אני אמא לשלושה ילדים ועדיין שלב העליה לכיתה א' מרגש אותי.
יש משהו במעברים האלה ממסגרת למסגרת המציינים עוד מסלול בחיים, עוד קפיצת משוכה, שמרטיטים לי את הלב.
זה מיוחד, זה שלב חדש בחיי הילד, וכל שלב כזה מרגש, מסעיר וגם קצת מלחיץ.
אם לומר את האמת, לולא הגנים הטובים של בעלי בתחום הלימודים ולולא הקסם האישי שאני מביאה לגנטיקה שלהם, הייתי צריכה להיות לחוצה עוד יותר.
יש משהו מרגיע בידיעה שבחרתי טוב. ידעתי עם מי להתחתן - כי הבחירה שלי היתה ראשית כל לוגית, אחר כך רגשית. נשמע הכי פולני שיש, אבל אני לא פולניה - זה פשוט האופי שלי, להיות רציונאלית מאוד בכל תחום שאפשר. מאחר ואני אדם מאוד רגיש ומודעת לעקב אכילס הזה שלי - אני מחלצת לעזרה את ההגיון שלי כדי לא ליפול לתהומות. בעלי חכם וחריף, מצחיק ונאה. קצת "שייח" בהתנהגות שלו, אבל בזה אמא שלו אשמה חחחחח.
בכל מקרה, הצוציק שלי גדל.
וזה כל כך מרגש.
הוא מגיש לי את המכתב שקיבל מהגננת בכזו התלהבות ואומר לי:"אמא תראי, אני עולה לכיתה א'".
"תגיד את זה שוב" אמרתי לו, מיד אחרי שנמסתי לתוך העורף המתוק שלו והדבקתי לו נשיקה.
"אני עולה לכיתה א'" אמר שוב בחיוך מבויש. חיים של אמא.
כל הדרך מהגן הבטתי בו מספר לי בהתלהבות את יומו וחשבתי לעצמי...וואו, כיתה א'. ההתרגשות מזכירה לי את העליה לכיתה א' של הבן הבכור שלי רק שהפעם קיימות עוצמות אחרות המלוות בהמון ידע וניסיון, רוגע והבנה שלא היו לי אז. זה הולך להיות מושלם בהרבה מובנים. זה הולך להיות תיקון לאמא שהייתי לאחים שלו.
הייתי עצבנית מאוד (יותר מהיום - גריזלדה קטנה) וחסרת כל ניסיון. כל דבר הרגיז אותי. במיוחד חוסר הניקיון של הבית.
היום מצידי שהבית יתפוצץ (לא באמת) העיקר שיהיה רגוע (פחות או יותר).
בכל מקרה....שיהיה לו בהצלחה לנסיך הקטן.
אני בטוחה שהוא יעשה חיל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא ללא הפסקה