הבלוג של "אמא יש רק אחת"

בנושא הזה רק נשים יבינו אותי 

אשמח אם הנשים תגיבנה כאן היום. (גם הגברים יכולים כמובן)

מכירות את זה שאתן צריכות לקבל ווסת, וכל העולם נראה שחור,

סערה מצטברת בראש, הכל נראה כאוטי וסופני

השלווה אינה נראית לעין

העננים השחורים שבראש מאיימים להוריד עלינו גשם זלעפות וערפל שלא רואים דרכו ממטר

הכאבים שלא מפסיקים

והעייפות הכרונית שתופסת את הגוף ולא משחררת כמו קופיף קטן שאוחז בפרוות אימו.

ואז...אתן נרדמות, איכשהו על הדבר הרך הבא שאתן מוצאות קרוב.

כאובות ועייפות. לא אכפת לכן מכלום, רק להניח את הראש הדואב, להשקיט את המיגרנה ואת כאבי הרחם.

כמו חולות. חולות בשפעת. חולות במחלה איומה שאין מנוס מלהמתין לה עד שתחלוף.

אתן מקבלות את המחזור, חולפים 3-4 ימים של ניקוז רעלים מהגוף, של ניקוז עננים שחורים ומאיימים מהתודעה ואז...הסוף מגיע.

פתאום אתן מרגישות כמו בפרסומת של אולוויז, 

מחייכות, שמחות, השמש מלטפת את הפנים,

החיוך לא יורד מהפרצוף, כי הסערה חלפה לה סוף סוף ('עד הפעם הבאה' היא לוחשת ברוע)

פתאום הבלגן בבית לא כזה נורא, ואם את רוצה לסדר, יש לך המון כוחות פתאום

ואתן מרחמות על הסביבה שלכן כי סבלו את היצור המפחיד הזה שדיבר במקומכן בשבוע האחרון.

מי זו התפלצת הזאת? למה היא מגיעה אחת לחודש?

שתלך כבר ולא תחזור.

אבל, אני לא מתכוונת לווסת, הווסת, שתישאר לה עוד כמה שנים.

אני מתכוונת למפלצת שבאה יחד איתה.

זו שמכניסה אותי למצב רוח ירוד ואובדני.

אני לא אוהבת אותה ואת מה שהיא עושה לי ולסביבה שלי.

ואז מגיע השלב הבא והכי כיפי בכל החודש

התשוקה.

התשוקה למגע

לליטוף

לחיבוק

לנשיקות

לסיפוק מיני

כזה שבא לך שישאר כל החיים בגופך (ובזה אני מקנאה בגברים)

למה הוא לא נשאר כל הזמן??

זה מלאך משמים

מלאך הרוגע והשלווה

מלאך היופי והנועם

זה שאוהב שנוגעים בו

לא כמו המפלצת ששונאת 

שונאת שנוגעים בה, שונאת שמדברים אליה, שונאת אהבה.

שתלך כבר

אני לא אוהבת אותה.

אני אוהבת אותי כשאני עכשיו בזמן הנתון הזה.

בזמן שבו המלאך נמצא בחיי והתשוקה בי בוערת לגבר שלי.

כל מגע או ליטוף שורף אותי עד כלות ורק רוצה שימשיך.

מבינים עכשיו למה קוראים לנשים "משוגעות"?

זה למה.

ההורמונים המזויינים האלה.

רות סוף.

אתמול נפגשנו שוב עם הפסיכולוגית/יועצת משפחתית (אין לי מושג איך היא מגדירה את עצמה, סליחה מראש).

היינו יחד עם הילדים הפעם.

קודם לכן, הכנתי אותם שאנו צפויים להיפגש עם מישהי שתעזור לנו לצעוק פחות ולהסתדר יותר. הם שאלו אם היא דומה ליועצת הקודמת ("המכשפה").

אמרתי להם שממש לא.

כשהגענו אליה, היא ביקשה מהילדים לומר את שמו ואת גילו, תחביביו ועיסוקיו ואח"כ נתנה לנו לשחק במשחק קופסא מאוד מעניין שכולו חשיפת רגשות.

אני יכולה לומר בלב מלא, שהצלחתי ללמוד על המשפחה שלי בשעת משחק אחת, יותר ממה שידעתי עליהם כל חיי.

הם כ"כ מלאים ברגש, כ"כ אוהבים אותנו ואנחנו אותם. הם באמת מעריכים את מה שאנו עושים בשבילם והבכור שלי חושב שאין כ"כ הרבה צעקות בבית כמו שחשבנו. האמצעי שלי חושב ההפך - שיש הרבה צעקות.

והצוציק, היה עסוק בלעשות בלגן תוך כדי משחק בבובות הדינואור שהיו שם חחחח

הגענו מאוחר.

הלכתי לישון רגועה יותר.

קמתי רגועה יותר.

חייכנית יותר.

אתם יודעים מה הכי מצחיק?

שהיא לא עשתה או אמרה כלום!

היא זרמה איתנו (כמו שהבכור שלי אמר אח"כ בבית), היא נתנה לנו לנהל את הפגישה, את המשחק, לשאול את השאלות. נתנה לנו חופש פעולה ודיבור. אני חושבת שזה מה שהיינו צריכים. מתווכת שתאפשר לנו לתת דרור למילותינו ורגשותינו בלי לחפור יותר מדי, בלי להסתובב סחור סחור דרך הרצאות והטפות מוסר. בלי להאשים כל הזמן, בלי להנחית ביקורות. בלי.

פשוט הייתה שם כמו עמוד האש שחצץ בינינו לבין רגשותינו וזכרונותינו השליליים לבין האהבה האמיתית שקיימת בינינו. האהבה שלא נתנו לה מספיק חופש להתבטא.

גם על עצמי למדתי. למדתי שלמרות כל התלונות שלי על הקשיים שהילדים מערימים עליי, אני לא יכולה בלי לדאוג להם. זה מושרש בי כמו עץ אלון שנטוע כבר עשרות שנים באדמה. ואפילו כשיש לי פנאי, אני מחפשת מה לעשות. כביסות, בישולים, סדר, ניקיון. כי זה פשוט מוזר לי סתם לשבת ולקרוא ספר - זה נקרא בעיניי להתבטל, כי מה? נגמרה העבודה בבית? איך יכול להיות?

אז לפעמים, אחרי סקירה קצרה בבית, אני רואה שבאמת סיימתי את כל עבודות הבית להיום, ואז שוקעת לתוך ספר אהוב....עד שאחד מהם מפריע לי. ואתם יודעים מה? אני כבר לא קמה בעצבים. כי אחרי שהבנתי שאני צריכה אותם כמו שהם צריכים אותי, אני קמה אליהם רגועה יותר, בחיוך.

אני אוהבת אתכם משפחה קטנה ויקרה שלי.

אוהבת יותר ממה שאי פעם תדעו.

תודה שאתם בחיי :)

מכירים את זה שיש שירים שמעוררים בכם תשוקה?

אם הם מזכירים אהוב לשעבר או סתם נותנים לכם תחושה שאתם סקסיים?

שירים כאלה שעושים טוב על הנשמה...

שירים שגורמים לכם להרגיש על גג העולם...

נותנים לכם לחמוק מכל הרע והרקוב הקיים בחייכם...ולו לכמה רגעים..

כל כמה זמן יש שיר כזה שצץ פתאום...מתנגן לו ברדיו ואני פשוט יודעת שזה הולך להיות השיר האהוב עליי לאותה תקופה, אולי יהפוך לצליל בטלפון שלי...

שיר שאני הופכת אותו למנטרה רק כדי להמשיך לחייך ולצעוד קדימה

כי החיים הם כאלה, קשים, ואני תמיד מוצאת פרצה או סייען כלשהו שיעזור לי להתקדם ולהמשיך.

תשירו.

תרקדו.

תחייכו.

והחיים יעברו לפחות בחלק מהזמן - בכיף !