הבלוג של "אמא יש רק אחת"

המצב הביטחוני? אצלי בשוליים.

היה צפוי שנתרגל לזה, לשגרה השחורה הזו.

עצוב אבל זה המצב.

הבוקר בעלי צפה בחדשות בזמן שהתארגנו לעבודה, ועל הדרך שמעתי שרוסיה מנתקת קשרים עם טורקיה...ואני: "מה קשור עכשיו?"

בעלי עדכן אותי שבזמן שמטוס רוסי טס מעל שמי טורקיה כדי להגיע לסוריה (לטפל בדעא"ש כנראה), הטורקים הורידו אותו וכששני הטייסים הרוסים צנחו מטה כדי לברוח מהמטוס, הטורקים ירו עליהם ללא רחם כאילו מדובר בפשיטת גדוד. הבנתי שלפי אמנת ז'נבה אסור לירות על חייל שקופץ ממטוס שנפגע. ובגלל זה ניתוק הקשרים והבלגן שבין רוסיה וטורקיה. וגם בגלל הירי על המטוס כמובן. 

מפה לשם, הבנתי עד כמה אני מנותקת. מבחירה. באמת.

אני אדם שכל צער וכאב עושים לי רע לכל היום. קשה לי להתמודד עם בעיות של אחרים כי אני אמפתית ברמות לא טבעיות. אני שונאת את זה בעצמי, הלוואי שהייתי יכולה לשים יותר #@ן על כולם, אבל מצד שני, זה דבר טוב שיש לי לב גדול. הילדים שלי לומדים את זה ממני. אני רוצה שיהיו אנשים טובים. זה מאוד חשוב.

הילדה המסכנה הזו שהתאבדה בגלל שלא יכלה לצאת לטיול השנתי...

כואב לי עליה, על הוריה, מסכנים !!!!!!

הלוואי שלעולם לא נצטרך להגיע למצב בו יחסר לילדינו כסף לדברים כאלה ולדברים בסיסיים וחיוניים כמובן.

זה איום ונורא - הרעב.

העוני.

החולי.

הקורבנות של הדברים האלה הם התוצאה של החברה הרקובה שלנו. 

שלא נדע לעולם. שכולם יהיו מוגנים לעד מכל מיני תחלואים וצרות ואיומים על קיומנו.

אמן.