אני לא שם בגיל, אבל מרגישה לגמרי שם מבחינה נפשית.
הכל התחרבש לי היום.
בורקסים שאפיתי נפלו לתוך המגירה, על מגבות המטבח וברצפה, אחרי שהוצאתי אותם מהתנור.
מתכונים רגילים שאני מכינה, יצאו לא טעימים.
הבית הפוך ולא נקי ואני מתה לעזרה!!!!
מבקשת מהבעל שיתלה כביסה - עושה לי פרצוף ואחרי חצי שעה תולה - אז למה הפרצוף?
הבן שלי התחיל לקפל כביסה (5 פריטים) והתייאש.
ביקשתי מאחד הילדים שיסדר את החדר - צרח עליי. רק הבן השני סידר - לפחות זה.
ניקיתי את הבית, בישלתי כל היום.
אני ממש חייבת עזרה אבל נמאס לי לבקש מהם כי התשובה שלהם תמיד לא עכשיו / רגע / אני עושה משהו / אני עייף-עוד מעט.
אני עצבנית עליהם!!!!!!
וכשאני עצבנית הכל מתחרבש לי.
מה חשבתם לעצמכם - שאני לא עייפה?
שאני סופרוומן??
מה לעזאזל אתם חושבים שאני??
אה - נזכרתי - אתם לא חושבים עליי בכלל! אתם חסרי אמפתיה והערכה לכל מה שאני עושה עבורכם!!!
רק אני הסתומה הסאדיסטית-מזוכיסטית שממשיכה לנסות ליישר אתכם ואתם שמים זין על איך שהבית נראה ולבסוף אני סובלת מכל העצבים שנוצרו בבית.
רק אני מסדרת, מבשלת, מנקה, מגהצת וממשיכה וממשיכה למרות שהארנב של דורסל כבר מזמן הפסיק והגב מזמן נשבר והעורף תפוס מכאבים.
וכן, הבעל "עוזר" מדי פעם. אבל רק כשאני מבקשת. כשאני מעירה אותו מתנומת הנצח המעצבנת שלו!
בא לי לצאת מפה!
בא לי לארוז מזוודה ולישון בבית מלון - לישון עד מאוחר - לאכול ארוחה כשהיא עדיין חמה - בלי ניג'וסים - ליהנות מהשקט - מהנוף - מהלבד!
ובא לי להיות לבד!
לבד!
לבד!
אני מכירה את עצמי.
אחרי שאפרוק כאן את כל תסכוליי, ארגיש טוב.
ארגיש שאני אחרי.
ואז מחר איזכר בבלוג שלי ואומר לעצמי: "אנשים שקוראים אותי בטח חושבים לעצמם: "היא שרוטה על כל הראש! פעם שמחה ופעם עצובה"
נכון, זו אני!
פעם למעלה ופעם למטה.
אבל לא אכפת לי מה חושבים עליי.
אף אחד לא מכיר אותי וזה המקום היחיד בו אני יכולה להתפרק....
אני........בוכה.
גם אחרי שנפלו לי הבורקסים, בכיתי.
כי כמה אפשר להכיל יום כזה ותחושות כאלו?
הרי בדיוק סיימתי לשטוף וכל הפירורים לכלכו את הרצפה, המגירה והארון. זה מרגיז. והכי מרגיז הוא שבעלי התעורר מהשנ"צ שלו בבהלה ואמר: "מה קרה?" וקלט שהבורקסים נפלו ואמר: "חשבתי קרה משהו למישהו". כן ! קרה משהו - לאשתך! קרה לה שאתה ישן והיא עדיין על ה"פאקינג" רגליים כואבות שלה. אתה הלכת לישון כי : "אני לא אוהב את התלונות שלך! כל היום מתלוננת, ככה לא מבקשים עזרה".
אז איך אני אמורה לבקש עזרה? בתחנונים על הברכיים???
תחזור לישון חתיכת ניאנדרטל!
אין לי כוח!
אני רוצה OUT!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא ללא הפסקה