לבן האמצעי שלי יש יומולדת היום !
לא תכננתי לחגוג לו בבית. שונאת את כל הטרחה סביב אירוח אנשים, במיוחד משפחות שיש עימן חילוקי דעות, או כאלו שאת מתביישת בכלל שהם קשורים אליך גנטית! תכננתי להכין עוגה מרשימה לבית הספר, לקנות לו בלוני הליום יפים וזהו!
ואז אבא שלי צלצל ביום שלישי, הוא תכנן לבקר אתמול ועל הדרך סיפרתי לו שיש לנכד שלו יומולדת בחמישי.
אז הוא החליט לדחות את ההגעה שלו מרביעי לחמישי, כדי לחגוג לו ולהביא עוגה וזה....
באותו רגע, באופן ספונטני ביותר, אמרתי לעצמי: רגע, אם הוא כבר בא, מביא עוגה, אולי נחגוג לו עם כל המשפחה? כי איך הוא ירגיש אם נעביר את היום הזה בלי שום דבר מיוחד עבורו? גם ככה, הוא ילד-סנדויץ', גם ככה הוא סובל מרגשי נחיתות כי הוא מרטיב במיטה עדיין וגם ככה הוא ריגשי ברמות מטורפות, אז נעשה לו שמח כדי שיהיה לו טוב על הלב! אה...והוא גם מזכיר לכולם את יום ההולדת שלו כבר שבועיים כדי שלא נשכח - אז עד שהיום הזה מגיע לא נחגוג לו???
באותו הרגע פתחתי פתח לסיוט משפחתי. קבלו:
שלחתי אתמול הודעה וואטסאפית למשפחה של בעלי, הודעתי להם שהם מוזמנים למסיבת יומולדת !
עכשיו....בד"כ אני לא מזמינה את המשפחה שלי. כי הם לא מסתדרים עם המשפחה של בעלי (יותר נכון המשפחה שלי עושה פדיחות לידם ולא נעים) ואני גם פחות קרובה אליהם. מה גם שאני ואחותי עדיין בסוג של "מלחמה קרה" (רק הודעות בוואטסאפ, בלי שיחות טלפון) וממש לא בא לי לראות אותה. אבל, אתמול בערב חשבתי על זה שאם אבא שלי מגיע, הוא בטוח יספר לאחותי (כי הוא לא יודע שאני והיא לא ממש בקשר) ואם אחותי תדע, אמא שלי מיד תדע (המשפחה שלי ייסדה את הקונספט של 144, אגב) ואיך כולם יתנו לי בראש על זה שלא הזמנתי אותם????
איף!!!!
אז שלחתי עוד הודעה וואטסאפית והפעם לאחותי ואימוש.
אמא שלי התעצבנה שלא הודעתי לה מראש כי לא קנתה לו מתנה. הרגעתי אותה: "אמא זה ספונטני, תביאי כסף לילד, אקנה לו אח"כ".
אחותי מסרה שהיא מגיעה בכיף וזהו.
ואז נזכרתי שאולי גם אישתו של אבא שלי מגיעה, ואמא שלי לא סובלת אותה. אז שלחתי הודעה לאמא שלי שאולי....אולי.... גם היא תבוא ושלא תבאס את הילד וכן תחליט להגיע למרות שההיא באה. ואז היא רשמה:"יו, לא בא לי לראות אותם" ואז היא רשמה שהיא מביאה את בן הזוג שלה, שלא תרגיש לבד. 
ובן הזוג של אמא שלי זה סיפור לגמרי אחר. הוא אדם טוב אבל חופר!!!!
המשפחה של בעלי לא סובלים אותו, כי הוא נאג'ס ומעצבן. אז חשבתי, אולי אשלח הודעת התראה למשפחה של בעלי כדי שידעו מה מחכה להם??
מממ....בעצם.....לא!
אם אני צריכה לסבול את כל ה'זדעאה ראס' של המשפחה שלי, הם יסבלו גם לכמה שעות, לא נורא! משפחה לא בוחרים!
אח"כ צלצלתי לחמותי, הודעתי לה שאנחנו עושים מסיבה וגם היא מוזמנת מן הסתם (היא לא תמיד קוראת הודעות וואטסאפ אז לא ידעתי אם היא מודעת לעניין, אבל מסתבר שכבר הודיעו לה). ואז גם היא היתה חייבת להוסיף בנזין למדורה שכבר השתוללה בי. "אז את מכינה ארוחה קלה?"
"מה????" עניתי בהלם מוחלט!
"כן את יודעת, יהיו הרבה אנשים, לא יפה לא להכין אוכל. משהו קליל" ענתה לי. מרוקאית, או לא?
"אממ..לא יודעת, אני עמוסה, גם ככה זה היה ספונטני, תהיה עוגה וחטיפים וזהו" עניתי לה בעצבים.
"חחחחח...את מצחיקה, מה ז"א עמוסה? כולם עמוסים", היא עונה לי בגיחוך.
"כן, אבל לי יש 3 בנים, בית ענק ובעל שלומד ולא עוזר בימים אילו" עניתי בעוד יותר עצבים.
בקיצור, היא ניסתה להרגיע אותי, אמרה שתכין משהו ואמרתי שגם אני אכין משהו....וממסיבה קטנה וספונטנית זו נהייתה הפקה שבסופה יהיה יותר אוכל מאנשים (כי עכשיו אחרי שהיא ציינה את המובן מאליו אין מצב שלא יהיה אוכל!!!!! סססאמק).
אהההחחחחח....הקורבנות (הנפשיים) שאני צריכה להקריב בשביל הבן היקר שלי.
בלילה, סיפרתי הכל לבעלי. הוא לא הפסיק לצחוק!
התעצבנתי על אמא שלו (הוא אמר שלא הייתי צריכה להתקפל ואני זו שמחליטה מה יוגש במסיבה) ואז אמרתי לו:"נראה לך? אחרי שהיא אמרה את זה אכין הרבה יותר ממה שתכננתי!" ואז הוא שוב צחק. וממש התעצבנתי על זה שהיא צחקה עליי שאני עמוסה. והוא אמר בציניות:"אנחנו לא חשובים. אם זו היתה אחותה היא היתה רצה לעזור לה ובטח שלא לצחוק עליה".
שאלתי אותו אם כדאי להתריע על ההגעה של בן הזוג של אמא שלי, הוא נחנק מצחוק ואז החלטתי שלא, כדי שכולם יסבלו יחד איתי, והוא שוב צחק.
בסוף אמרתי לו: " זה מה שאני אוהבת בך, לפעמים. כשאני עצבנית אתה לא לוקח אותי קשה, אתה צוחק כי בתכל'ס כל המצב הזה מצחיק בטירוף, למרות שאני על סף עצבים". וצחקנו יחד.
שיהיה לי בהצלחה הערב ולבן שלי המון מזל טוב, בריאות ויום הולדת שמח :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא ללא הפסקה