הבלוג של "אמא יש רק אחת"

אחותי הקטנה.

יש שיר כזה...

שבו כולם אוהבים אותה והגדולה נשארת בחוץ....

זה באמת ככה, יו נואו...

כל חיי גדלתי איתה ולא שמתי לב שעם הזמן שחלף, במיוחד אחרי שעזבתי את הבית והתחתנתי, הפכתי להיות הצל שלה, כי היא נשארה עם אמא שלי והייתה מתראה יותר עם סבתא והדודים מצד האמא. אני לא ביקרתי אותם הרבה, בעיקר בגלל שהתחושה לא היתה נעימה עבורי. כולם היו מסתכלים עליי ורואים את אבא שלי, חלקם לא אוהבים אותו כי הוא התגרש מאמא כבר מזמן, ואני ממש דומה לו אז....אידיוטי אני יודעת, אבל זו התחושה שהיתה לי. חוץ מזה, תמיד היתה תחושה של ביקורת, אף פעם לא היתה קבלה אמיתית של מי שאני. תמיד "תעשי ככה ולא ככה". מרגיז. תנו לחיות בשקט!

בכל מקרה, איבדנו קשר לתקופה ארוכה ואז אחרי שנולד לה ילד והוא גדל קצת, פתאום התראינו יותר ושמרנו על קשר די טוב, לטעמי.

בעלי לא אהב אותה אף פעם. לטענתו היא אינטרסנטית וצבועה. לא ראיתי אותה ככה מעולם ורבתי איתו המון על זה.

הייתי צריכה להקשיב לו.

ואז, בזמן ההיריון השני שלה רבתי איתה.

היא הייתה בהיריון הורמונלית ומשוגעת. 

התנצלתי - אלפי סליחות. הרגשתי חרא עם עצמי כי אמרתי מילים שלא הייתי צריכה. כעסתי על עצמי וכעסתי על כולם בבית.

מלחמה.

עם עצמי ועם כולם.

היא נכנסה בי. מתוך התגוננות. כעסה עליי. פגעה בי, אמרה מילים קשות.

לא התנצלה.

אחרי חצי שנה, היא ילדה תינוקת מתוקה. ו....סוג של השלמנו...המועקה היתה שם אבל דיברנו. הגעתי לבית החולים, הבאתי לה סלסלה מלאה בכל טוב לתינוקת הטרייה והרמתי את אחייניתי המתוקה.

אחרי כמה ימים, הצעתי לה כל מיני דברי תינוקות שהחלטתי להעיף. "לא תודה ממי" ושוב הצעתי ושוב "לא תודה ממי".

נשרפו לי כמה פיוזים אבל בסדר....לא בכוח. הצעתי לה דברים ממש טובים ואיכותיים. למה שאתרום אם אני יכולה לתת לאחותי?, חשבתי לעצמי.

ואז, הגיע נקיון פסח. עשינו סדר בארונות ומצאתי משאבת חלב חשמלית יקרה להחריד שהשתמשתי בה רק מספר פעמים כדי להקל על הגודש בחזה אחרי לידה. לא הצעתי לה אותה. כי נמאס לי לשמוע אותה אומרת לא. ורציתי למכור אותה.

פרסמתי בפייסבוק.

אחותי מיד שלחה הודעה, "אני רוצה!"

לא רציתי לתת לה. אמרתי שאני מעדיפה למכור . "אז תמכרי, אחרי שאשתמש".

אבל, אני מכירה אותה, היא לא תשמור עליה, היא לא תנקה אותה כמו שצריך, כנראה שהיא תאבד איזה חלק ואני רוצה למכור אותה כשהיא עדיין שמורה היטב. להשתמש ולזרוק? לא נראה לי ממי.

ואז היא שאלה "למה לא הצעת לי אותה?"

אמרתי לה שלא הצעתי לה כי כל דבר שהצעתי לה היא דחתה, אז חשבתי שהיא רוצה את כל הדברים שלה יד ראשונה.

"אבל לא הצעת לי משאבה ב 800 ש"ח"

זה מה שחשוב לך אחותי??? תג המחיר על המוצר?

אינטרסנטית, תאבת בצע וצבועה.

זה מה שחשבתי עליה באותו רגע.

בעלי צדק.

התווכחנו עוד קצת בסוף רשמתי לה שאני מוכנה להשאיל לה אותה ולא התכוונתי לפגוע בה...ואחרי כמה דקות רשמה לי: "השאלתי מחברה שלי".

טוב, קצת נצבטתי מבפנים אבל, עשיתי את שלי.

אחרי כמה זמן, הזמנתי אותה לחתונה שיש במשפחה של בעלי. משפחה שהיו אצלה בחתונה.

היא לא תגיע. למה? כי בעלי לא בא לבית החולים לומר לה מזל טוב וגם לא צלצל.

את אמיתית??? נדפקה לך הקופסא? זו טמטמת היריון מזן מיוחד!

התווכחנו ואמרתי לה שבעלי למד למבחן חשוב והיה צריך שקט וריכוז וחוץ מזה, לא מספיק שאני באתי עם הילדים? וזה גם לא קשור בכלל ואז אמרה שהיא לא תעזוב את התינוקת. 

"אז שבעלך ילך, אפילו לשעה שיעשה את הכבוד וילך", אמרתי לה.

"הוא לא רוצה ואני לא מכריחה אותו", ענתה לי.

"את לא מכריחה את בעלך ללכת לאירוע אם הוא לא רוצה ומתלוננת על בעלי שהיה צריך ללמוד למבחן חשוב ובגלל זה לא בא?", אמרתי לה.

תכל'ס הוא ממש לא רצה לבוא, אבל הוא באמת היה צריך ללמוד וזה שהיינו מחוץ לבית ממש עזר לו ללמוד.

ואז התפוצצתי.

רשמתי לה שמאז אותו ריב בינינו, פתחתי קן צרעות מסתבר, כי היא כל הזמן מגעילה אליי ואפילו לא מבקשת סליחה. ושהיא נהייתה קטנונית כ"כ שדברים כמו משאבה חשמלית יקרה או זה שלא אמרו לה מזל טוב באופן רשמי בטלפון או בפנים יותר חשובים לה ממני ומהסליחה שביקשתי שכנראה גם לא נסלחה לי. אמרתי לה שאני לא מאמינה שהיא אחותי. 

אני באמת לא מאמינה שהיא כזאת. כאילו אחות אחרת. מהגיהנום.

וחוץ מזה, בעלי כן אמר לה מזל טוב, בקבוצה בוואטסאפ בזמן שכל המשפחה רשמה לה והיא אמרה לכולם תודה ולו היא לא אמרה. הוא ברך אותה ואת בעלה במזל טוב ושיגדלו אותה בנחת. בעלי אולי לא אוהב אותה, אבל הוא לא מאחל לה דברים רעים. ההפך. ואמרתי לה את זה והיא אמרה: "זה מה שמגיע לנו? הודעה?"  סליחה?????? למה מי מת והמליך אותך שאת צריכה לקבל יותר מזה? וחוץ מזה, למה זה לא מספיק? את הברכות של כולם קיבלת ולמה את שלו לא? ואת מכירה את בעלי היטב, הוא לא אחד כזה שמרים טלפונים! וממתי מה שבעלי עושה או אומר כ"כ מפריע לך? הרי את בעצמך לא סובלת אותו!!! לא אמרתי לה את זה אבל זה מה שהרגשתי.

ואז היא רשמה כל מיני מילים כקונטרה ואת המשפט שנחרט במוחי ועשה לי את הסוויץ' ביסורי המצפון שלי: "אני מתביישת שאת אחותי".

זה סגר את הגולל על כל הסיפור מבחינתי.

זה פגע בי אבל לא גרם לי לבכות.

זה נצרב במוחי אבל רענן את המחשבה שלי עליה.

זה עשה בי שמות, אבל לא נתתי לה לחדור ללבי יותר מדי, ההפך. זה הוציא אותה מלבי ומייסורי המצפון שהיו לי. לגמרי.

אמרתי לה שתדע, שמילים יכולות להכאיב מאוד ושאני נזהרת מאוד לומר לה את כל מה שאני חושבת ושאני יודעת שהיא עדיין במצב רגיש ולכן אני שותקת.

בזה הסתיימה השיחה.

דיברתי עם אמא שלי על זה. אמרתי לה חד וחלק, עד שהיא תתנצל, אין לה מה לדבר איתי.

אמא שלי מסכימה שמה שהיא אמרה היה לא לעניין, אבל לא אמרה יותר מזה.

קשה לה, אתם מבינים.

קשה לה שהמלאך הקטן שלה, הילדה הטובה במשפחה, זו שתמיד עוזרת לכולם עם חיוך של ילדה טובה, מתנהגת ככה, ברוע לב לאחותה.

אמא שלי ניסתה לכוון את האשמה אליי, החזרתי לה במילות תוכחה מבלי למצמץ. היא שתקה כל פעם מחדש.

היא מצפה מבעלי יותר ממה שהיא מצפה מבעלה.

היא מצפה ממני ליותר ממה שהיא מצפה ממנה.

ופה אמרתי לה שזה לא הוגן ושתחשב מסלול מחדש.

שלום.

עם עצמי.

וככה הכי בריא לחיות.