הבלוג של "אמא יש רק אחת"

אתמול התארחנו אצל חמותי לארוחת ערב שישי.

מסרנו את המתנות שלנו לכולם, דיברנו ארוכות על הטיול, גם על כך שאנחנו רוצים לנסוע שוב לחו"ל.

באמצע הארוחה, גיסי אומר לבעלי "בא לך שנעשה טיול אחים?"

בעלי אומר, בלי להתבלבל ובטון נחוש, "קודם אסע עם אשתי כמה פעמים לחו"ל, אח"כ נעשה טיול אחים". 

השולחן דמם. אני אכלתי בשקט את המנה שלי וחייכתי לעצמי. 

אח"כ אמרתי, "אני כ"כ שמחה שאתה אמרת את זה ולא אני" והמשכתי לאכול מחויכת, לא הסתכלתי על אף אחד, מהמבוכה (שלי ושלהם).

יותר מאוחר, כשכבר התחלנו לפנות את השולחן, גיסי השני אמר לי, אתם באמת צריכים לצאת לאיזה סופ"ש לבד לחו"ל, לפנק את עצמכם. אח"כ חופשה בבית מלון בארץ עם הילדים, כדי שלא תהיה להם שוב בעיה עם האוכל.

כשהגענו הביתה, אמרתי לבעלי שהוא יצא אלוף!

"כן", הוא משיב, "עוד לא יצאתי איתך לחו"ל לבד חוץ מירח הדבש שלנו, נראה להם שאבזבז את הכסף שלנו על טיול איתם לפני שאצא לטיול איתך?!" אמר בבטחון מלא וחייך אליי.

חייכתי ושמחתי על כך שיש לי בעל שהמילה שלו היא ברזל מול המשפחה שלו ולי אין צורך ללחום מלחמות איתם, גם על הדברים הקטנים ביותר.

אמרתי כבר בעבר, היתרונות שלו עולים על החסרונות שלו באלפי מונים.

לעיתים, זה שווה הכל.

לא הייתי רוצה את זה אחרת כי אף אחד לא מושלם.

לא הייתי רוצה גבר שעוזר בבית אבל נקניק ליד המשפחה שלו. גורם המשיכה שלי אליו יעוף מהחלון עוד לפני שאספיק לומר "ג'ק רובינזון".

שבת שלום חברים :)