון ניסיון ורקע בתחום. חוץ מזה, אם יש לך המון ניסיון, למה נהלים שברורים כשמש לא מיושמים בשטח? למה חברה שלך שגם היא עובדת פה מספיק זמן, אמרה לי אתמול שהיא לא מיישמת את הנהלים הללו? והחדשה בכלל לא יודעת מזה?"
הילדה נהייתה אדומה.
הפרצוף שלה השתנה והיא התחילה לבכות.
אמרתי לה שזה לא לעניין שהיא בוכה. היא יצאה להירגע.
מה זה?? גן ילדים??
החברה שלה נכנסה אליי אח"כ ואמרה שהיא צודקת, אז סתמתי גם לה את הפה בדברי תוכחה שאח"כ גרמו לה להסכים איתי ואמרה שתדבר איתה.
החדשה....נכנסה אליי למשרד אחרי כל הבלגן ואמרה שהיא לא מאמינה למה שראתה עכשיו. לא מאמינה שעם הילדות האלה היא אמורה לעבוד.
כן.
גם אני לא.
המנהל שלי צלצל כדי לקבל ממני התרשמות על הישיבה, סיפרתי לו את כל השתלשלות האירועים עם כל אחת מהן והוא צידד בי ואמר לי "כל הכבוד, ענית יפה".
תודה על המחמאה, אבל מה זה עוזר?
הן תתבגרנה באיזשהו שלב בקרוב??
כאילו לא חסרים לי ילדים לגדל ולחנך, עכשיו גם בעבודה יש לי אנשים שצריך לחנך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא ללא הפסקה