הבלוג של "אמא יש רק אחת"

שלווה

סרניטי...

פיס אוף מיינד

והמון עיסוקים

זה מה שמאפיין אותי לאחרונה.

בעלי סיים ללמוד והתפנה לעיסוקים אחרים, בין היתר גם עיסוקים שחיכו לו יותר מדי זמן:

שיפוצים קטנים בבית,

התמקדות בחינוך הבנים,

והעיסוק הפרטי החדש שלו שלהפתעתי הרבה גם מכניס כסף...

לחצתי ולחצתי,

לא הפסקתי ללחוץ, בעדינות אבל בהתמדה,

אמרתי לו שלא יתכן שיקדיש זמן למשהו חדש וישכח אותנו,

אז הוא הוכיח לי שהעיסוק הזה מכניס כסף. לכן, הנחתי לו להמשיך...מן הסתם זה שווה את הזמן שלו אם זה מכניס כסף לתא המשפחתי שלנו שחייב הכנסה נוספת.

אז הוא משלב את העיסוק הפרטי שלו שמכניס כסף יחד עם תשומת לב, גם אם מועטה מפאת חוסר זמן, למשפחה ולבית.

באחד הימים שטיפלנו בבלגן ששרר בבית, מצאנו לנכון לזרוק המון זבל שרבץ לו בארונות ובמחסנים.

הזבל פינה לנו מקום לדברים חשובים באמת, אחד מהם הוא פינת סטודיו בשבילי. בסוף קיבלתי אותה.

כלומר, ארגנתי אותה כמעט לבדי כי ידעתי שכדי להשיג משהו אצטרך להשיג אותו בעצמי. אם אחכה לו, לא יהיה לי. הוא פשוט מותש מהעבודה שלו, מהעיסוק החדש שלו, מעבודות הבית שאני מטילה עליו וגם מה"פרס" השנתי החורפי- הוירוסים. הוא ממש עדין. נדבק מייד והופך להיות חולני ביותר. גברים. אנחנו עם חום קמות ומתפקדות. חחחחחח...המין החזק זה אנחנו רבותיי!

אז...מכונת התפירה המתוקה שלי עומדת על שולחן קטן שנשאר מהבית הקודם שלנו (שהיה אמור להימסר אך הוחלט להשאירו בעקבות השימוש החדש שלו וכולי מאושרת מזה).

התכשיטים שלי רואים אור סופסוף והחלטתי שאם אין לי זמן למכור אותם, אענוד אותם. הרי הם מהממים.

אני תופרת בכל זמן פנוי שיש לי. ולפעמים אין לי לצערי.

אני תמיד עסוקה בבישולים (בנים מתבגרים תמיד רעבים), בכביסות, ולאחרונה גם בהכנות לחורף הקרב ובא.

ההכנות כוללות: קניות של בגדים חורפיים, ג'קטים ונעליים, וגם מגפיים לקטני כדי שיקפץ בשלוליות להנאתו, מטריות מן הסתם, כובעים וכפפות. אין צורך לפרט הכל. מי שיש לו ילדים מבין, שקניות בגדים לילדים מצריכה החלפה עונתית של כל המלתחה שלהם כי הם גדלים וגובהים ומה ששייך לשנה שעברה פשוט עובר הלאה למשפחה שצריכה (טוב, חוץ מהדברים היפים באמת שאני שומרת לקטני).

אז, אני באמת עסוקה המון. ומבשלת המון. ומכבסת המון וגם מגהצת. זה לא נגמר.

לו רק היה לי יותר זמן לתפור...

בשבת אני לא תופרת ודווקא בשבת יש לי הכי הרבה זמן. פשוט, כי זו מלאכה. ולא עוסקים במלאכה בשבת. זו אמונתי.

ואיש איש באמונתו יחיה.

שבת שלום לכולם והלוואי ותמשיך השלווה!