הבלוג של "אמא יש רק אחת"

סיפרתי לכם שהצלחתי להשיג בחינם מכונת תפירה (אמנם בת 30 שנה) בחינם לגמרי, ושהתחלתי לתפור נכון?

אז המכונה קצת נתקעת לפעמים וזה מדכא וגם חסרות לה הרבה תכונות מגניבות שיש לחדשות. אז אמא שלי הבטיחה לקנות לי מכונה. ואם אמא שלי הבטיחה צריך לנצל את זה כי עד שהיא מוציאה שקל מהכיס לוקח מלאאא זמן!

למרות שבהתחלה אמרתי לה שלא צריך וזה המון כסף כי מה קשור שאמא שלי תקנה לי משהו, בחיי, הרגשתי לא נעים. אבל היא התעקשה וזרמתי. קבענו תאריך לשישי הזה לנסוע לתל אביב ולקנות. כולי אושר. 

אתמול היא מצלצלת אליי, מגמגמת....הבנתי. משהו הולך להשתבש. היא מגמגמת כי לא נעים לה.

"את שומעת, לבן זוגי יש יומולדת ואנחנו חוגגים לו ברומא (!! כי נאפיס כבר לא מספיק טוב להם?). אז תהיה לי הוצאה כבדה, אקנה לך כבר ביום ההולדת שלך, טוב ממי? מה את אומרת?"

פניי נפלו.

הלב כאב לי בחיי.

לא בגלל שלא אקבל את המכונה שכ"כ חיכיתי לה. אלא בגלל שהיא שוב שמה אותי בהמתנה. אחרי הצרכים שלה.

כמה אמא? כמה עוד תכאיבי לי?

זה נשמע אידיוטי אבל זה לא. אני לא קטנונית, זו התחושה המרה שהיא משאירה לי בפה. זו לא פעם ראשונה שזה קורה איתה.

"אמממ....אבל נורא רציתי אותה, חיכיתי לזה אמא" העזתי לומר לה, למרות שאני בד"כ מגיבה כך: "לא נורא אחכה". הפעם העזתי להראות לה את אכזבתי.

"כן, אבל יהיה לי קשה ההוצאות האלו, לא נורא עוד חודשיים וקצת תהיה לך מכונה חדשה, לא דחוף לך נכון?" ענתה לי.

"טוב אמא. אחכה". עניתי ורציתי כבר לנתק. מה עוד אני יכולה לומר? לבכות לה? זה מגוחך.

"אז מה נשמע ככה?" שאלה כדי להעביר נושא.

"הכל טוב" עניתי בחופזה וניסיתי לנפנף. "יאללה אמא, הקטן צריך אותי, ביי". די! לא יכולתי לשמוע אותה עוד.

היחסים בין אמא לבת (לפחות אצלי) תמיד יהיו עכורים.

תמיד יהיה תקוע שם טריז ביני לבינה שיפריע לזרימה החלקה שאמורה להיות.

יחסי אהבה כאב.

סאדו מאזו כזה.

לא בכוונה, היא פשוט לא יודעת להתנהל ואני לא יודעת להגיב

מישהו מכיר פסיכולוג טוב? נראה לי שהגיע הזמן